פרטי היוצר\ת
OLD JAFFA PORT, By Noam.armonn, 2013 [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
נמל יָפוֹ
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
Tel Aviv-Yafo. By Ricardo Tulio Gandelman from Rio de Janeiro, Brazil, [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons
שחזור של שער יָפוֹ מתקופת פרעה רעמסס ה-2, באזור החפירות שב"גן הפיסגה"
|
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
יָפוֹ במקרא
בתיאור הגבולות של נחלת שבט דָן נאמר שהגבול עבר "מוּל יָפוֹ", כלומר נראה שיָפוֹ עצמה לא נכללה בתחום הנחלה
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ט פסוקים מ, מ"ו: מ
לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי.
... מו
וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ.
. בזמן בניית המקדש בימי שְׁלֹמֹה, שלח לו חִירָם מלך צֹר עצים מהַלְּבָנוֹן (אֲרָזִים, בְּרוֹשִׁים וְאַלְמֻגִּים) שהובלו מחוף לבנון על רפסודות עד ל"יָם יָפוֹ", ומשם הועלו ליְרוּשָׁלַיִם[^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ב פסוקים י, ט"ו: י
וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת עַמּוֹ נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
... טו
וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלִָם.
. בזמן בניית בית-שני תחת יֵשׁוּעַ וזְרֻבָּבֶל הובילו שוב עצים מהלבנון באותה הדרך[^]עֶזְרָא פרק ג פסוקים ב, ז: ב
וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים.
... ז
וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם.
. יָפוֹ נזכרת שוב בספר יוֹנָה, שם מסופר שהנביא יוֹנָה ניסה לברוח ממַטְּלַת הנבואה שהטיל עליו ה' ועלה ביָפוֹ על אָנִיָּה ששטה משם לתַרְשִׁישׁ[^]יוֹנָה פרק א פסוק ג: ג
וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה.
.
זיהוי המקום
קימות מספר השערות על מקור שמה של יָפוֹ, וכנראה שהשם קשור ב"יופיה" של העיר. יָפוֹ שוכנת על צוק כורכר בגובה של כ-34 מטר היורד בתלילות אל הים, ויוצר מעין חצי אי ומפרץ טבעי קטן אל לא עמוק, הזוכה להגנה גם מכמה סלעים המזדקרים מהמים. כך היתה יָפוֹ לעיר נמל חשובה עוד בימי קדם, כאשר הנמל שלה היה הנקודה הבולטת הכמעט יחידה בחוף הישר בדרך כלל שבין מצרים לכרמל. במורדות הצפון-מזרחים של הצוק נבעו זוג מעיינות, והעיר נהנתה גם מאדמות פוריות ממזרח לצוק, אשר שימשו עוד מימי קדם לחקלאות ונודעו ברבות הימים בפרדסי ההדרים הידועים שטופחו בהן. יָפוֹ שכנה גם על "דרך הים" - דרך מסחר קדומה שהובילה ממצרים צפונה לאזור סוריה, ואל יָפוֹ הגיעה גם הדרך הקצרה ביותר מיְרוּשָׁלַיִם לים.
הישוב ביָפוֹ באלף ה-3 לפנה"ס הצטופף בראש הצוק והיה מוקף בחומת סלעים, שאחר כך הוגבהה וחוזקה עם מגדלים, והתרחבה עד שכללה גם את שתי המעיינות. בראש הצוק נבנה אזור פנימי מבוצר נוסף שכלל את הארמון ואת המקדש הכנעני. בתקופה זו העיר היתה כנראה תחת השפעה שׁוּמֵרִית ובבלית ומאות שנים אחר כך עוד כתב מושל יָפוֹ בשפה ובכתב הבבלי את מכתביו לפרעה (ראו להלן)
יָפוֹ היתה תחנה ימית ויבשתית חשובה עבור מִצְרַיִם, והיא נזכרת ברשימת ערי הארץ המופיעה בכתובות הקשורות למסעות המלחמה של פרעה תחותימס ה-3 באזור (1436-1468 לפנה"ס)
