מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם? (א)
אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו (ט)
פרטי היוצר\ת
Ab plant 2062, Русский: Растение, by Andrew Butko (abutko@gmail.com, see more info on the author in the image page) [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.. Original image size reduced by Allon Adir.
"נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר (י"ג). ה"סְמָדַר" היא הגֶפֶן לקראת פתיחת הפרחים (בצילום), או כשהפרי בתחילת התפתחותו, לאחר נשירת הפרחים.
|
|
סיכום
שיר: שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית. שיר: מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ. שיר: אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.
תקציר
| שיר 16: הנערה נקראת לשוב ולרקוד את ריקוד ה"מחניים" מול קהל הצופים. יופיה מתואר מלמטה למעלה: רגליה היפות בנעלים, שיפועי הירכים הדומים לתכשיטים, הטבור הדומה לקערה עגולה כירח המלאה ביין, הבטן כערמת חִטִּים מגודרת בשּׁוֹשַׁנִּים, השדיים כזוג עופרים תאומים, הצוואר כמגדל שנהב, העיניים כמו הבריכות שעל יד שער העיר חֶשְׁבּוֹן, האף כהר הלְּבָנוֹן הצופה על דַמָּשֶׂק, הראש נישא כהר כַּרְמֶל וממנו תלוי השיער הכהה ממנו מבצבצות הפנים כמו מלך כלוא מבעד לסורגים. |
| א
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם. ב מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה. ה צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק. ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. |
| שיר 17: המאהב משבח את יפי אהובתו ואת נעימות עשיית האהבים איתה. היא גבוהה כתָּמָר ושדיה לאשכולות התמרים (סנסני התָּמָר - ראו צילום) אליהם הוא רוצה לטפס כדי לאחוז בהם, ולאשכולות הענבים בגֶפֶן. אַפָּהּ נותן ריח תַפּוּחַ ופיה שופע כיין הזורם אל המאהב ישירות ומעורר גם את היְשֵׁנִים. |
| ז
מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים.
ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. י וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. |
| שיר 18: הנערה מכריזה על התמסרותה למאהבה ועל תשוקתו אליה. היא מציעה לו לצאת יחד לשדה ולישון שם בין שיחי בושם הכופר. בבוקר הם יבדקו אם כבר נפתחו פרחי הגפן ופרחי הרִמּוֹן (רמז לגוף הנערה) ושם היא תתמסר לו. הדוּדָאִים (צמח מעורר אהבה [^]בְּרֵאשִׁית פרק ל פסוק י"ד: יד
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ.
) נתנו את ריחם ועל פתח הסוכה שלהם ניתן למצוא פירות מתוקים שהבשילו לאחרונה או מזמן (רמז לגוף הנערה) אותם שמרה הנערה למאהבה. |
| יא
אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.
יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. יג נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים (י"ג)
פרטי היוצר\ת
Mandragora Autumnalis Bertol, by tato grasso [CC-BY-SA-2.5], via Wikimedia Commons
הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ (י"ד)