עַלַמַּפָּה

רקע מקראי: על פי המסופר בספר עֶזְרָא, כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס הוציא בשנה הראשונה למלכותו הצהרה שהתירה את את שיבת ציון לגולים בבָּבֶל וציוותה גם על בניית המקדש ביְרוּשָׁלַיִם ע"י השבים. זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ הובילו את קבוצות השבים הראשונות והחלו לקדם את מלאכת הקמת המקדש-. בני האֻמּוֹת שישבו בנחלת שבטי ישראל הגולים ביקשו להצטרף לבניית המקדש, אך הבקשה סורבה והמבקשים שלחו אח"כ כתבי שטנה למלכי פָּרַס, שבעקבותיהם העבודה על המקדש הופסקה עד ימי דָּרְיָוֶשׁ. העבודות חודשו בשנה ה-2 למלכות דָּרְיָוֶשׁ בעידודם של הנביאים חַגַּי וזְכַרְיָה והופסקו שוב באופן זמני ע"י תַּתְּנַי הַפֶּחָה עד שהתקבל אישור רשמי מדָּרְיָוֶשׁ לחידוש העבודות- שהסתיימו בשנה ה-6 למלכות דָּרְיָוֶשׁ עם חגיגות חנוכת הבית השני. אחרי דָּרְיָוֶשׁ מלך בנו אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואחריו עלה לשלטון בנו אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1. מאוחר יותר מלכו עוד שני מלכים בשם אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא על פָּרַס - אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-2 וה-3.

אזכור אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא במקרא: אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא נזכר כמה פעמים בספרי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה ולא תמיד ברור לאיזה מהמלכים בשם זה מכוון הכתוב. במהלך הסיפור שהוזכר למעלה על התלונות ששלחו תושבי הארץ למלכי פָּרַס ושגרמו לעיכוב העבודות על המקדש עד לחידושם וסיומם בימי דָּרְיָוֶשׁ, נזכרים גם כתבי שטנה נוספים נגד היהודים שנשלחו לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ולאַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא ומכתב התלונה לאַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא אף מצוטט בעֶזְרָא פרק ד. מכתב זה מביע התנגדות לעבודות על הקמת החומות של יְרוּשָׁלַיִם (ולא לעבודות על המקדש שהסתיימו כאמור עוד בימי דָּרְיָוֶשׁ). למרות זאת, אחרי ציטוט התשובה של אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא אשר צווה על הפסקת העבודות (על החומות) נזכר שוב שהעבודות על המקדש הופסקו עד השנה ה-2 למלכות דָּרְיָוֶשׁ (וזאת כנראה בעקבות שיבוש כלשהו או הבאת הדברים שלא במקומם).

בכל אופן במכתב התלונה לאַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הזהירו תושבי הארץ את המלך שהיהודים יתחמקו מתשלום המסים אם יוקמו החומות ביְרוּשָׁלַיִם, והם קראו לו לחקור בספרי ההיסטוריה כדי להווכח באופי המרדני של ירושלים שאף נהרסה בשל כך. אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא ענה למתלוננים שהוא אמנם חקר וגילה את אופייה המרדני של ירושלים ושלכן הוא מצווה על הפסקת מלאכת הבנייה בירושלים עד להודעה חדשה. במקום אחר נזכר שעבודות הבנייה התקיימו "בְמִצְוַת כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא", וגם כאן נראה שהכוונה לבניית המקדש תחת כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ ואח"כ לבניית החומות תחת אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא עד שהופסקה.

עֶזְרָא הסופר עלה ליְרוּשָׁלַיִם מִבָּבֶל בשנה ה-7 למלכות אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא. אַרְתַּחְשַׁסְתְּא גם צווה שיינתן לכל יהודי שירצה בכך להצטרף לעֶזְרָא, והורה לעֶזְרָא לפקח על יְהוּדָה ועל ירוּשָׁלַיִם לפי חוקי ה', ואף קבע את דרכי ניהול אסקפת צורכי הפולחן למקדש. רבים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אמנם ענו לקריאתו והצטרפו לעֶזְרָא כפי שהעיד עֶזְרָא בעצמו.

גם נְחֶמְיָה עלה ליְרוּשָׁלַיִם בימי אַרְתַּחְשַׁסְתְּא. נְחֶמְיָה שירת כשר המשקים של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא בשׁוּשַׁן, וכשבאה משלחת מיהוּדָה ודיווחה על מצבה הקשה של יְרוּשָׁלַיִם, נכנס נְחֶמְיָה לאבל ופנה לה' בתפילה שיעזור לו לעזור לעם. המלך שם לב לפניו ה"רעות" של נְחֶמְיָה ונְחֶמְיָה הסביר שהדבר נובע מהאבל שלו על מצבה החרב של יְרוּשָׁלַיִם, וביקש לצאת לשם. אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא (שלידו ישבה והקשיבה גם הגבירה הראשית - הַשֵּׁגַל) מינה את נְחֶמְיָה למושל\פֶּחָה של יְהוּדָה ונתן לו חיל פרשים ואיגרות לצורך מעבר בטוח במחוז עֵבֶר הַנָּהָר (בו נכללה גם א"י), ואיגרות לאָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס לאספקת עצים לעבודות הבנייה בחומת העיר, בביצורי הר הבית ובבית המושל שבו ישב נְחֶמְיָה. בשנה ה-20 למלכות אַרְתַּחְשַׁסְתְּא יצא נְחֶמְיָה ליְרוּשָׁלַיִם והחל בהקמת החומות של העיר, תוך התנגדות של שכני יְהוּדָה. נְחֶמְיָה כיהן כפֶּחָה של יְהוּדָה עד השנה ה-32 למלכות אַרְתַּחְשַׁסְתְּא ואז חזר לבקר את אַרְתַּחְשַׁסְתְּא כפי שהבטיח וכנראה אז חודשה כהונתו לתקופה נוספת, ונְחֶמְיָה שב ליְרוּשָׁלַיִם והמשיך לעסוק בניהול המקדש והעיר.

