עַלַמַּפָּה

בֶן הֲדַד (ה-2) מלך אֲרָם עלה למצור על שֹׁמְרוֹן בירת יִשְׂרָאֵל עם צבא רב ודרש בשחצנות את כניעת אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל. בֶן הֲדַד הִשְׁתַּכֵּר באוהל שבמחנה, ולבסוף הכה צבא אַחְאָב את צבא אֲרָם ובֶן הֲדַד נמלט משם על סוסו. מאוחר יותר המליצו עַבְדֵי בֶן הֲדַד למלכם להלחם בפעם הבאה במישור כיוון שה' הוא אלוהי הרים, ובֶן הֲדַד עלה על אֲפֵק. אחרי 7 ימי המתנה הכה שוב צבא יִשְׂרָאֵל את צבא אֲרָם, וכשהפליטים הנותרים נסו לאֲפֵק נפלה עליהם חומת העיר, ובֶן הֲדַד ברח להסתתר שם באחד החדרים. אַחְאָב נהג בבֶן הֲדַד בנדיבות והעלה אותו למרכבה, ובֶן הֲדַד הציע להשיב לאַחְאָב את הערים שכבש ממנו אביו (בֶּן הֲדַד ה-1), להקים שווקים ליִשְׂרָאֵל בדַמֶּשֶׂק ולכרות ברית בין הממלכות.

אחרי 3 שנות שלום בין אֲרָם ויִשְׂרָאֵל ביקר יְהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה את אַחְאָב, וזה התלונן לפניו שאֲרָם עדיין מחזיקים ברמות גִּלְעָד והציע לו להצטרף למלחמה. הם יצאו אמנם לקרב למרות נבואת הכשלון של הנביא מִיכָיְהוּ, ואַחְאָב נפגע מחץ ונשאר עומד עד שפגיעתו התגלתה וכולם נסו בחזרה לבתיהם. אַחְאָב מת לבסוף מפציעתו, ובנו אֲחַזְיָה מָלַךְ אחריו, עד שבעצמו מת כעבור שנתיים בעקבות נפילה מעליית הגג, ואחיו יוֹרָם עלה למלוכה אחריו.

נַעֲמָן, שר צבאו של בֶן הֲדַד, הביא נצחונות רבים לְמַלְכּוֹ, ובאחד הקרבות שָׁבוּ חייליו נַעֲרָה קְטַנָּה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שהיתה למשרתת של אישתו, ובהמלצתה בא נַעֲמָן לנביא אֱלִישָׁע כדי שֶׁיְּרַפְּאוֹ מהצָרַעַת שאחזה בו. מלך אֲרָם שלח עם נַעֲמָן מנחות ומכתב למלך יִשְׂרָאֵל בו ביקש שיעזור לרפא אותו. מלך יִשְׂרָאֵל נבהל כי חשב שמדובר בתרוץ של אֲרָם כדי לפתוח במלחמה, אך אֱלִישָׁע הציע להזמינו בכל זאת ובסופו של דבר עזר לרפאו מהצָרַעַת בעזרת טבילה ב נהר היַרְדֵּן.

מאוחר יותר חזר מלך אֲרָם לשים מארבים לצבא יִשְׂרָאֵל, וגילה שכל פעם המארב נכשל כי אֱלִישָׁע הזהיר את מלך יִשְׂרָאֵל מראש על המקום. מלך אֲרָם שלח צבא לצור על דֹתָן שם שכן אז אֱלִישָׁע. אֱלִישָׁע הראה לנערו המבוהל את המרכבות וסוסי האש שעומדים לעזרתם, ואז הוביל את צבא אֲרָם המסנוור היישר לשֹׁמְרוֹן שם חנן אותם המלך ושחרר אותם.

אֲרָם שוב הניחו ליִשְׂרָאֵל לזמן מה, אך לבסוף עלה שוב בֶּן הֲדַד למצור על שֹׁמְרוֹן. הרעב בעיר היה כה כבד שראש חמור וחריונים נמכרו בכסף רב, והמלך הזדעזע לשמוע על זוג נשים שהתחייבו לבשל את בניהן מרוב רעב, והצהיר שיהרוג את אֱלִישָׁע. אֱלִישָׁע בישר שלמחרת סולת ושְּׂעֹרִים ימכרו בזול, ואמנם ה' השמיע קולות של צבא גדול וצבא אֲרָם חשש שיִשְׂרָאֵל גייסו נגדם את צבאות הַחִתִּים ומִצְרַיִם וכולם ברחו והשאירו את ציודם מאחור.

מאוחר יותר בא אֱלִישָׁע לדַּמֶּשֶׂק, ובֶן הֲדַד החולה שלח את חֲזָהאֵל עם מנחה כדי לשאול את אֱלִישָׁע אם יחיה. אֱלִישָׁע ביקש מחֲזָהאֵל להשיב לבֶן הֲדַד שיחיה אבל אמר לו שבעצם ה' הודיע לו שימות. אֱלִישָׁע בכה והסביר לחֲזָהאֵל שהוא בוכה בשל החורבן שחֲזָהאֵל צפוי להביא על יִשְׂרָאֵל. חֲזָהאֵל התפלא איך אדם פשוט כמוהו יעשה כך, אבל אֱלִישָׁע ניבא לו שהוא עוד צפוי למלוך. חֲזָהאֵל מסר לבֶן הֲדַד שיחיה אך למחרת חנק אותו בבגד רטוב שפרש על פניו, ועלה למלוכה אחריו.

בֶּן הֲדַד, בן דורו של אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל, משוער כבנו או נכדו של בֶּן הֲדַד ה-1. בקרב קָרְקָר שבצפון סוריה (853 לפנה"ס) נלחם שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי מלך אַשּׁוּר כנגד ברית של 12 מלכים מהאזור, ובראשם "אדד-אידרי" מלך אֲרַם דַמָּשֶׂק שבא עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים. אדד-אידרי מזוהה בד"כ כגירסא האשורית של שמו של בֶּן הֲדַד, או ש"בֶּן הֲדַד" היה שמו המלכותי של אדד-אידרי\הֲדַדְעֶזֶר, או שאדד-אידרי\הֲדַדְעֶזֶר היה בנו של בֶּן הֲדַד. הכתובת מזכירה גם את אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל בין 12 המלכים ומציינת שבא עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים (למרות שיש המערערים על זיהוי זה, ועל גודל הצבאות המוגזם אולי). בכל אופן, נראה שבעלי הברית גברו על שַׁלְמַנְאֶסֶר ובלמו את התפשטות אַשּׁוּר באזור למשך כ-100 שנים .

בסיפור המקראי נזכר כאמור בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם גם אחרי מות אַחְאָב, למשל בסיפור המצור הקשה על שֹׁמְרוֹן ובסיפור רציחתו של בֶּן הֲדַד בידי חֲזָהאֵל שמלך אחריו (בימי יוֹרָם בן אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל) ואשר בימיו ובימי בנו בֶּן הֲדַד ה-3 המשיכה אֲרָם ללחוץ על ממלכת יִשְׂרָאֵל. יש המשערים שסיפורי נַעֲמָן, המצור על דֹתָן ואח"כ שוב על שֹׁמְרוֹן המתארים מציאות של פעילות צבאית ארמית אינטנסיבית בצפון ממלכת יִשְׂרָאֵל מתאימים יותר לתקופת בֶּן הֲדַד ה-3 מאשר לתקופה של בֶּן הֲדַד ה-2 ואַחְאָב.