אחרי תקופה זו (במאות ה-13 וה-12 לפנה"ס) הופיעו "גויי הים" באזור יָפוֹ ודחקו את המצרים מהאזור, ובעקבותיהם התנחלו הפְּלִשְׁתִּים בחוף הדרומי של הארץ, ואליהם הצטרפו אחר כך גם בני ישראל (משבט דָן). בתקופת השלום הארוכה שבאה אחר כך, חזרה יָפוֹ כנראה להיות תחת מרותה של מצרים וזכתה לשגשוג בעקבות התגברות המסחר הימי של הפְּלִשְׁתִּים והצידונים שישבו בה עם ארצות ואיי מזרח הים התיכון. הפְּלִשְׁתִּים הביאו איתם גם את פולחן אליליהם (עשתורת, הקשורה בדייג, ואת דגון ששמו נשמר בבית-דגון הסמוכה) ואת ההשפעה של תרבות איי יוון. מהם גם כנראה באה האגדה על פרסיאוס שהציל את אנדרומדה הקשורה לסלע מול יָפוֹ מסַכָּנַת המפלצת שעמדה לטרוף אותה. בימי ממלכת ישראל המאוחדת, השתמש שְׁלֹמֹה כאמור בנמל יָפוֹ ליבוא סחורות מלבנון לבירה בירושלים, אך נראה שיָפוֹ נשארה תחת ממשל מצרי כיוון שאין היא נזכרת בין ערי הארץ שנכבשו ע"י פרעה שישק במסע הכיבושים שלו בימי רְחַבְעָם בן שְׁלֹמֹה
החל מהמאה ה-8 לפנה"ס החלו מלכי אַשּׁוּר (כמו אדד-ניררי השלישי, תגלת-פלאסר השלישי, שלמנאסר, וסרגון) לבוא לארץ עם צבאם לארץ ולשים את עָרֶיהָ תחת עול המס לאַשּׁוּר, וכך לאחר מרידות וכיבושים חוזרים הסירו את שלטון צידון ומצרים מעל ערי החוף. במסע הכיבוש של סַנְחֵרִיב בימי המלך חִזְקִיָּהוּ כבש מלך אַשּׁוּר את צידון עצמה ומנה גם את יָפוֹ ברשימת כיבושיו
אלכסנדר מוקדון כבש מידי הפרסים גם את יָפוֹ יחד עם שאר ערי החוף בארץ (322 לפנה"ס), ואחריו החליפה העיר ידיים כמה פעמים בקרבות שערכו יורשיו (מבית תלמי, אנטיגונוס, וסלווקוס) אלו עם אלו. בכל מקרה בעיר התיישבו יוונים רבים שהרבו את עושרה במסחר הימי שלהם, ויָפוֹ היתה לעיר נמל הלניסטית חשובה, והמשיכה לתפקד כך גם באלפיים השנים הבאות, עד שנבלעה בתוך הכרך של תל-אביב-יפו.
הישוב ביָפוֹ באלף ה-3 לפנה"ס הצטופף בראש הצוק והיה מוקף בחומת סלעים, שאחר כך הוגבהה וחוזקה עם מגדלים, והתרחבה עד שכללה גם את שתי המעיינות. בראש הצוק נבנה אזור פנימי מבוצר נוסף שכלל את הארמון ואת המקדש הכנעני. בתקופה זו העיר היתה כנראה תחת השפעה שׁוּמֵרִית ובבלית ומאות שנים אחר כך עוד כתב מושל יָפוֹ בשפה ובכתב הבבלי את מכתביו לפרעה (ראו להלן)
[1]תולדות יפו, שמואל טולקובסקי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים 2001, עמוד 9-6
.
יָפוֹ היתה תחנה ימית ויבשתית חשובה עבור מִצְרַיִם, והיא נזכרת ברשימת ערי הארץ המופיעה בכתובות הקשורות למסעות המלחמה של פרעה תחותימס ה-3 באזור (1436-1468 לפנה"ס)
[2]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 130
. גירסה אגדתית של סיפור הכיבוש של יָפוֹ מופיעה ב"פאפירוס האריס" שנכתב כ-200 שנים לאחר הארוע, ולפיו החיילים המצרים הוכנסו לעיר בעורמה בתוך 200 סלים.
יָפוֹ נזכרת גם בשניים ממכתבי אל עמארנה[*]אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה.
, פעם אחת כשעַבְּדְ-חִבָּה שליט יְרוּשָׁלַיִם כתב לפרעה על החיילים ששלח ליָפוֹ ושנפלו בשבי, ופעם במכתב בו יַאבִּיטִירִי, מושל יָפוֹ ועַזָּה, מצהיר על נאמנותו לפרעה. השלטון המצרי בארץ התחזק בימי רעמסס השני, ויָפוֹ נזכרת שוב בפפירוס "אנאסטאזי" שנכתב באותם ימים (במאות ה-14 או ה-13 לפנה"ס) לצורך אימון סופרים, ואשר כולל גם דיון על הגאוגרפיה של חופי מזרח הים התיכון. הסופר המצרי מספר על הגנים היפים של יָפוֹ ועל התלאות שעברו עליו בעיר, שם איבד את מרכבתו ונאלץ להצטייד מחדש בבתי המלאכה שבמקום[5]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 150
.
