יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ בא ממשפחת כוהנים בכפר עֲנָתוֹת לא רחוק מיְרוּשָׁלַיִם. הוא ניבא משנת 13 למלכות יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה ובימי בנו יְהוֹיָקִים ועד חורבן יְרוּשָׁלַיִם בשנת 12 למלכות צִדְקִיָּהוּ והגלות שבאה בעקבות החורבן.

נבואות יִרְמְיָהוּ כוללות בעיקר דברי זעם על חטאי עם יִשְׂרָאֵל וממלכת יְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמלכיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מצפון להביא את החורבן. יִרְמְיָהוּ תמך בלהט בכניעה לבָּבֶל שהיא ה"פטיש" שבו ה' יעניש את כל הגויים, אבל הוא ניבא חורבן גם לבָּבֶל באחרית הימים. החורבן יבוא לגויים רבים מלבד ליְהוּדָה - כולל למִצְרַיִם, אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים ולעֵילָם. אבל יִרְמְיָהוּ גם ניבא כמה נבואות נחמה, על סיום הגלות כעבור 70 שנה ועל עתיד מאושר בו העם יחזור לאלוהיו ולארצו.

ה' הקדיש את יִרְמְיָהוּ עוד בבטן אימו, ואח"כ כשיִרְמְיָהוּ התבגר הוא צווה עליו למסור את דבריו ללא פחד, והבטיח להגן עליו מפני מתנגדיו. ה' הראה לו מראות של מַקֵּל שָׁקֵד (סמל לשקידתו של ה' לקיום נבואותיו) וסִיר נָפוּחַ (רותח?) הפונה צפונה (סמל לאויב שיבוא מצפון).

ה' צווה על יִרְמְיָהוּ לבצע מעשים סמליים כחלק מנבואתו. כך הוא צווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורת פִּשְׁתִּים, לשמור עליה כדי שלא תתקלקל במים, אבל אז להטמין אותה בנקיק בנחל פְּרָת. כשיִרְמְיָהוּ אסף את החגורה הסתבר שהיא כבר התקלקלה. הנמשל הוא העם שהיה קרוב לה' עד שחטא והתקלקל. ה' שלח את יִרְמְיָהוּ גם לסדנת היוצר שם הוא ראה את הקַדָּר יוצר כְּלִי שנשבר ואז מכין כלי חדש במקומו. כך גם ה' יכול לעשות לעמים ש"התקלקלו". ה' צווה על יִרְמְיָהוּ לשבור בקבוק לפני הקהל, ולהכריז שכך ישבור ה' את העם ואת העיר. יִרְמְיָהוּ שם על עצמו מוֹסֵרוֹת ומוטות (סמל לשעבוד לבָּבֶל שיִרְמְיָהוּ המליץ עליו) ושלח מוֹסֵרוֹת ומוטות כאלה גם לנציגי מלכי האזור שהתכנסו ביְרוּשָׁלַיִם. אח"כ כשפליטי יְהוּדָה ברחו למִצְרַיִם אחרי החורבן, יִרְמְיָהוּ טמן מול ארמון פרעה שבתַּחְפַּנְחֵס יסודות מבנה מלְבֵנָה שהוא הכין, וניבא שמעליה יוקם כֵּס לנְבוּכַדְנֶאצַּר, שצפוי עוד לכבוש גם את מִצְרַיִם ולשרוף את מקדשיה. יִרְמְיָהוּ מסר ספר עם נבואות על חורבן בָּבֶל לשְׂרָיָה אשר יצא לבָּבֶל בשליחות צִדְקִיָּהוּ, וביקש ממנו להטביע את הספר בנהר הפְּרָת כסמל לשקיעה העתידה של בָּבֶל.

הנביא סבל מהתנכלויות רבות בשל דבריו הקשים לעם, כולל מקרוביו ושכניו בעֲנָתוֹת, וממנהיגי העם, ובהם כוהנים, נביאי שקר, שַׂרִים ומלכים (בעיקר יְהוֹיָקִים). הוא נעצר כמה פעמים, פעם אחת ללילה אחד ב"מַּהְפֶּכֶת", אבל אח"כ, בימי המצור הבבלי על יְרוּשָׁלַיִם, הוא נעצר לזמן ארוך ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה", ופעם או פעמיים גם הושלך לבור שם הוא כמעט מת, עד שצִדְקִיָּהוּ שחרר אותו משם בעידודו של עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי. יִרְמְיָהוּ התלונן בפני ה' על הקשיים הללו, אבל לא יכול היה אלא להמשיך לנבא את דברי הזעם שלו גם מתוך המעצר. הוא הכתיב את דבריו למזכירו, בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שהקריא את הדברים בחצר המקדש. המֶלֶךְ יְהוֹיָקִים שמע על כך ושרף את ספר הנבואה של יִרְמְיָהוּ, אבל הנביא הכתיב אותו מחדש לבָּרוּךְ.

בינתיים המצור של נְבוּכַדְנֶאצַּר על יְרוּשָׁלַיִם נמשך כ-18 חודשים, שבהם היה רעב כבד בעיר. לבסוף העיר נפלה ונְבוּכַדְנֶאצַּר החריב אותה ואת המקדש, והוציא את רוב העם לגלות לבָּבֶל, והפקיד את גְּדַלְיָה על העם שנותר בארץ. נְבוּכַדְנֶאצַּר הראה כבוד ליִרְמְיָהוּ, ששוחרר מהמעצר והצטרף לפליטים שנאספו עם גְּדַלְיָה במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה התעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל, אך יִשְׁמָעֵאל לא הצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן ברחו למִצְרָיִם. יִרְמְיָהוּ התנגד לירידה למִצְרָיִם, אבל הצטרף לגולים והמשיך להתנבא על האסון הצפוי לפליטים במִצְרָיִם, לזעמם הרב של הגולים.