|
|
מקור השם
ה' ירים (את הילד) או יתרומם
יִרְמְיָהוּ במקרא
יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ בא ממשפחת כוהנים בכפר עֲנָתוֹת לא רחוק מירושלים. הוא ניבא משנת 13 למלכות יֹאשִׁיָּהוּ מלך יהודה, ובימי המלך יְהוֹיָקִים בן יֹאשִׁיָּהוּ, ועד לחורבן ירושלים בידי הבבלים בשנת 12 למלכות צִדְקִיָּהוּ.
נבואות יִרְמְיָהוּ כוללות בעיקר דברי זעם על חטאי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמלכיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מצפון להביא את החורבן. הנביא תומך בלהט בכניעה לבָּבֶל, אבל מנבא חורבן גם לה באחרית הימים. הוא מנבא חורבן גם לגויים נוספים - כולל מִצְרַיִם, ארץ הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים, ועֵילָם. הנביא גם מנבא כמה נבואות נחמה, על סיום הגלות כעבור 70 שנה ועל עתיד מאושר בו העם יחזור לאלוהיו ולארצו.
ה' הקדיש את יִרְמְיָהוּ עוד בבטן אימו, אך בהיותו בוגר ה' מגלה לו זאת ומצווה עליו את הנבואה, ומבטיח להגן עליו ממתנגדיו. הוא מראה לו מראות של מַקֵּל שָׁקֵד (סמל לשקידתו של ה' לקיום נבואותיו) וסִיר נָפוּחַ (רותח?) הפונה צפונה (סמל לאויב שיבוא מצפון).
ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לבצע מעשים סמליים במהלך חיי נבואתו. הוא מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורת פִּשְׁתִּים, לשמור עליה שלא תתקלקל במים, אבל אז להטמינה בנקיק בנחל פְּרָת. כשהוא אוסף אותה היא כבר מקולקלת. הנמשל הוא העם שהיה קרוב לה' עד שחטא והתקלקל. בסדנת היוצר הקַדָּר יוצר כְּלִי שנשבר ואז מכין חדש. כך ה' יכול לעשות לעמים ש"התקלקלו". ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לשבור בקבוק לפני הקהל, ולהכריז שכך ישבור ה' את העם ואת העיר. יִרְמְיָהוּ שם על עצמו מוֹסֵרוֹת ומוטות (סמל לשעבוד לבָּבֶל שיִרְמְיָהוּ ממליץ עליו) ושולח כאלה גם לנציגי מלכי האזור שהתכנסו בירושלים. אח"כ כשפליטי העם בורחים למצרים, יִרְמְיָהוּ טומן מול הארמון בתַּחְפַּנְחֵס יסודות מבנה מלְבֵנָה שהוא מכין, ומנבא שמעליה יוקם כֵּס לנְבוּכַדְנֶאצַּר, שיכבוש את מצרים וישרוף את מקדשיה.
הנביא סובל מהתנכלויות רבות בשל דבריו הקשים לעם, כולל מקרוביו ושכניו מעֲנָתוֹת, וממנהיגי העם, כולל כוהנים, נביאי שקר, שרים ומלכים (בעיקר מיְהוֹיָקִים). הוא מוּשָׁם כמה פעמים במעצר, פעם אחת ללילה אחד ב"מַּהְפֶּכֶת", אבל אח"כ, בימי המצור הבבלי על ירושלים, הוא נעצר לזמן ארוך ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה", ופעם או פעמיים גם מושלך לבור שם הוא כמעט מת, עד שצִדְקִיָּהוּ משחרר אותו משם בעידודו של עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי. יִרְמְיָהוּ מתלונן בפני ה' על הקשיים הללו, אבל לא יכול אלא להמשיך לנבא את דברי הזעם שלו גם מהמעצר. הוא מכתיב את דבריו למזכירו, בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שמקריא את הדברים בחצר המקדש. המלך יְהוֹיָקִים שומע על כך ושורף את ספר הנבואה, אבל הנביא מכתיב אותו שוב לבָּרוּךְ.
בינתיים המצור של נְבוּכַדְנֶאצַּר על ירושלים נמשך (כ-18 חודשים) שבהם הרעב כבד בעיר. לבסוף העיר נופלת ונְבוּכַדְנֶאצַּר מחריב אותה, ואת המקדש, ומגלה את רוב העם לבָּבֶל, וממנה את גְּדַלְיָה על העם הנותר. הוא אבל מראה כבוד ליִרְמְיָהוּ, שמוּצָא מהמעצר ומצטרף לפליטים שנאספו אצל גְּדַלְיָה במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה מתעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל. יִשְׁמָעֵאל לא מצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן בורחים למצרים. יִרְמְיָהוּ מתנגד לירידה למצרים אבל מצטרף לגולים וממשיך להתנבא חורבן במצרים, לזעמם של הפליטים.
