דָּנִיֵּאל מתפלל מול החלון הפתוח הפונה לכוון יְרוּשָׁלַיִם, כשאויביו רואים אותו
דָּנִיֵּאל בגוב האריות
|
|
סיכום
דָּנִיֵּאל גובר בכישוריו על כל שָׂרֵי המלך דָּרְיָוֶשׁ, והמלך חושב לשים אותו על כל הממלכה. השָׂרִים מקנאים ומחפשים דרך להפליל אותו דרך יהדותו. הם משכנעים את המלך להוציא צו בלתי ניתן לביטול אשר לפיו אסור לבקש כל בקשה מאל או מאדם, מלבד מהמלך, למשך 30 יום. העונש על מפר הצַו הוא השלכה לגּוֹב הָאֲרָיוֹת. דָּנִיֵּאל אבל מתפלל לה' בפרהסיה 3 פעמים ביום. המלך נאלץ להשליכו לגּוֹב הָאֲרָיוֹת וסוגר אותו באבן חתומה, כי אפילו הוא לא יכול לבטל את הצַו. למחרת הוא ממהר לגּוֹב ומוצא את דָּנִיֵּאל בריא, אחרי שמלאך סגר את פִּי האריות. המלך שמח, משליך לגּוֹב את אויבי דָּנִיֵּאל ומשפחותיהם, ושולח לכל ממלכתו איגרת המהללת את ה'.
תקציר - הפסוקים הצבועים הם באֲרַמִּית. ראו תרגום בקישור כאן לטקסט התנ"כי מתוך פרוייקט ויקיטקסט.
| דָּרְיָוֶשׁ החל למלוך בגיל 62, וחילק את מלכותו ל-120 מדינות ובראשם מושלים (אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים), ועליהם שם 3 וְזִירִים, וביניהם דָּנִיֵּאל. דָּנִיֵּאל גבר על כל האֲחַשְׁדַּרְפְּנִים והוְזִירִים והמלך חשב לשים אותו על כל הממלכה. |
| א וְדָרְיָוֶשׁ מדיא [מָדָאָה] קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין. ב שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֹן בְּכָל מַלְכוּתָא. ג וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָא דִּי דָנִיֵּאל חַד מִנְּהוֹן דִּי לֶהֱוֹן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא וּמַלְכָּא לָא לֶהֱוֵא נָזִק. ד אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא. |
| האֲחַשְׁדַּרְפְּנִים והוְזִירִים חיפשו עילה להפליל את דָּנִיֵּאל בעיני המלך, אבל לא מצאו בו כל שחיתות. לכן חיפשו אצלו נקודת תורפה בשל אמונתו היהודית. הם שכנעו את המלך להוציא צַו בכתב ידו שיהיה בלתי ניתן לביטול (כמו חוקי היסוד של מָדַי וּפָרַס), ולפיו אסור לבקש כל בקשה מאל או מאדם, מלבד מהמלך, למשך 30 יום. מי שיפר את הצַו יושלך לְגּוֹב הָאֲרָיוֹת. |
| ה אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא וְכָל עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה כָּל קֳבֵל דִּי מְהֵימַן הוּא וְכָל שָׁלוּ וּשְׁחִיתָה לָא הִשְׁתְּכַחַת עֲלוֹהִי. ו אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אָמְרִין דִּי לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל עִלָּא לָהֵן הַשְׁכַּחְנָה עֲלוֹהִי בְּדָת אֱלָהֵהּ. ז אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּן הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְכֵן אָמְרִין לֵהּ דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי. ח אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא סִגְנַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הַדָּבְרַיָּא וּפַחֲוָתָא לְקַיָּמָה קְיָם מַלְכָּא וּלְתַקָּפָה אֱסָר דִּי כָל דִּי יִבְעֵה בָעוּ מִן כָּל אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא. ט כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא. י כָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא דָּרְיָוֶשׁ רְשַׁם כְּתָבָא וֶאֱסָרָא. |
| דָּנִיֵּאל, למרות שידע על הצַו, בא לעֲלִיָּת ביתו, ושם מול החלון הפתוח [*]כלומר הפרת הצו חזרה ונישנתה בפרהסיה הפונה לכוון יְרוּשָׁלַיִם, התפלל על ברכיו לה' 3 פעמים ביום, כפי שנהג תמיד. אויבי דָּנִיֵּאל ראו אותו והלשינו למלך. המלך הצטער מאוד לשמוע על כך, והתאמץ להציל את דָּנִיֵּאל עד זמן השקיעה, אבל השָׂרִים התעקשו שאת צַו המלך גם הוא לא יכול לבטל. |
