צִידוֹן
פרטי היוצר\ת
Panorama of Sidon from the castle. By Peripitus, [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
|
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
צִידֹן במקרא
צִידֹן נזכר כבנו בכורו של כְּנָעַן בן חָם (בן נֹחַ)
נזכרים גם כמה ערים שהיו תחת השפעה או שלטון צידוני. למשל, בני שבט דָּן ניצלו את הריחוק שבין צִידֹן לבין העיר לַיִשׁ הצפונית שהיתה בשליטתה, וכך הצליחו לכבוש את המקום (והחליפו את שם העיר ל"דָּן"
היחסים הטובים בין העַם לצידונים המשיכו גם בימי המלכים, וכידוע חִירָם מֶלֶךְ צֹר (שהיתה אז תחת שלטון מאוחד עם צִידֹן) שלח אֲרָזִים ופועלים לעזור לְדָוִד לבנות את ארמונו, ואח"כ גם לעזור באופן דומה לשְׁלֹמֹה לבנות את מתחם הארמון ואת המקדש
הברית בין מלכי יהודה וישראל ומלכי צִידֹן גרמה גם להשפעה דתית של הצידונים על הפולחן בארץ. כך, שְׁלֹמֹה בנה בָּמוֹת לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים
הנביאים המאוחרים יְחֶזְקֵאל וזְכַרְיָה מזכירים את חכמת יושבי צֹר וצִידוֹן, אך מנבאים את חורבנם הצפוי (יְחֶזְקֵאל פרק כ"ז-כ"ח,
[^]בְּרֵאשִׁית פרק י פסוק ט"ו: טו
וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת.
. בימי התנחלות העַם בארץ נראה שנשמרו יחסים טובים עם הצידונים והפניקים בכלל. זְבוּלֻן שכן סמוך לגבול השטחים שתחת שלטון צִידֹן[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ט פסוק י"ג: יג
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן.
ובני אָשֵׁר ישבו בין הפניקים[^]שׁוֹפְטִים פרק א פסוק ל"א: לא
אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב.
. כך, המִפְקָד שנערך בימי דָוִד כלל את תושבי הממלכה ששכנו באזור צִידוֹן וצֹר[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ד פסוקים ו-ז: ו
וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן וְסָבִיב אֶל צִידוֹן.
ז
וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע.
.
נזכרים גם כמה ערים שהיו תחת השפעה או שלטון צידוני. למשל, בני שבט דָּן ניצלו את הריחוק שבין צִידֹן לבין העיר לַיִשׁ הצפונית שהיתה בשליטתה, וכך הצליחו לכבוש את המקום (והחליפו את שם העיר ל"דָּן"
[^]שׁוֹפְטִים פרק י"ח פסוק כ"ח: כח
וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ.
). אֵלִיָּהוּ הסתתר אצל האלמנה שגרה בעיר צָרְפַת "אֲשֶׁר לְצִידוֹן"[^]מְלָכִים-א פרק י"ז פסוק ט: ט
קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ.
.
היחסים הטובים בין העַם לצידונים המשיכו גם בימי המלכים, וכידוע חִירָם מֶלֶךְ צֹר (שהיתה אז תחת שלטון מאוחד עם צִידֹן) שלח אֲרָזִים ופועלים לעזור לְדָוִד לבנות את ארמונו, ואח"כ גם לעזור באופן דומה לשְׁלֹמֹה לבנות את מתחם הארמון ואת המקדש
[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוק י"א: יא
וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד.
. אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל חיזק עוד את הברית ונישא ל"אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים".
הברית בין מלכי יהודה וישראל ומלכי צִידֹן גרמה גם להשפעה דתית של הצידונים על הפולחן בארץ. כך, שְׁלֹמֹה בנה בָּמוֹת לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים
[^]מְלָכִים-ב פרק כ"ג פסוק י"ג: יג
וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ.
, ואִיזֶבֶל הביאה איתה את עבודת הַבַּעַל[^]מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוק ל"א: לא
וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.
. הנביאים כמובן גינו תופעה זו, ובמיוחד ידוע אֵלִיָּהוּ שנלחם באִיזֶבֶל ובהשפעתה הרעה, ואחריו גם הנביא אֱלִישָׁע עודד את יֵהוּא לחסל את בית אַחְאָב ואת אִיזֶבֶל. היחסים בין בתי המלוכה התחממו שוב שנים רבות אח"כ בימי צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהזמין נציגים מארצות האזור, כולל מצֹר ומצִידוֹן (שאז כבר היו לממלכות נפרדות) כדי לבסס ברית הגנה כנגד בָּבֶל[^]יִרְמְיָהוּ פרק כ"ז פסוק ג: ג
וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה.
.
הנביאים המאוחרים יְחֶזְקֵאל וזְכַרְיָה מזכירים את חכמת יושבי צֹר וצִידוֹן, אך מנבאים את חורבנם הצפוי (יְחֶזְקֵאל פרק כ"ז-כ"ח,
זְכַרְיָה פרק ט פסוק בזְכַרְיָה פרק ט פסוק ב: ב
וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ צֹר וְצִידוֹן כִּי חָכְמָה מְאֹד.
).
