עַלַמַּפָּה

מֶלֶךְ מְגִדּוֹ נזכר אחרי מֶלֶךְ תַּעְנַךְ ברשימת 31 מלכי כנען שממערב לירדן שאותם הכה יְהוֹשֻׁעַ. תַּעְנַךְ ומְגִדּוֹ וערים נוספות נכללו בנחלת שבט מְנַשֶּׁה למרות ששכנו באזור של ערי יִשָּׂשכָר. בְּנֵי מְנַשֶּׁה לא הצליחו לכבוש ערים אלה ותושביהם הכנענים המשיכו לשבת בהן ולהעלות מס לבני מְנַשֶּׁה כשאלה התחזקו מספיק .

בשירת דְבוֹרָה מסופר שהקרב עם מַלְכֵי כְנַעַן שעליו היא שרה התרחש "בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ". העיר הכנענית עברה בסופו של דבר לשליטת בני יִשְׂרָאֵל, והיא נכללה בנציבות החמישית של הממלכה המאוחדת בימי שְׁלֹמֹה תחת הנציב בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד, יחד עם תַּעְנַךְ וערים נוספות בנחלת מְנַשֶּׁה. שְׁלֹמֹה אסף מסים ובנה את חָצוֹר, את מְגִדּוֹ וְאת גֶּזֶר (אותה קיבל מפַּרְעֹה כמתנת "שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה").

בימי ממלכות יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ביקר אֲחַזְיָהו מלך יְהוּדָה את יוֹרָם מלך יִשְׂרָאֵל שהחלים מפציעה בארמונו שביִזְרְעֶאל. יֵהוּא, אחד משרי הצבא של יוֹרָם, בא במפתיע ליִזְרְעֶאל ורצח שם את יוֹרָם ואת שאר בית אַחְאָב. אֲחַזְיָהו הצליח לברוח לבֵּית הַגָּן וליִבְלְעָם, אך יֵהוּא רדף אחריו ואֲחַזְיָהו נמלט ומת במְגִדּוֹ, ומשם עבדיו הרכיבו את גופתו לקבורה עם אבותיו בעִיר דָּוִד. שנים רבות אח"כ בימי יֹאשִׁיָּהוּ מלך יְהוּדָה, עלה פַרְעֹה נְכֹה לאזור נהר הפְּרָת לעזור למֶלֶךְ אַשּׁוּר במלחמתו בבָּבֶל. יֹאשִׁיָּהוּ תקף את פַרְעֹה כשעבר במְגִדּוֹ, אך פַרְעֹה הרג אותו כשנפגשו, ועבדי יֹאשִׁיָּהוּ הרכיבו את גופתו לקבורה ביְרוּשָׁלַיִם. הנביא זְכַרְיָה הזכיר את "בִקְעַת מְגִדּוֹן", היא כנראה האזור המערבי של עמק יִזְרְעֶאל הסמוך למְגִדּוֹ. זְכַרְיָה ניבא את תבוסת הצבאות של אויבי הָעָם ושהמספידים שיהיו ביְרוּשָׁלַיִם יהיו רבים כמו המספידים שהיו ל"הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן".

תלי תַּעְנַךְ, מְגִדּוֹ, ויָקְנְעָם שלטו על המוצאים של 3 סעיפים שונים של "דרך הים" (דרך מסחר קדומה שהובילה ממצרים צפונה לאזור סוריה) במוצאה לעמק יזרעאל, ומְגִדּוֹ שלטה על מוצא הסעיף הראשי שבהם שעבר בוואדי עארה\עירון. בצומת הדרכים של מְגִדּוֹ התפצלה הדרך מזרחה לכוון הירדן, צפונה לכנרת, ומערבה לים. הדרך בוואדי עארה היתה הדרך הקצרה שהגיעה מהשרון צפונה לעמק יזרעאל, אך המעבר בוואדי היה צר, מכוסה בצמחייה צפופה ומסוכן, ומכאן החשיבות של מְגִדּוֹ אשר שלטה על המעבר החשוב, והמניע לקרבות הרבים שהיו בה ובסביבתה לאורך הדורות.

היישוב בתל מְגִדּוֹ (לשעבר מֻתֶסֶלִּם) נוסד באלף ה-4 לפנה"ס (התקופה הכלכוליתית). התל הוא גדול (כ-60 דונם) ונישא כיום לגובה של כ-60 מטר מעל סביבתו. בתקופת הברונזה הקדומה שהחלה לקראת ראשית האלף ה-3 הוקם מתחם מקודש עם מקדש, במה פולחנית עגולה גדולה (ראו צילום) וחומת אבנים עבה ביותר (עד 8 מטר). יישוב זה חרב במחצית האלף ה-3 והתחדש לקראת סוף האלף ה-3 (תקופת הברונזה התיכונה) והוקמו בו אז מקדשים חדשים, וחומת לבני טיט ובה שער להולכי רגל ובו מגדלים. בתקופה זו כבר שלטו המִצְרִים במְגִדּוֹ, כפי שמעידות כמה מצבות מצריות שנחשפו בתל, וחלק של פסל של תחותיחתפּ המזוהה עם השר המִצְרִי שהיה אחראי על המחוזות של מצרים באסיה באותם ימים. במאות ה-18-16 שלטו במְגִדּוֹ בני החיקסוס. החיקסוס היו זרים שהשתלטו על מצרים במאה ה-18 לפנה"ס, ושלטו בה כ-160 שנים עד שגורשו ממנה בימי פרעה יעחמס הראשון. תל מְגִדּוֹ היה מבוצר אז בחוזקה בסגנון האופנייני להם עם חומה עבה וחלקלקה, ושער גדול חדש שהותאם לכניסת מרכבות סוסים ולידו ארמון.