אחרי תקופה זו (במאות ה-13 וה-12 לפנה"ס) הופיעו "גויי הים" באזור יָפוֹ ודחקו את המצרים מהאזור, ובעקבותיהם התנחלו הפְּלִשְׁתִּים בחוף הדרומי של הארץ, ואליהם הצטרפו אחר כך גם בני ישראל (משבט דָן). בתקופת השלום הארוכה שבאה אחר כך, חזרה יָפוֹ כנראה להיות תחת מרותה של מצרים וזכתה לשגשוג בעקבות התגברות המסחר הימי של הפְּלִשְׁתִּים והצידונים שישבו בה עם ארצות ואיי מזרח הים התיכון. הפְּלִשְׁתִּים הביאו איתם גם את פולחן אליליהם (עשתורת, הקשורה בדייג, ואת דגון ששמו נשמר בבית-דגון הסמוכה) ואת ההשפעה של תרבות איי יוון. מהם גם כנראה באה האגדה על פרסיאוס שהציל את אנדרומדה הקשורה לסלע מול יָפוֹ מסַכָּנַת המפלצת שעמדה לטרוף אותה. בימי ממלכת ישראל המאוחדת, השתמש שְׁלֹמֹה כאמור בנמל יָפוֹ ליבוא סחורות מלבנון לבירה בירושלים, אך נראה שיָפוֹ נשארה תחת ממשל מצרי כיוון שאין היא נזכרת בין ערי הארץ שנכבשו ע"י פרעה שישק במסע הכיבושים שלו בימי רְחַבְעָם בן שְׁלֹמֹה
[7]תולדות יפו, שמואל טולקובסקי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים 2001, עמוד 25
.
החל מהמאה ה-8 לפנה"ס החלו מלכי אַשּׁוּר (כמו אדד-ניררי השלישי, תגלת-פלאסר השלישי, שלמנאסר, וסרגון) לבוא לארץ עם צבאם לארץ ולשים את עָרֶיהָ תחת עול המס לאַשּׁוּר, וכך לאחר מרידות וכיבושים חוזרים הסירו את שלטון צידון ומצרים מעל ערי החוף. במסע הכיבוש של סַנְחֵרִיב בימי המלך חִזְקִיָּהוּ כבש מלך אַשּׁוּר את צידון עצמה ומנה גם את יָפוֹ ברשימת כיבושיו
[8]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 297
לפני שעלה למצור (שלא צלח) על יְרוּשָׁלִָים. עם נסיגת אַשּׁוּר, באו הבבלים, ואחריהם הפרסים, ובימיהם התרחשה כידוע שיבת ציון, וכאמור שוב יובאו עצים מלבנון לנמל יָפוֹ לצורך בניית הבית השני בירושלים. צִידֹן עזרה לפרס עם צי המלחמה שלה, וקיבלה ממנה בתמורה את השליטה על השרון, כולל את הערים דּוֹר ויָפוֹ (כפי שתועד בכתובת משנת 400 לפנה"ס לערך על ארון הקבורה של אֶשמֻנעַזָר מלך צִידֹן). באמצע המאה ה-4 לפנה"ס מרדה צִידֹן בפרס וחרבה, ויָפוֹ היתה לעיר חופשית[10]תולדות יפו, שמואל טולקובסקי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים 2001, עמוד 32
, מן הסתם תחת הפיקוח של פרס, שליטת הארץ (כנזכר ב"פריפלוס" של פסאודו-סקילקס, למרות שמקובלת גם הדיעה שכותב הפריפלוס עדיין התייחס ליָפוֹ כעיר צידונית[12]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ג, עמוד 742
).
אלכסנדר מוקדון כבש מידי הפרסים גם את יָפוֹ יחד עם שאר ערי החוף בארץ (322 לפנה"ס), ואחריו החליפה העיר ידיים כמה פעמים בקרבות שערכו יורשיו (מבית תלמי, אנטיגונוס, וסלווקוס) אלו עם אלו. בכל מקרה בעיר התיישבו יוונים רבים שהרבו את עושרה במסחר הימי שלהם, ויָפוֹ היתה לעיר נמל הלניסטית חשובה, והמשיכה לתפקד כך גם באלפיים השנים הבאות, עד שנבלעה בתוך הכרך של תל-אביב-יפו.
פרקים המזכירים את יָפוֹ
ציטוטים נבחרים
טיולים באזור:
מסלול יפו העתיקה ונמל יפו, באתר עיריית תל-אביב-יפו
המידע המובא באתרי הטיולים השונים המקושרים כאן הוא בגדר המלצה והינו כללי בלבד. אתר עַלַמַּפָּה או מפעיליו כמובן אינם אחראים
על המידע המובא באתרים המקושרים, או על תוצאות הטיולים, והאחריות מוטלת על המטייל\ת לנהוג באחריות הנדרשת
כולל לימוד המצב העדכני במקורות נוספים, הכנה מתאימה, ושמירה על הזהירות הנדרשת מאופי המקום והמטיילים.