עַלַמַּפָּה

על פי תיאור גבולות נחלות השבטים בספר יְהוֹשֻׁעַ, הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה (מול נחלת בִנְיָמִן שמצפון לה) עלה מאזור שפך נהר היַרְדֵּן לים המלח מערבה דרך מַעֲלֵה אֲדֻמִּים לכוון עֵין שֶׁמֶשׁ ועין רֹגֵל שבדרום ירושלים והמשיך משם הלאה לגֵיא בֶן הִנֹּם. תיאור זה חוזר בסדר הפוך בתיאור המקביל של הגבול הדרומי של נחלת בִנְיָמִן (מול נחלת יְהוּדָה שמדרום לה) אשר מפורט ממערב למזרח, כך שהוא מגיע הפעם מכוון גֵיא בֶן הִנֹּם לעין רֹגֵל ולעֵין שֶׁמֶשׁ ויורד דרך מַעֲלֵה אֲדֻמִּים ליַּרְדֵּן.

בימי מרד אַבְשָׁלוֹם שהשתלט על ירושלים בעוד דָוִד אביו ברח מזרחה, חוּשַׁי ביקש מצָדוֹק ומאֶבְיָתָר הכהנים שנותרו בירושלים לשלוח את בניהם כדי שיאיצו בדָוִד לחצות את הירדן. צָדוֹק העביר את המסר לבניו יהוֹנָתָן ואֲחִימַעַץ באמצעות שיפחה שפגשה אותם בסתר בעין רֹגֵל, כיוון שהם לא יכלו להכנס לעיר.

לקראת מות דָוִד החל מאבק הירושה בין בניו, ואֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית, הבכור הנותר לדָוִד (אחרי מות אַבְשָׁלוֹם) התחיל לנהוג כמלך. הוא הזמין לזבח חגיגי בעין רֹגֵל את כל העם יחד עם תומכיו ובני המלך, אך לא הזמין את שְׁלֹמֹה ותומכיו. בַּת שֶׁבַע אם שְׁלֹמֹה סיפרה על כך לדָוִד שצווה מייד להכתיר את שְׁלֹמֹה במעין הגִּחוֹן. כך נעשה, והעם הצטרף לחגיגה בחלילים ובקול גדול. הקולות נשמעו ע"י החוגגים בעין רֹגֵל, וכולם, כולל אֲדֹנִיָּה, ברחו מהמקום בבהלה.

לפי התיאור של גבול נחלות יְהוּדָה ובִנְיָמִן, עין רֹגֵל נובע מדרום לירושלים בין עֵין שֶׁמֶשׁ (המזוהה עם עין אל-חוּץ' שבאלעיזריה ממזרח לירושלים) לבין גֵיא בֶן הִנֹּם. עין רֹגֵל גם נמצא בטווח שמיעה מירושלים כיוון שאֲדֹנִיָּה ונאמניו שמעו כאמור מעין רֹגֵל את קולות החוגגים במעין הגִּחוֹן ובעיר. עין רֹגֵל מזוהה בסבירות גבוהה עם באר בִּיר-אַיוּבּ הנמצאת כיום בחצר מסגד באותו שם מדרום לעיר העתיקה ליד הכפר סילוואן (ראו במפה), וזאת בין השאר כיוון שאין מקורות מים אחרים בין אלעיזריה לגֵיא בֶן הִנֹּם.

כשגדלו צרכי המים של ירושלים בימי בית שני הובאו אליה מים ממעיינות המרוחקים מרחק עשרות ק"מ באמות מים, אך בימי בית ראשון היו עין רֹגֵל, יחד עם מעין הגִּחוֹן וכמה בורות נוספים מקור המים העיקרי שעליו נסמכו תושבי העיר. המעיין המקורי בעין רֹגֵל נסתם בזמן כלשהו, ולפי המשוער הדבר קרה בעקבות רעש האדמה שפקד את ירושלים בימי המלך עֻזִּיָּהוּ. יוספוס כתב ב"קדמוניות היהודים" שכשעֻזִּיָּהוּ העז להקטיר על מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת שבמקדש (דבר המותר רק לכוהנים), פקד רעש אדמה חזק את העיר וחצי ההר באזור עין רֹגֵל התפרק והתגלגל מזרחה ופגע בדרכים ובגני הארמון. בכל אופן, בשל חשיבות מקור המים בעין רֹגֵל, חצבו תושבי העיר במקום באר עמוקה (כ-33 מטר) שהגיעה עד למי התהום שבמקור המעיין. הבאר נמצאת כיום כאמור בחצר מסגד בִּיר-אַיוּבּ, ונקראת על שם אִיּוֹב, אשר לפי המסורת המוסלמית רחץ במעיין אחרי שנרפא מהשְׁחִין.