באמצע המאה ה-15 לפנה"ס מרדו ערים רבות בכנען כנגד השלטון המצרי ופרעה תחותימס ה-3 יצא למסע כיבוש בארץ (1468 לפנה"ס), שתולדותיו תועדו בכתובות מהתקופה. כשהצבא המצרי הגיע עד אזור השרון התלבטו המלך ומפקדיו באיזה מסעיפי דרך הים עדיף להמשיך, ולבסוף בחרו בוואדי עארה למרות הסיכון שבדבר, וכך הפתיעו וניצחו את הכנענים בקרב ליד מְגִדּוֹ, ואחרי מצור של 7 חודשים כבשו גם את העיר עצמה, וביססו אח"כ גם את השלטון המצרי בכנען לשנים רבות. גם אמנחותפ ה-2, בנו של תחותימס, המשיך לעבור בארץ עם צבאותיו וחנה באזור מְגִדּוֹ. מתקופה זו שרדו כמה מכתבים שנשלחו למושל תַּעְנַךְ מ"אמנחתפ" (מצרי רם מעלה, שיש המזהים אותו עם יורש העצר אמנחותפ ה-2) ובו נדרש מושל תַּעְנַךְ בתקיפות לשלוח מיסים ותגבורת למְגִדּוֹ הסמוכה ולעַזָּה. מְגִדּוֹ נזכרת גם בכמה ממכתבי אל עמארנה שנשלחו מבִּירִידְיָה שליט מְגִדּוֹ לפרעה אמנחותפ ה-3 או ה-4, ובהם הוא מתלונן על הצקות של בני החַ'בִּרוּ\עפירו (כינוי לקבוצת אנשים מסטטוס חברתי מסוים או נוודים), של זַתַתְּנַ מלך עַכּוֹ ושל לַבְּאַי מלך שְׁכֶם שאף צר על מְגִדּוֹ בשלב מסוים. פרעה זימן את לַבְּאַי לבירור במצרים אך לַבְּאַי נרצח בדרכו לשם, ובִּירִידְיָה כתב לפרעה שלא היה לו חלק בכך. מְגִדּוֹ נזכרת אח"כ גם בכתבים מימי רַעְמְסֵס ה-2 (מאה 13 לפנה"ס), ובתל עצמו נמצאו כתובות של רַעְמְסֵס ה-3 וה-6.

על פי המסופר במקרא, מְגִדּוֹ הכנענית כאמור לא נכבשה בימי ההתנחלות בארץ, אך נכללה מאוחר יותר בממלכת שְׁלֹמֹה. על פי הממצא בתל מְגִדּוֹ, העיר חרבה לקראת סוף המאה ה-12 לפנה"ס, ואחריה היישוב בתל היה כפרי וללא ביצורים או בנייה ציבורית כבעבר, והחרסים מתקופה זו אופייניים לתקופת ההתנחלות של בני ישראל. בימי המלוכה נבנו הביצורים החדשים של מְגִדּוֹ. בחָצוֹר, מְגִדּוֹ ובגָּזֶר, שלושתן ערים חשובות בצמתי דרכים מרכזיות בארץ, נמצאו שערים חזקים מהמאה ה-10 לפנה"ס (תקופת הברזל) בעלי מבנה מיוחד וזהה, וההשערה היא שהדבר מעיד על בנאי משותף מימי שְׁלֹמֹה, בהתאם למסופר בספר מְלָכִים (ראו למעלה). אך יש המערערים על זיהוי זה ומשייכים את השער לימי יָרָבְעָם ה-2 במאה ה-8 לפנה"ס. בתקופת המלוכה (ואולי אף מוקדם יותר) הוקמה מערכת המים של העיר שכללה בתחילה מעבר סתרים אל המעיין שמחוץ לחומות, ואח"כ פיר בעומק של כ-25 מטר שהוביל למנהרה ארוכה אשר הובילה למעיין, כדי לאפשר אספקת מים לעיר גם בימי מצור. המעיין הוסתר מבחוץ בקיר אבן ענק, ומי המעיין זרמו במנהרה המשופעת קלות לאורך כ-70 מטר עד לתחתית הפיר (ראו צילום).

מְגִדּוֹ נזכרת ברשימה המופיעה בתבליט על קיר מקדש אמון בכַּרְנָכּ יחד עם ערים נוספות שנכבשו במהלך מסע הכיבוש של פרעה שישק בארץ בימי רְחַבְעָם מלך יְהוּדָה (925~ לפנה"ס). מְגִדּוֹ נבנתה שוב במהירה עם ארמון ומערכות ביצורים, והיתה לעיר רכב חשובה בימי אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל, ממנה נחשפו בתל שני מתחמי אורוות (ראו צילום) ובהם מקום לכמעט 500 סוסים. מְגִדּוֹ הישראלית חרבה כליל כנראה במסע הכיבוש של תגלת פלאסר ה-3 מלך אַשּׁוּר (733/2 לפנה"ס) ונבנתה שוב כבירת המחוז האשורי באזור עמק יזרעאל והגליל, עם רחובות מסודרים בשתי וערב ועם זוג ארמונות. עם נפילת אַשּׁוּר בידי בָּבֶל חזרה שוב מְגִדּוֹ לזמן מה לידי מלכי יְהוּדָה, ויֹאשִׁיָּהוּ כאמור נפל במְגִדּוֹ בנסיונו לחסום את דרכו של פַרְעֹה נְכֹה שם. היישוב בתל התדלדל אח"כ והאתר ננטש לגמרי במהלך התקופה הפרסית (שיבת ציון - מאות 6-4 לפנה"ס).