וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים (י)
|
|
סיכום
דָוִד מחליט, בעֲצַת העַם, להביא את ארון הברית בתהלוכה מבית אֲבִינָדָב שבקִרְיַת יְעָרִים לירושלים. עֻזָּא ואַחְיוֹ, בני אֲבִינָדָב, מובילים את הארון על עגלת בקר, בעוד דָוִד והעַם רוקדים ומנגנים. הארון נשמט ועֻזָּא אוחז בו ומומת בשל כך ע"י ה'. דָוִד נבהל מהארוע והארון מובל בינתיים אל בֵּית עֹבֵד, אשר מבורך ע"י ה'.
תקציר
| דָוִד מתייעץ עם ראשי הצבא ומבקש לשלוח שליחים בין כל השבטים, כולל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, ולקרוא להם לבוא ללוות את אֲרוֹן ה' לירושלים, כיוון שבימי שָׁאוּל לא התייעצו בו (ובה'). קהל העַם מסכים להצעה. |
| א וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד. ב וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נִפְרְצָה נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ. ג וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל. ד וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם. |
| כל העַם, מגבול הארץ הדרומי (שִׁיחוֹר מִצְרַיִם) ועד הצפוני (לְבוֹא חֲמָת), באים להביא את הארון ממקומו בבֵּית אֲבִינָדָב שבקִּרְיַת יְעָרִים\בַּעֲלָה (ראו שְׁמוּאֵל-א פרק ז פסוקים א-בשְׁמוּאֵל-א פרק ז פסוקים א-ב: א
וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן יְהוָה.
ב
וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יְהוָה.
). מרכיבים את הארון על עגלה חדשה הנישאת ע"י בָּקָר, כשעֻזָּא וְאַחְיוֹ (בני אֲבִינָדָב - ראו בשְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוק גשְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוק ג: ג
וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה.
) מובילים את העגלה, בעוד דָוִד והעַם רוקדים ומנגנים בכלים. |
| ה וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים. ו וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְהוָה יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם. ז וַיַּרְכִּיבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ נֹהֲגִים בָּעֲגָלָה. ח וְדָוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל עֹז וּבְשִׁירִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת. |
| כשהשיירה מגיעה לאזור גֹּרֶן כִּידֹן, הארון נשמט מהבקר הנושא אותו, עֻזָּא אוחז בו כדי שלא יפול וה' ממית אותו במקום בשל כך. דָוִד נבהל מהמקרה וקורא למקום "פֶּרֶץ עֻזָּא". |
| ט וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. י וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים. יא וַיִּחַר לְדָוִיד כִּי פָרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּא וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה. |
| בעקבות מותו של עֻזָּא, דָוִד תוהה איך יוכל להוביל את הארון לירושלים. הוא מחליט להביאו בינתיים אל בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי, וה' מברך את עֹבֵד אֱדוֹם ואת ביתו. |
| יב וַיִּירָא דָוִיד אֶת הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר הֵיךְ אָבִיא אֵלַי אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. יג וְלֹא הֵסִיר דָּוִיד אֶת הָאָרוֹן אֵלָיו אֶל עִיר דָּוִיד וַיַּטֵּהוּ אֶל בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי. יד וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עִם בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י | וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים. |
| ח | וְדָוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל עֹז וּבְשִׁירִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת. |