על פָּרַס מלכו כאמור 3 מלכים בשם אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא, ולא תמיד ברור לאיזה מהמלכים בשם זה מכוון הכתוב בספרי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה. ראו להלן רשימה חלקית של מלכי פָּרַס:

כּוֹרֶשׁ (מָלַךְ 559–530 לפנה"ס) מייסד האימפריה הפרסית "האחמנית". פירסם את ההצהרה המתירה את שיבת ציון. זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה ויֵשׁוּעַ הכֹּהֵן הַגָּדוֹל הנהיגו את העם והחלו בבניית המקדש.
דָּרְיָוֶשׁ (מָלַךְ 522–486 לפנה"ס) העבודות על המקדש חודשו בשנת מלכותו ה-2 והסתיימו בשנת מלכותו ה-6. נזכר שיֵשׁוּעַ עדיין כיהן בשנה ה-2 למלכות דָּרְיָוֶשׁ.
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (מָלַךְ 486–465 לפנה"ס) בן דָּרְיָוֶשׁ. בימיו החלו כנראה העבודות על חומות יְרוּשָׁלַיִם ונשלחו מכתבי התלונה בעניין מתושבי הארץ.
אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1 לוֹנְגִימַאנוּס בן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (מָלַךְ 465–424 לפנה"ס).
דָּרְיָוֶשׁ ה-2 (מָלַךְ 423–405 לפנה"ס) בן אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1. הכהן הגדול יוֹחָנָן, בנו או נכדו של הכהן הגדול אֶלְיָשִׁיב (נכדו של יֵשׁוּעַ), פעל בימי דָּרְיָוֶשׁ ה-2, כמשתמע מאיזכורו במכתב שנשלח קהילת יהודי האי יֵב שבמצרים בשנה ה-17 למלכות דָּרְיָוֶשׁ ה-2.
אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-2 מְנֶמוֹן (מָלַךְ 405–358 לפנה"ס) בן דָּרְיָוֶשׁ ה-2.
אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-3 אוֹחוֹס (מָלַךְ 358–338 לפנה"ס) בן אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-2.

זיהוי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא שבימיו עלה נְחֶמְיָה: הכהן הגדול אֶלְיָשִׁיב פעל בימי נְחֶמְיָה כפי שמשתמע מכמה איזכורים שלו, כולל למשל בציון השתתפותו במלאכת בניית החומות של יְרוּשָׁלַיִם בזמן כהונת נְחֶמְיָה כפֶּחָה ביְהוּדָה. אֶלְיָשִׁיב היה כאמור נכדו של יֵשׁוּעַ שכיהן עדיין בשנה ה-2 למלכות דָּרְיָוֶשׁ (520 לפנה"ס) ולכן לא ייתכן שאֶלְיָשִׁיב ונְחֶמְיָה פעלו בימי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-2 (שמָלַךְ משנת 405 לפנה"ס) או ה-3, ומכאן שאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא שאותו שרת נְחֶמְיָה כשר המשקים ושבימיו עלה לארץ הוא אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1. כמו כן, הכהן הגדול יוֹחָנָן, בנו או נכדו של אֶלְיָשִׁיב, נזכר כאמור במכתב של יהודי יֵב שנשלח בשנה ה-17 לדָּרְיָוֶשׁ ה-2, וגם מכאן נובע שלא יתכן שאֶלְיָשִׁיב ונְחֶמְיָה פעלו בימי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-2 בנו של דָּרְיָוֶשׁ ה-2, אלא שנְחֶמְיָה עלה לארץ ופעל בימי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1.

זיהוי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא שבימיו עלה עֶזְרָא: תקופת כהונתו הראשונה של נְחֶמְיָה כפֶּחָה ביְהוּדָה נמשכה אם כן בין השנים 20 ל-32 למלכות אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1 , ובמהלך שנים אלה הוקמו חומות יְרוּשָׁלַיִם בהובלת נְחֶמְיָה. נְחֶמְיָה הזכיר את עֶזְרָא הַסּוֹפֵר בראש הצועדים על החומות עם סיום העבודות על החומות. עֶזְרָא גם נזכר יחד עם נְחֶמְיָה בטקס הקראת התורה ביְרוּשָׁלַיִם. מכאן ניתן לשער שאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא שבשנת מלכותו ה-7 עלה עֶזְרָא לארץ היה גם כן אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1. יש עם זאת המשערים משיקולים שונים שעֶזְרָא למעשה עלה לארץ אחרי נְחֶמְיָה, כלומר בשנה 7 למלכות אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-2 או ה-3, אך דיעה זו מקובלת פחות.

