סיכום
תקציר
| האחים משכנעים את יִשְׂרָאֵל לתת להם לצאת למִצְרָיִם עם בִנְיָמִן: למשפחת יִשְׂרָאֵל נגמר המזון שהאחים הביאו ממִצְרָיִם, אך יְהוּדָה מזכיר לאביו שהשליט במִצְרָיִם (יוֹסֵף) אמר שלא יהיה מוכן לקבלם ללא בִנְיָמִן [^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ב פסוק כ: כ
וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן.
. יִשְׂרָאֵל גוער בבניו על כך שגילו לשליט על קיומו של בִנְיָמִן. האחים מצטדקים שהשליט שאל אם יש להם עוד אב או אחים, והם הרי לא יכלו לשער שהוא יבקש שיביאו אליו את אחיהם[*]בסיפור המקורי האחים הם אלה שגילו ליוֹסֵף על בִנְיָמִן .
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק מ"ב פסוק י"ג: יג
וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.
, אך בפרק הבא יְהוּדָה חוזר על הטענה שיוֹסֵף הציג קודם את השאלה
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק מ"ד פסוקים י"ט-כ: יט
אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח.
כ
וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.
|
| א וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ. ב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל. ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם. ד אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל. ה וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם. ו וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח. ז וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם. |
| יְהוּדָה מבקש מיִשְׂרָאֵל לתת להם לחזור למִצְרָיִם עם בִנְיָמִן, אחרת הרי כולם ימותו בכל מקרה ברעב. הוא נוטל על עצמו את האחריות להשיב את בִנְיָמִן לאביו. אם הם לא היו מתלבטים בעניין זמן כה רב, הרי הם כבר היו מספיקים לצאת ולשוב פעמיים ממִצְרָיִם. |
| ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ. ט אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים. י כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם. |
| יִשְׂרָאֵל מִתְרַצֶּה, ושולח אותם למִצְרָיִם עם כל טוּב הארץ - צֳרִי, דְּבַשׁ, נְכֹאת, לֹט, בָּטְנִים, וּשְׁקֵדִים, ועם כסף נוסף על הכסף שאולי הגיע לשַׂקֵּיהֶם בטעות [*]זהו הכסף שיוֹסֵף כאמור צווה לשים להם בשַׂקֵּיהֶם בהסתר . יִשְׂרָאֵל מביע תקווה שהשליט ישחרר את אֲחִיהם האחר
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק מ"ב פסוק כ"ה: כה
וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן.
[*]כלומר את שִׁמְעוֹן שנשאר במעצר במצרים ואת בִּנְיָמִין, ואם לאו, אז הוא יקבל בהכנעה את השְׁכוֹל שיבוא עליו.
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק מ"ב פסוק כ"ד: כד
וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.
|
| יא וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. יב וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא. יג וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ. יד וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי. |
| האחים באים למִצְרָיִם לאחראי על בית יוֹסֵף: האחים מגיעים למִצְרָיִם, ויוֹסֵף מצווה על המשרת האחראי על הבית שלו ("אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ") לטבוח בשר ולהזמין את האחים לארוחת צהרים בביתו. כשהאחים מבינים שהם מובאים לבית יוֹסֵף הם חוששים שעומדים להאשים אותם על הַכֶּסֶף ש"לקחו" בשקיהם, ושיעשו אותם לעבדים, ויקחו את חֲמֹרֵיהם. |
| טו וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. טז וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם. יז וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף. יח וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ. |
| האחים נשבעים באוזני האחראי על בית יוֹסֵף שהם באו מראש למִצְרָיִם רק כדי לקנות אֹכֶל. הם הופתעו לגלות את הַכֶּסֶף בשקים כשהיו במָּלוֹן [^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ב פסוק כ"ז: כז
וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.
, ועכשיו הם באו להשיב את הכסף, ועוד הוסיפו כסף לקניית מזון נוסף. |
| יט וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת. כ וַיֹּאמְרוּ בִּי אֲדֹנִי יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל. כא וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ. כב וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ. |
| האחראי על הבית מרגיע אותם שהוא קיבל מהם את כספם, ושה' הוא שֶׁשָּׂם את הכסף בשקיהם. הוא משיב להם את שִׁמְעוֹן ונותן להם מים כדי לרחוץ את רגליהם, ומִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם. |
| כג וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן. כד וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם. |
| יוֹסֵף פוגש שוב באֶחָיו: יוֹסֵף מגיע אח"כ גם כן לביתו, והאחים מעניקים לו את המנחה שהביאו מהארץ (ראו פסוק י"א) ומשתחווים. יוֹסֵף שואל לשלום אביהם (ואביו), והם עונים שעוֹדֶנּוּ חָי ומשתחווים שוב. כשהוא רואה את בִנְיָמִן הוא מברך אותו ויוצא לחדר צדדי כדי לבכות. |
| כה וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה עַד בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם. כו וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה. כז וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי. כח וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וישתחו [וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ]. כט וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. ל וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. |
| יוֹסֵף שוטף את פניו, נרגע, וחוזר לאחים. יוֹסֵף מצווה להגיש לחם, אך האחים אוכלים בנפרד ממנו ומהמשרתים המצרים, כי המצרים אינם נוהגים לאכול עם נוכרים [1]עולם התנ"ך, ספר בְּרֵאשִׁית עמ' 233. . למרבה פליאתם של האחים, יוֹסֵף מושיב אותם ממוינים על פי גילם. יוֹסֵף מחלק מתנות, ובִּנְיָמִין מקבל פי 5 מהשאר, וכולם שותים לשוכרה. |
| לא וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם. לב וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. לג וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. לד וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"א | קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים |
| י"ד | וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי - שָׁכָלְתִּי |
| ל | וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת, וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. לא וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא, וַיִּתְאַפַּק |