עַלַמַּפָּה

קְעִילָה נזכרת בין ערי הַשְּׁפֵלָה שבנחלת יְהוּדָה, באותה חטיבה של אַכְזִיב ומָרֵאשָׁה, וערים נוספות במרכז הַשְּׁפֵלָה. בספר דִּבְרֵי-הַיָּמִים נמסר שנַחַם אחי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה היה מהאבות המיסדים של קְעִילָה, ואחותו מַעֲכָה היתה אם אֶשְׁתְּמֹע, וכנראה הכוונה למַעֲכָה פלגש כָּלֵב שכבש את חֶבְרוֹן ושרבות ממשפחות האזור מתייחסות אליו.

בימים בהם דָוִד ברח משָׁאוּל והסתתר באתרים שונים ברחבי יְהוּדָה, הוא שמע שהפלישתים מציקים לתושבי קְעִילָה, ובעצת ה' הוא תקף והביס את הפלישתים שם. כששָׁאוּל שמע שדָוִד נמצא בקְעִילָה וחשב ללוכדו בתוך העיר, דָוִד שאל את ה' אם באמת שָׁאוּל יבוא ואם תושבי קְעִילָה יסגירו אותו. ה' ענה בחיוב על שתי השאלות, ודָוִד ו-600 אנשיו עזבו את קְעִילָה והמשיכו לנדוד באזור במדבר זִיף ובמדבר מָעוֹן.

בימי שיבת ציון היתה קְעִילָה בירת פֶלֶךְ שחולק לשני חצאים בראשות שני שַׂרי חֲצִי פֶלֶךְ שהשתתפו ביחד עם תושבי הפֶלֶךְ בעבודות שיפוץ חומות ירושלים תחת נְחֶמְיָה.

קְעִילָה היא כמשוער "קילטי" הנזכרת באחד ממכתבי אֶל-עַמַארְנָה בו מלך יְרוּשָׁלַיִם מאשים את המלכים שֻׁוַרְדָתָה ומִלְכִּאִלֻ בפני פרעה על שגייסו חיילים מגֶּזֶר, גַּת, ומקְעִילָה ויצאו איתם לכבוש אזורים בממלכה. מסתבר גם שקְעִילָה השתייכה לממלכתו של שֻׁוַרְדָתָה, אך נלקחה ממנו ואח"כ שבה אליו.

על פי הכתוב במקרא, קְעִילָה שכנה כאמור בשְּׁפֵלָה באזור הכללי של כְּזִיב ומָרֵאשָׁה. באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) נמסר שבימיו עוד התקיים כפר בקְעִילָה במרחק 8 מילים מזרחה לבית גוברין על הדרך לחברון, ושהצביעו שם על קברו של הנביא חֲבַקּוּק. באזור זה של השפלה המזרחית נמצאת ח'רבת קִילַא על תל תלול באותו שם, המשמר כמשוער את שמה של העיר המקראית (ראו במפה).

הממצאים בתל מעידים על יישוב מתקופת הברונזה (הכנענית), הברזל (הישראלית), הפרסית (שיבת ציון), ומתקופות מאוחרות יותר. מלבד חרסים רבים מתקופות אלה, ניתן להבחין בצפון התל בנתיב העולה אל השער שבחומות העיר הקדומה.