זיהוי המקום
העיר צִידֹן היתה אחת מהערים הפניקיות הראשונות שעל חוף הים התיכון בלבנון, ונוסדה כנראה כבר באלף ה-3 לפנה"ס. היא פיצתה על הקושי בקיום חקלאות ברצועת החוף, ע"י פיתוח תעשיות הקשורות בחוף הים, כולל דַּיִג (ומכאן שמה, כמו "צֵיד" בערבית גם היום), ייצור צבעים יוקרתיים (כחול וארגמן) מחלזונות הארגמונים הנפוצים באזור, ייצור בדים צבעוניים, וייצור זכוכית מחול הים. צִידֹן פיתחה גם את המסחר הימי והקימה מושבות סוחרים בכל רחבי הים התיכון, וסייעה בכך גם להפצת האלפבית הפניקי
בכל ארצות האזור.
צִידֹן יסדה את העיר צֹר הסמוכה, שעסקה בתחומי מסחר דומים, ושייסדה גם היא מושבות רחוקות. במשך מאות שנים לשתי הערים היה שלטון משותף, אך עם הזמן התפתחה תחרות בין צֹר לצִידֹן וצֹר הפכה למעשה לעיר המובילה באזור.
הערים הפניקיות ובהן צִידֹן סבלו כובשים רבים במהלך ההסטוריה. מלכי אַשּׁוּר השתלטו על האזור וערכו כמה מסעות עונשין בעקבות מרידות של צִידֹן וצֹר. כך עשו בין השאר שַׁלְמַנְאֶסֶר (ה-5) כשהיה בדרכו גם לכיבוש שֹׁמְרוֹן, ואח"כ סַנְחֵרִיב כשבא בשנת 701 לפנה"ס במסע עונשין כנגד הברית שכרתו נגדו ערי הפניקים יחד עם חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה. סַנְחֵרִיב כבש קודם את צִידֹן ואז השתמש באוניתיה כדי לנסות ולכבוש את צֹר, אך צֹר ניצלה בזכות מיקומה המוגן (על אי מוקף חומה) והצי המתקדם שלה. כנראה שבזמן זה נפרד השלטון בצִידֹן ובצֹר, וכך צִדְקִיָּהוּ שלח משלחות "אֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן" בנפרד כדי לנסות למרוד ביחד בבָּבֶל. הברית כידוע כָּשְׁלָה וגם ערי הפניקים נפלו בסופו של דבר גם הם בידי נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
מאוחר יותר השתלטו הפרסים על כל שטחי האימפריה הבבלית, כולל על ערי הפניקים, שזכו ביציבות ובאוטונומיה מוגבלת בשל חשיבותם המסחרית, ובשל האוניות שסיפקו לצי הפרסי. הערים הפניקיות נפלו בידי צבאות אלכסנדר מוקדון, ועברו אח"כ מיד ליד בין הממלכות ההלניסטיות שבאו אחריו. הן איבדו את חשיבותן המסחרית בעיקר לטובת העיר אלכסנדריה שבמצרים, ונכללו בסופו של דבר באימפריה הרומית.
צִידֹן יסדה את העיר צֹר הסמוכה, שעסקה בתחומי מסחר דומים, ושייסדה גם היא מושבות רחוקות. במשך מאות שנים לשתי הערים היה שלטון משותף, אך עם הזמן התפתחה תחרות בין צֹר לצִידֹן וצֹר הפכה למעשה לעיר המובילה באזור.
הערים הפניקיות ובהן צִידֹן סבלו כובשים רבים במהלך ההסטוריה. מלכי אַשּׁוּר השתלטו על האזור וערכו כמה מסעות עונשין בעקבות מרידות של צִידֹן וצֹר. כך עשו בין השאר שַׁלְמַנְאֶסֶר (ה-5) כשהיה בדרכו גם לכיבוש שֹׁמְרוֹן, ואח"כ סַנְחֵרִיב כשבא בשנת 701 לפנה"ס במסע עונשין כנגד הברית שכרתו נגדו ערי הפניקים יחד עם חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה. סַנְחֵרִיב כבש קודם את צִידֹן ואז השתמש באוניתיה כדי לנסות ולכבוש את צֹר, אך צֹר ניצלה בזכות מיקומה המוגן (על אי מוקף חומה) והצי המתקדם שלה. כנראה שבזמן זה נפרד השלטון בצִידֹן ובצֹר, וכך צִדְקִיָּהוּ שלח משלחות "אֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן" בנפרד כדי לנסות למרוד ביחד בבָּבֶל. הברית כידוע כָּשְׁלָה וגם ערי הפניקים נפלו בסופו של דבר גם הם בידי נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
מאוחר יותר השתלטו הפרסים על כל שטחי האימפריה הבבלית, כולל על ערי הפניקים, שזכו ביציבות ובאוטונומיה מוגבלת בשל חשיבותם המסחרית, ובשל האוניות שסיפקו לצי הפרסי. הערים הפניקיות נפלו בידי צבאות אלכסנדר מוקדון, ועברו אח"כ מיד ליד בין הממלכות ההלניסטיות שבאו אחריו. הן איבדו את חשיבותן המסחרית בעיקר לטובת העיר אלכסנדריה שבמצרים, ונכללו בסופו של דבר באימפריה הרומית.
פרקים המזכירים את צִידֹן
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על צִידֹן באתר של ויקיפדיה.
.jpg){kind=link}
קונכיות של חלזונות ארגמון מתקופת הברזל II (מאות 7-10 לפנה"ס), עם שאריות צבע קדום על כלי החרס המוצגים מימין (במוזיאון הימי הלאומי בחיפה).