| יא וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה. יב אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ וְהַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל בָּעֵא וּמִתְחַנַּן קֳדָם אֱלָהֵהּ. יג בֵּאדַיִן קְרִיבוּ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא עַל אֱסָר מַלְכָּא הֲלָא אֱסָר רְשַׁמְתָּ דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִבְעֵה מִן כָּל אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגוֹב אַרְיָותָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר יַצִּיבָא מִלְּתָא כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא. יד בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא שָׂם עליך [עֲלָךְ] מַלְכָּא טְעֵם וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ. טו אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ. טז בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה. |
| אז המלך צִוָּה להשליך את דָּנִיֵּאל לגּוֹב הָאֲרָיוֹת, ואיחל לו שאלוהיו יציל אותו. פֶּתַח הגּוֹב נסגר עם אבן חתומה בטַבַּעַת המלך [*]כך שאי אפשר יהיה להסיר את האבן בלי שהדבר יתגלה . המלך צם ושנתו נדדה כל הלילה. בבוקר הוא מיהר אל הגּוֹב, וקרא בקול עצוב לדָּנִיֵּאל לשאול אם אלוהיו אמנם יָכַל להצילו מהאריות. |
| יז בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אֱלָהָךְ דִּי אנתה [אַנְתְּ] פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ. יח וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי דִּי לָא תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל. יט אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי. כ בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי אַרְיָוָתָא אֲזַל. כא וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא אֱלָהָךְ דִּי אנתה [אַנְתְּ] פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא. |
| דָּנִיֵּאל עונה ומברך את המלך, ומספר שה' שלח לו מלאך שסגר את פִּי האריות, כיוון שלא חטא לה' וגם לא למלך. דָּרְיָוֶשׁ שמח וצִוָּה להוציא את דָּנִיֵּאל מהגּוֹב, וראה שאמנם הוא לא נפגע כלל. המלך צִוָּה אז להשליך לגּוֹב הָאֲרָיוֹת את אויבי דָּנִיֵּאל עם משפחותיהם. לפני שהגיעו לתחתית הבור, כבר הספיקו האריות לטרוף אותם. |
| כב אֱדַיִן דָּנִיֶּאל עִם מַלְכָּא מַלִּל מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי. כג אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי וְאַף קדמיך [קָדָמָךְ] מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת. כד בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן גֻּבָּא וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן גֻּבָּא וְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ. כה וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ. |
| אז דָּרְיָוֶשׁ שלח איגרת עם צַו לכל העמים בממלכתו, שעל כולם לחשוש מאלוהי דָּנִיֵּאל, אשר קיים לנצח, והוא מושיע ועושה נפלאות. דָּנִיֵּאל המשיך להצליח בימי מלכות דָּרְיָוֶשׁ ובימי מלכות כּוֹרֶשׁ הפַּרְסִי (דָּרְיָוֶשׁ ההיסטורי למעשה מלך אחרי כּוֹרֶשׁ). |
| כו בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דארין [דָיְרִין] בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא. כז מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן זאעין [זָיְעִין] וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל וְשָׁלְטָנֵהּ עַד סוֹפָא. כח מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּי שֵׁיזִיב לְדָנִיֵּאל מִן יַד אַרְיָוָתָא. כט וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פרסיא [פָּרְסָאָה]. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"א | וְדָנִיֵּאל, כַּאֲשֶׁר יָדַע שֶׁנִּרְשַׁם הַכְּתָב, נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם הוּא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו... |
| י"ז- י"ח | וְהֵבִיאוּ אֶת דָּנִיֵּאל, וְהִשְׁלִיכוּ לְגֹב הָאֲרָיוֹת..וְהוּבְאָה אֶבֶן אַחַת וְהוּשְׂמָה עַל פִּי הַגֹּב, וַחֲתָמָהּ הַמֶּלֶךְ בְּטַבַּעְתּוֹ וּבְטַבַּעַת שָׂרָיו.. |
| כ"ג | אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאָכוֹ וְסָגַר אֶת פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא חִבְּלוּנִי, כָּל-עֻמַּת שֶׁלְּפָנָיו זְכוּת נִמְצְאָה לִי, וְאַף לְפָנֶיךָ הַמֶּלֶךְ חִבּוּל לֹא עָשִׂיתִי. |