תולדות אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1
אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ה-1 לוֹנְגִימַאנוּס היה כאמור בנו של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ\חְשְיָארְשָׁ ה-1 מלך פָּרַס. חְשְיָארְשָׁ פלש עם צבאו ליָוָן אך נכשל בקרב הימי מול האי סלמיס שבמפרץ של אתונה שם הובס הצי הפרסי ע"י הצי של אתונה תחת תמיסטוקלס (480 לפנה"ס). אחרי מפלות נוספות של צבא פָּרַס נסוג חְשְיָארְשָׁ לגמרי מהאזור ולא ניסה עוד לפלוש ליוון. על פי המקורות היווניים העויינים את חְשְיָארְשָׁ, התמסר המֶלֶךְ גם לחיי הוללות ורדיפת נשים. בשנת 465 לפנה"ס נרצח חְשְיָארְשָׁ בהרמונו ע"י ארטבון, מפקד המשמר המלכותי אשר הקפיד מראש לשים את 7 בניו בעמדות מפתח של השלטון. נמסרו דווחים לא אחידים על מהלך המאורעות, אך ברור שבסופו של דבר נרצח גם יורש העצר דָּרְיָוֶשׁ, בכורו של חְשְיָארְשָׁ, ובנו האחר אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא נקם את רצח אביו והרג את ארטבון ובניו ועלה בעצמו על כס המלכות בפָּרַס.

תמיסטוקלס, שהוביל את הנצחון הגדול של אתונה על אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בקרב סלמיס, גורש מסיבות פוליטיות מאתונה (472\471 לפנה"ס) וקיבל מקלט בסופו של דבר אצל אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא עצמו. אחרי שתמיסטוקלס למד את התרבות והשפה הפרסית, מינה אותו אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כמושל של מספר מחוזות וערים באסיה הקטנה. אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא גם תמך במתנגדים לאתונה ביוון עצמה, כולל בספרטה שלחמה באתונה במסגרת המלחמה הפלופונסית שפרצה בשנת 460 לפנה"ס.

בשנת 460 לפנה"ס גם פרץ במִצְרַיִם מרד כנגד השלטון הפרסי. בראש המרד עמד אינארוס ה-2, שהיה כמשוער נצר לשושלת המלכים ששלטה במִצְרַיִם לפני הכיבוש הפרסי. האתונאים תמכו במרד והצי האתונאי הצליח להביס את צבא המושל האחמניש. הפרסים נאלצו לסגת לנֹף\ממפיס ועמדו שם בהצלחה במצור של מספר שנים עד שצבא חדש ששלח אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא אילץ את האתונאים לסגת לאי פרוסופיטיס שבערוץ הנילוס. בסופו של דבר האי נכבש, הכח האתונאי הושמד, ואינארוס עצמו נלכד אח"כ והוצא להורג בשׁוּשַׁן.

אתונה שלחה כנגד הפרסים בכִּתִּים שבקפריסין את מפקד הצי המהולל שלה קימון, אשר השתתף בהצלחה כבר במספר קרבות ימיים מכריעים כנגד הפרסים כולל בסלאמיס. מותו של קימון במהלך המצור הוסתר מפני הכוחות האתונאים, אשר הצליחו להכות "בפיקודו" את צבאות היבשה והצי הפרסי בקרב בסלמיס-שבקפריסין (450 לפנה"ס). אתונה ביקשה אבל להתמקד במלחמה הפלופונסית ושלחה לשׁוּשַׁן את נציגה קאליאס שחתם על הסכם השלום עם פרס שנקרא על שמו (498-499 לפנה"ס), ובכך הסתיימה סופית מלחמת יוון–פרס שהחלה עוד בימי דָּרְיָוֶשׁ (ה-1) בשנת 490 לפנה"ס.

אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא ישב בעיקר בשׁוּשַׁן והרבה לבנות בה מקדשים ומבני ציבור כולל את הארמון המלכותי של דָרְיָוֶשׁ שנפגע קודם בשריפה. בפֶּרְסֶפּוֹלִיס הוא השלים את בניית אולם 100 העמודים המפואר שהחל בו אביו אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מת בשנת 424 לפנה"ס ואחרי מותו התחרו 4 מבניו על הירושה. בתחילה עבר השלטון במסודר ליורש העצר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ\חְשְיָארְשָׁ ה-2, אך כעבור כחודש הוא נרצח בידי סוגדיאנוס אחיו. אוכוס, בנו של אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא מפילגשו הבבלית, מרד בסוגדיאנוס והרג אותו ואת תומכיו ואח"כ גם את אחיו ארסיתס שניסה גם הוא לתפוס את השלטון. אוכוס בכל אופן עלה על כס המלכות בפָּרַס והחליף את שמו לדָּרְיָוֶשׁ (ה-2).