פרטי היוצר\ת
Icelandic sheep, two colors, by Kyle MacLea [CC-BY-SA-2.5], via Wikimedia Commons
כָּרִים\כְּבָשִׂים
פרטי היוצר\ת
Mandragora Autumnalis Bertol, by tato grasso [CC-BY-SA-2.5], via Wikimedia Commons
פריחת הדּוּדָא הרְפוּאִי, המזוהה עם הדוּדָאִים. הפרי מבשיל בקיץ, והוא בעל ריח וטעם משכרים.
סיכום
בִּלְהָה שפחת רָחֵל יולדת ליַעֲקֹב את דָּן ואת נַפְתָּלִי, זִלְפָּה שפחת לֵאָה יולדת לו את גָּד ואת אָשֵׁר, לֵאָה יולדת לו את יִשָּׂשכָר, זְבֻלוּן ודִּינָה, ורָחֵל יולדת לו את יוֹסֵף. יַעֲקֹב מבקש לעזוב את לָבָן אך בסוף נשאר בתמורה לכבשים ולעיזים המנוקדות והטלואות. למרות תחבולות לָבָן עם הצֹאן, יַעֲקֹב משגשג.
תקציר
| בִּלְהָה השפחות בִּלְהָה וזִלְפָּה ואח"כ לֵאָה ורָחֵל יולדות ליַעֲקֹב עוד ילדים: רָחֵל העקרה בינתיים מקנאת בלֵאָה אם הבנים (ראו סוף פרק קודם), ונותנת ליַעֲקֹב את שפחתה בִּלְהָה שיולדת לו את דָּן ואת נַפְתָּלִי. נמסרות הפרשנויות לשמותיהם. דָּן: ה' דָּן\שפט את רָחֵל ושמע את בקשתה ולכן העניק לה בן (דרך שִׁפְחָתָהּ). נַפְתָּלִי: רָחֵל נאבקה\נִפְתַּלה עם אחותה וגברה עליה, כיוון שעכשיו גם היא אם לבנים. |
| א וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ב וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. ג וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. ד וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. ה וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. ו וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. ז וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. ח וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי. |
| לֵאָה מפסיקה ללדת, ונותנת ליַעֲקֹב את שפחתה זִלְפָּה שיולדת לו את גָד ואת אָשֵׁר. נמסרות הפרשנויות לשמותיהם: גָד. "בָּא גָד", כלומר בא מזל טוב. אָשֵׁר: "בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת", כלומר הנשים הכריזו\אישרו על אושרה של לֵאָה על היותה אם לבנים רבים. |
| ט וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה. י וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן. יא וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד [בָּא גָד] וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד. יב וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. יג וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר. |
| בִּימֵי קְצִיר החִטִּים (ראשית הקיץ) רְאוּבֵן מביא לאימו לֵאָה דוּדָאִים (צמח המעורר אהבה ופריון) מהשדה. רָחֵל מבקשת לקבל מהם, ולֵאָה מסכימה אחרי שרָחֵל מציעה בתמורה שלֵאָה תשהה לילה עם יַעֲקֹב, וכך קורה. |
| יד וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. טו וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. טז וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא. |
| בעקבות אותו לילה לֵאָה יולדת ליַעֲקֹב את יִשָּׂשכָר ואח"כ גם את זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה. גם רָחֵל (שנעזרת אולי אח"כ בדוּדָאִים שקיבלה) יולדת בן - את יוֹסֵף. נמסרות הפרשנויות לשמות כל הבָּנִים. יִשָּׂשכָר: ה' נתן ללֵאָה את "שְׂכָרָהּ" על כך שנתנה ליַעֲקֹב את שפחתה זִלְפָּה (שילדה לו את גָד ואת אָשֵׁר). זְבֻלוּן: ה' נתן דבר טוב\זבד, ועכשיו וודאי יַעֲקֹב ישהה איתה במעונה\זבולה [1]תורה נביאים כתובים, בעריכת מ.ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992, בראשית, עמוד 111 .יוֹסֵף: ה' "אסף" את חרפת רָחֵל, שביקשה עוד מה' ש"יוסיף" לה בן נוסף. |
| יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר. יט וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב. כ וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן. כא וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. כב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. כג וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. כד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר. |
| יַעֲקֹב משגשג אצל לָבָן, למרות נסיונותיו של לָבָן להכשילו: יַעֲקֹב מבקש לעזוב את לָבָן, אך לָבָן מבקש שישאר, כיוון שה' מברך את לָבָן בזכות יַעֲקֹב. לָבָן מציע לו שכר עבור עבודתו, ויַעֲקֹב מסכים להמשיך ולרעות את הצֹאן, בתנאי שיקבל את התמורה המפורטת להלן. |
| כה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי. כו תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ. כז וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ. כח וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה. כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי. ל כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי. לא וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר. |
| יַעֲקֹב מבקש בתמורה לעבודתו, לעבור היום ולאסוף מהצֹאן של לָבָן כל שֶׂה חוּם, כל עֵז עם פרווה מנוקדת או בעלת טלאים כהים, וכל תַּיִשׁ "עקוד" (התַּיִשׁ הוא זכר העֵז, ו"עקוד" משמעו בעל גוון לא אחיד, אולי בין הקרסוליים לשאר הגוף). כך, גם צאצאי הצֹאן שנאסף יהיו בעתיד עם מאפיינים אלה, ואם יִימָּצֵא אצל יַעֲקֹב צֹאן שאינו כזה (כלומר בעל גוון אחיד), יִוָּודַע מיד שהוא גָּנוּב. לָבָן מסכים, אך מייד נותן את כל הצֹאן מרובה הגְּוָנִים לְבָנָיו, הרחק מיַעֲקֹב. |
| לב אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי. לג וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי. לד וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ. לה וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו. לו וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת. |
| יַעֲקֹב מכין מקלות מנוקדים של לִבְנֶה, לוּז (כנראה שָׁקֵד), וְעֶרְמוֹן, ושם אותם לפני הצֹאן הבא לשתות. הצֹאן מִתְיָיחֵם, ומוליד צאצאים עם המאפיינים הדרושים (כלומר מרובי גְּוָנִים). |
| לז וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעֶרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת. לח וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת. לט וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים. |
| יַעֲקֹב קושר את הצֹאן מרובה הגְּוָנִים בנפרד מצֹאן לָבָן (כדי שיזדווגו רק בין עצמם, וכך ישמרו צאצאיהם על המאפיינים הדרושים). יַעֲקֹב ממשיך לגרום לייחום הצֹאן שלו הקשור בנפרד בעזרת המַּקְלוֹת. הוא אינו משתמש בשיטת המַּקְלוֹת עם הצֹאן של לָבָן, כדי שצֹאן לָבָן לא יוליד עוד וולדים מרובי גְּוָנִים. יַעֲקֹב מצליח עם הצֹאן, ומתעשר מאוד גם במִקְנֶה ובעֲבָדִים. |
| מ וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן. מא וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת. מב וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב. מג וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ד | וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל-לֵאָה אִמּוֹ |
משפחת יַעֲקֹב