נבואות יִרְמְיָהוּ כוללות בעיקר דברי זעם על חטאי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמלכיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מצפון להביא את החורבן. הנביא תומך בלהט בכניעה לבָּבֶל, אבל מנבא חורבן גם לה באחרית הימים. הוא מנבא חורבן גם לגויים נוספים - כולל מִצְרַיִם, ארץ הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים, ועֵילָם. הנביא גם מנבא כמה נבואות נחמה, על סיום הגלות כעבור 70 שנה ועל עתיד מאושר בו העם יחזור לאלוהיו ולארצו.
ה' הקדיש את יִרְמְיָהוּ עוד בבטן אימו, אך בהיותו בוגר ה' מגלה לו זאת ומצווה עליו את הנבואה, ומבטיח להגן עליו ממתנגדיו. הוא מראה לו מראות של מַקֵּל שָׁקֵד (סמל לשקידתו של ה' לקיום נבואותיו) וסִיר נָפוּחַ (רותח?) הפונה צפונה (סמל לאויב שיבוא מצפון).
ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לבצע מעשים סמליים במהלך חיי נבואתו. הוא מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורת פִּשְׁתִּים, לשמור עליה שלא תתקלקל במים, אבל אז להטמינה בנקיק בנחל פְּרָת. כשהוא אוסף אותה היא כבר מקולקלת. הנמשל הוא העם שהיה קרוב לה' עד שחטא והתקלקל. בסדנת היוצר הקַדָּר יוצר כְּלִי שנשבר ואז מכין חדש. כך ה' יכול לעשות לעמים ש"התקלקלו". ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לשבור בקבוק לפני הקהל, ולהכריז שכך ישבור ה' את העם ואת העיר. יִרְמְיָהוּ שם על עצמו מוֹסֵרוֹת ומוטות (סמל לשעבוד לבָּבֶל שיִרְמְיָהוּ ממליץ עליו) ושולח כאלה גם לנציגי מלכי האזור שהתכנסו בירושלים. אח"כ כשפליטי העם בורחים למצרים, יִרְמְיָהוּ טומן מול הארמון בתַּחְפַּנְחֵס יסודות מבנה מלְבֵנָה שהוא מכין, ומנבא שמעליה יוקם כֵּס לנְבוּכַדְנֶאצַּר, שיכבוש את מצרים וישרוף את מקדשיה.
הנביא סובל מהתנכלויות רבות בשל דבריו הקשים לעם, כולל מקרוביו ושכניו מעֲנָתוֹת, וממנהיגי העם, כולל כוהנים, נביאי שקר, שרים ומלכים (בעיקר מיְהוֹיָקִים). הוא מוּשָׁם כמה פעמים במעצר, פעם אחת ללילה אחד ב"מַּהְפֶּכֶת", אבל אח"כ, בימי המצור הבבלי על ירושלים, הוא נעצר לזמן ארוך ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה", ופעם או פעמיים גם מושלך לבור שם הוא כמעט מת, עד שצִדְקִיָּהוּ משחרר אותו משם בעידודו של עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי. יִרְמְיָהוּ מתלונן בפני ה' על הקשיים הללו, אבל לא יכול אלא להמשיך לנבא את דברי הזעם שלו גם מהמעצר. הוא מכתיב את דבריו למזכירו, בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שמקריא את הדברים בחצר המקדש. המלך יְהוֹיָקִים שומע על כך ושורף את ספר הנבואה, אבל הנביא מכתיב אותו שוב לבָּרוּךְ.
בינתיים המצור של נְבוּכַדְנֶאצַּר על ירושלים נמשך (כ-18 חודשים) שבהם הרעב כבד בעיר. לבסוף העיר נופלת ונְבוּכַדְנֶאצַּר מחריב אותה, ואת המקדש, ומגלה את רוב העם לבָּבֶל, וממנה את גְּדַלְיָה על העם הנותר. הוא אבל מראה כבוד ליִרְמְיָהוּ, שמוּצָא מהמעצר ומצטרף לפליטים שנאספו אצל גְּדַלְיָה במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה מתעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל. יִשְׁמָעֵאל לא מצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן בורחים למצרים. יִרְמְיָהוּ מתנגד לירידה למצרים אבל מצטרף לגולים וממשיך להתנבא חורבן במצרים, לזעמם של הפליטים.
פרקים המזכירים את יִרְמְיָהוּ
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים