עַלַמַּפָּה

כאשר שר צבא אַשּׁוּר עלה בשליחות סַרְגוֹן על אַשְׁדּוֹד (שמרדה באַשּׁוּר) וכבש אותה, צווה ה' על הנביא יְשַׁעְיָהוּ להסיר את בגד השק שלבש וללכת יחף 3 שנים לאות אבל על מצבם הדומה של גולי מִצְרַיִם וכּוּשׁ (כולל נערים וזקנים) אחרי שאַשּׁוּר תכבוש גם אותם.

לא נותרו תאורים ברורים על סוף מלכותו וחייו של שַׁלְמַנְאֶסֶר מלך אַשּׁוּר, אך בכל אופן בשנת 722 לפנה"ס עלה סַרְגוֹן על כס המלוכה. סַרְגוֹן מתואר כבנו של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר אבי שַׁלְמַנְאֶסֶר ברשימת מלכי אַשּׁוּר, אך שם אביו אינו מוזכר בכתובותיו. שמו המלכותי של סַרְגוֹן (שַׁרוּ-כִּינוּ - המלך החוקי) מרמז אולי שלאו דוקא היה המועמד החוקי בסדר הירושה, וגם רשימת מלכי בָּבֶל מבחינה בין השושלת של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ושַׁלְמַנְאֶסֶר לבין השושלת הבאה בתור של סַרְגוֹן ויורשיו. סַרְגוֹן הותיר כתובת המשמיצה את קודמו שַׁלְמַנְאֶסֶר על שפגע בקדושת העיר אַשּׁוּר ובתושביה עד שהאלים הפילו אותו והעלו את סַרְגוֹן במקומו. יש המשערים לכן ששַׁלְמַנְאֶסֶר הוסר מכס המלוכה וכנראה הומת בהפיכת חצר של סַרְגוֹן.

חילופי השלטון הלא סדירים באַשּׁוּר הובילו למרידות ברחבי האימפריה הגדולה שהקים תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר. כך מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן אשר שלט בבית יַכִּין שבדרום ארץ בָּבֶל תחת חסות אַשּׁוּר, ניצל את חוסר היציבות שנוצר עם עליית סַרְגוֹן לשלטון והכריז על עצמו כמלך בָּבֶל, ונזכר כך בהקשר למשלחת הבבלית לחִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה. מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן נעזר בברית שכרת עם עֵילָם כדי להתנגד לכוחות סַרְגוֹן שנשלחו כנגדו (720 לפנה"ס), ובשנים הבאות יכל מְרֹדַךְ-בַּלְאֲדָן לבסס את שלטונו בזמן שסַרְגוֹן היה עסוק בייצוב אזורים אחרים של האימפריה, ובמיוחד במערב שם הביס את כוחות יַאֻבִּאְדִ שמרד בשלטון האַשּׁוּרי בסוריה (כולל במחוזות דַמָּשֶׂק ואַרְפָּד שסופחו לממלכה בימי תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר).

סַרְגוֹן השלים בתקופה זו של מסעותיו למערב את הכיבוש האַשּׁוּרי של שֹׁמְרוֹן ושל ממלכת יִשְׂרָאֵל שהחל בו קודמו שַׁלְמַנְאֶסֶר. על פי המסופר במקרא, שַׁלְמַנְאֶסֶר שָׂם מצור על שֹׁמְרוֹן בירת יִשְׂרָאֵל במשך 3 שנים, שבסופן לכד את העיר והגלה את תושביה לרחבי אַשּׁוּר. גם הכרוניקה הבבלית מציינת ששַׁלְמַנְאֶסֶר (שמָלַךְ גם על בָּבֶל) החריב את שֹׁמְרוֹן. לעומת זאת סַרְגוֹן דווח שהגלה את תושבי שֹׁמְרוֹן, וההשערה המקובלת היא שאמנם שַׁלְמַנְאֶסֶר לכד את העיר לקראת סוף ימי מלכותו (722 לפנה"ס) אך רק תחת סַרְגוֹן הסתיים הטיפול בתוצאות הכיבוש ותושבי המקום הוצאו לגלות ברחבי אַשּׁוּר.

סַרְגוֹן חיזק את הנוכחות של אַשּׁוּר באזור הגבול עם מִצְרַיִם כשהכה את הכוחות המִצְרִים שבאו להגן על עַזָּה, כבש את רָפִיחַ והקים מושבת סוחרים באזור. סַרְגוֹן (או ה"תַרְתָּן" שלו כנזכר בספר יְשַׁעְיָהוּ) הדיח את עַזֻרִ מהשלטון באַשְׁדּוֹד, ומאוחר יותר, כשהשתלט יַמַנִ המורד באַשּׁוּר על העיר, כבש סַרְגוֹן את אַשְׁדּוֹד ואתרים נוספים בפְלֶשֶׁת והגיע עד עֲזֵקָה שבשפלת יְהוּדָה.

תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר ה-3 הצליח להביס את כוחות ממלכת אֻרַרטֻ, המתחרה העיקרית של אַשּׁוּר על השליטה בסוריה ובארצות הצפון. אֻרַרטֻ חידשה מאז את השפעתה באזור וסַרְגוֹן ערך מספר מסעות צבאיים כנגד אֻרַרטֻ ובעלות בריתה בהם הצליח שוב להכניע את אֻרַרטֻ ולספח אזורים נוספים לאימפריה האַשּׁוּרית (711-719 לפנה"ס). בשנת 710 לפנה"ס חזר סַרְגוֹן לטפל במְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן המורד בבָּבֶל והפעם הכה בהצלחה את הכוחות שלו ושל בעלי בריתו, ומְרֹדַךְ-בַּלְאֲדָן נאלץ לברוח מבָּבֶל דרומה לאזור הגבול עם עֵילָם. סַרְגוֹן חזר למלוך בעצמו על בָּבֶל וחיזק את אחיזתו שם ע"י מתן הטבות וזכויות לערים שונות בארץ בָּבֶל, וגם בכך שקידם את מעמדם של אלי בָּבֶל בפולחן הרשמי של ממלכת אַשּׁוּר.

סַרְגוֹן לחם גם באסיה הקטנה כדי לחזק ולהרחיב את שליטת אַשּׁוּר שם, ונפל שם באחד הקרבות כנגד ממלכת תֻּבַל שביקשה למרוד באַשּׁוּר או מול הקימרים שפלשו לאסיה הקטנה באותם ימים (705 לפנה"ס). כשנה לפני מותו הספיק סַרְגוֹן לחגוג את חנוכת עיר הבירה החדשה שהקים על שמו בדוּר-שַׁרוּכִּין ("מבצר סַרְגוֹן"), אך בנו סַנְחֵרִיב שעלה למלוכה אחריו העביר במהירה את הבירה מעט דרומה משם לנִינְוֵה שעל גדות החִדֶּקֶל (ראו במפה).