עַלַמַּפָּה

בימי כיבוש הארץ תחת יְהוֹשֻׁעַ תקפו חמשת מלכי הָאֱמֹרִי את גִּבְעוֹן, ויְהוֹשֻׁעַ קיים את הברית איתה ויצא להגנתה. הוא עָלָה מִן הַגִּלְגָּל, הביס את המלכים בגִּבְעוֹן, והמשיך לרדוף ולהכות אותם בדֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵּית-חוֹרֹן "עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה". ה' הוסיף וזרק עליהם אבנים גדולות שהרגו בהם שם רבים. עֲזֵקָה נכללה בסופו של דבר בין ערי הַשְּׁפֵלָה (הצפונית) בנחלת יְהוּדָה, יחד עם ערים כמו זָנוֹחַ, עֵינַיִם, יַרְמוּת, שׂוֹכֹה וערים נוספות.

בימי מלחמות שָׁאוּל בפְלִשְׁתִּים, חנו הפְלִשְׁתִּים לקראת הקרב "בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה" בעוד צבא שָׁאוּל חנה בעֵמֶק הָאֵלָה, כשהצבאות חונים על שני הרים עם הַגַּיְא בֵּינֵיהֶם, ושם התעמתו אח"כ דָוִד וגָּלְיָת.

רְחַבְעָם מלך יְהוּדָה ביצר ערים שונות ביְהוּדָה ואגר בהן מזון לקראת מצור (אולי לקראת או בעקבות מסע המלחמה של פרעה שִׁישַׁק), ובין הערים שבוצרו נזכרת עֲזֵקָה יחד עם שׂוֹכֹה, עֲדֻלָּם, צָרְעָה וערים נוספות.

בימי המצור הבָּבְלִי על יְרוּשָׁלַיִם, הבבלים שמו מצור גם על עָרֵי המִבְצָר הַנּוֹתָרוֹת ביְהוּדָה, כולל לָכִישׁ ועֲזֵקָה. תושבי עֲזֵקָה יצאו לגלות מן הסתם יחד עם שאר ערי יְהוּדָה, אך שבו אליה בימי שיבת ציון ונְחֶמְיָה, יחד עם זָנוֹחַ, עֲדֻלָּם, ולָכִישׁ.

כיבוש עֲזֵקָה מתואר בכתובת המיוחסת כמשוער לסנחריב מלך אַשּׁוּר והמתארת את מסע הכיבוש שלו ביְהוּדָה בימי חִזְקִיָּהוּ בשנת 701 לפנה"ס, מסע שתואר גם במקרא-. עֲזֵקָה מתוארת בכתובת כקן נשרים על רכס הר עם חומות המתחרות בהרים בגובהן ועם מגדלים הנישאים לשמיים כפגיונות. סנחריב כבש את העיר עם כלי המצור שלו והחריב אותה. אח"כ גם הבבלים כאמור הטילו מצור על עֲזֵקָה ועל לָכִישׁ (כפי שנזכר בספר יִרְמְיָהוּ - ראו למעלה), ובלָכִישׁ נמצא מכתב חרס מימי מצור זה שבו מדווח הושעיהו למפקדו שכבר אין רואים (את האותות) מעֲזֵקָה (אולי כיוון שכבר נפלה).

על פי המסופר במקרא ובמקורות החיצוניים שהובאו למעלה מסתבר שעֲזֵקָה היתה עיר מבוצרת באזור הַשְּׁפֵלָה, כנראה באזור הגבול שבין אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים ליְהוּדָה, באזור ההררי היורד לעמק הָאֵלָה. עֲזֵקָה נזכרת במקרא מספר פעמים יחד עם שׂוֹכֹה ושתי הערים מזוהות בד"כ עם שני תלים מקראיים לא רחוקים זה מזה ליד ערוץ נחל הָאֵלָה. התל המזרחי מביניהם (ח'רבת שויכה) מזוהה בסבירות יחסית עם שׂוֹכֹה והמערבי (תל זַכַּרִיֶה) לכן מזוהה בד"כ עם עֲזֵקָה. באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) נאמר שעֲזֵקָה שכנה בימיו בין בית-גוברין לירושלים, כלומר מזרחית לתל זַכַּרִיֶה, ולכן יש המשערים שהעיר נדדה מעט מזרחה בתקופה הביזנטית אולי לאזור הכפר זַכַּרִיֶה שמצפון מזרח לתל הנקרא על שמו.

תל עֲזֵקָה\זַכַּרִיֶה נמצא בצפון רכס השולט על צומת המפגישה את הדרך המגיעה מפְלֶשֶׁת במערב דרך נחל הָאֵלָה לכוון יהודה, ודרך אורך חשובה מבית גוברין ולכיש שבדרום לכוון עֵמֶק אַיָּלוֹן בצפון. שטח האתר הקדום הוא כ-45 דונם ונמצאו בו עדויות להתיישבות שהגיעה לשיאה בתקופת הברונזה (הכנענית) המאוחרת והברזל 2 (הישראלית). מלבד אלפי החרסים שנמצאו באתר מתקופות אלה, הממצא העיקרי שנמצא בראש התל הוא מצודה בעלת 6 מגדלים, ועוד 3 מגדלים בדרום-מערב התל שהיו כמשוער חלק מחומת העיר. סגנון הבנייה של מגדלי המצודה שונה משל המצודה עצמה, ויש המשערים לכן שהם נבנו בנפרד בתקופה מאוחרת יותר, אולי בימי רְחַבְעָם או אף בתקופה הרומית-ביזנטית. כך, אין וודאות לגבי תקופת הבנייה של המצודה, אך ברור שהיא המשיכה להתקיים גם בימי סוף בית ראשון כיוון שנמצאו בה חותמות "למלך" המתוארכות לתקופה זו. סביב האתר נמצאו גם בורות קדומים, מערות קולומבריות, ומערות מסתור מימי בר-כוכבא.