עַלַמַּפָּה

על פי תיאור גבולות נחלות השבטים בספר יְהוֹשֻׁעַ, הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה (מול נחלת בִנְיָמִן שמצפון לה) עלה מאזור שפך נהר היַרְדֵּן לים המלח מערבה דרך הגִּלְגָּל שמול דרך מַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב\מדרום לַ"נָּחַל" ומשם הלאה מערבה לכוון עֵין שֶׁמֶשׁ ועין רֹגֵל שבדרום ירושלים. תיאור זה חוזר בסדר הפוך בתיאור המקביל של הגבול הדרומי של נחלת בִנְיָמִן (מול נחלת יְהוּדָה שמדרום לה) אשר מפורט ממערב למזרח, כך שהוא מגיע הפעם מכוון עין רֹגֵל לעֵין שֶׁמֶשׁ ויורד ל"גְּלִילוֹת" (במקום "גִּלְגָּל") שמול מַעֲלֵה אֲדֻמִּים, ומשם מזרחה אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן.

על פי סדר האתרים בגבול שבין נחלות יְהוּדָה ובִנְיָמִן משתמע שמַעֲלֵה אֲדֻמִּים היה חלק מדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה שהובילה מיְרוּשָׁלַיִם ליְרִיחוֹ. הנחל שמדרום לו עוברת הדרך הוא כנראה נחל פְּרָת\ואדי-קֶלְט, והגִּלְגָּל\גְּלִילוֹת שמול מַעֲלֵה אֲדֻמִּים הוא אולי הגִּלְגָּל שליד יְרִיחוֹ בו חנו בני ישראל בבואם לארץ, או מתחם פולחן אחר מוקף אבנים שהיה מול המַעֲלֵה.

מַעֲלֵה אֲדֻמִּים מזוהה בד"כ עם הדרך ששימרה את שמו בערבית בצורה "טַלְעַת אֶ-דַּם", כלומר "מעלה הדַּם", אולי בשל הצבע האדום-בהיר של כמה מאבני ההרים בעיקר באזור ראש המעלה. בראש המַעֲלֵה הוקמו מצודות ששלטו על הדרך עוד בימי קדם, כולל מצודה רומית מעל הדרך הרומית העתיקה מירושלים ליריחו שעברה כמשוער על תוואי הדרך המקראית. כיום נמצאים במקום שרידים של המבצר הצלבני שאסטל רוּז' (המבצר "האדום") שמעליו נבנו מצודות מאוחרות יותר.