פרטי היוצר\ת
Kurkh stele of Shalmaneser III. By Osama Shukir Muhammed Amin FRCP(Glasg), [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
המונולית מכורח של שַׁלְמַנְאֶסֶר המזכיר גם את אַחְאָב ואת בֶּן הֲדַד ה-2 בין המשתתפים בקרב קרקר כנגד אַשּׁוּר
|
מקור השם
בן האל הֲדַד
בֶּן הֲדַד ה-2 במקרא
בֶן הֲדַד (ה-2) מלך אֲרָם עלה למצור על שֹׁמְרוֹן בירת יִשְׂרָאֵל עם צבא רב ודרש בשחצנות את כניעת אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל. בֶן הֲדַד הִשְׁתַּכֵּר באוהל שבמחנה, ולבסוף הכה צבא אַחְאָב את צבא אֲרָם ובֶן הֲדַד נמלט משם על סוסו. מאוחר יותר המליצו עַבְדֵי בֶן הֲדַד למלכם להלחם בפעם הבאה במישור כיוון שה' הוא אלוהי הרים, ובֶן הֲדַד עלה על אֲפֵק. אחרי 7 ימי המתנה הכה שוב צבא יִשְׂרָאֵל את צבא אֲרָם, וכשהפליטים הנותרים נסו לאֲפֵק נפלה עליהם חומת העיר, ובֶן הֲדַד ברח להסתתר שם באחד החדרים. אַחְאָב נהג בבֶן הֲדַד בנדיבות והעלה אותו למרכבה, ובֶן הֲדַד הציע להשיב לאַחְאָב את הערים שכבש ממנו אביו (בֶּן הֲדַד ה-1
אחרי 3 שנות שלום בין אֲרָם ויִשְׂרָאֵל ביקר יְהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה את אַחְאָב, וזה התלונן לפניו שאֲרָם עדיין מחזיקים ברמות גִּלְעָד והציע לו להצטרף למלחמה. הם יצאו אמנם לקרב למרות נבואת הכשלון של הנביא מִיכָיְהוּ, ואַחְאָב נפגע מחץ ונשאר עומד עד שפגיעתו התגלתה וכולם נסו בחזרה לבתיהם. אַחְאָב מת לבסוף מפציעתו, ובנו אֲחַזְיָה מָלַךְ אחריו, עד שבעצמו מת כעבור שנתיים בעקבות נפילה מעליית הגג, ואחיו יוֹרָם עלה למלוכה אחריו.
נַעֲמָן, שר צבאו של בֶן הֲדַד, הביא נצחונות רבים לְמַלְכּוֹ, ובאחד הקרבות שָׁבוּ חייליו נַעֲרָה קְטַנָּה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שהיתה למשרתת של אישתו, ובהמלצתה בא נַעֲמָן לנביא אֱלִישָׁע כדי שֶׁיְּרַפְּאוֹ מהצָרַעַת שאחזה בו
מאוחר יותר חזר מלך אֲרָם לשים מארבים לצבא יִשְׂרָאֵל, וגילה שכל פעם המארב נכשל כי אֱלִישָׁע הזהיר את מלך יִשְׂרָאֵל מראש על המקום. מלך אֲרָם שלח צבא לצור על דֹתָן שם שכן אז אֱלִישָׁע. אֱלִישָׁע הראה לנערו המבוהל את המרכבות וסוסי האש שעומדים לעזרתם, ואז הוביל את צבא אֲרָם המסנוור היישר לשֹׁמְרוֹן שם חנן אותם המלך ושחרר אותם.
אֲרָם שוב הניחו ליִשְׂרָאֵל לזמן מה, אך לבסוף עלה שוב בֶּן הֲדַד למצור על שֹׁמְרוֹן. הרעב בעיר היה כה כבד שראש חמור וחריונים נמכרו בכסף רב, והמלך הזדעזע לשמוע על זוג נשים שהתחייבו לבשל את בניהן מרוב רעב, והצהיר שיהרוג את אֱלִישָׁע
מאוחר יותר בא אֱלִישָׁע לדַּמֶּשֶׂק, ובֶן הֲדַד החולה שלח את חֲזָהאֵל עם מנחה כדי לשאול את אֱלִישָׁע אם יחיה. אֱלִישָׁע ביקש מחֲזָהאֵל להשיב לבֶן הֲדַד שיחיה אבל אמר לו שבעצם ה' הודיע לו שימות. אֱלִישָׁע בכה והסביר לחֲזָהאֵל שהוא בוכה בשל החורבן שחֲזָהאֵל צפוי להביא על יִשְׂרָאֵל. חֲזָהאֵל התפלא איך אדם פשוט כמוהו יעשה כך, אבל אֱלִישָׁע ניבא לו שהוא עוד צפוי למלוך. חֲזָהאֵל מסר לבֶן הֲדַד שיחיה אך למחרת חנק אותו בבגד רטוב שפרש על פניו, ועלה למלוכה אחריו
[^]מְלָכִים-א פרק ט"ו פסוק כ: כ
וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי.
), להקים שווקים ליִשְׂרָאֵל בדַמֶּשֶׂק ולכרות ברית בין הממלכות.
אחרי 3 שנות שלום בין אֲרָם ויִשְׂרָאֵל ביקר יְהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה את אַחְאָב, וזה התלונן לפניו שאֲרָם עדיין מחזיקים ברמות גִּלְעָד והציע לו להצטרף למלחמה. הם יצאו אמנם לקרב למרות נבואת הכשלון של הנביא מִיכָיְהוּ, ואַחְאָב נפגע מחץ ונשאר עומד עד שפגיעתו התגלתה וכולם נסו בחזרה לבתיהם. אַחְאָב מת לבסוף מפציעתו, ובנו אֲחַזְיָה מָלַךְ אחריו, עד שבעצמו מת כעבור שנתיים בעקבות נפילה מעליית הגג, ואחיו יוֹרָם עלה למלוכה אחריו.
נַעֲמָן, שר צבאו של בֶן הֲדַד, הביא נצחונות רבים לְמַלְכּוֹ, ובאחד הקרבות שָׁבוּ חייליו נַעֲרָה קְטַנָּה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שהיתה למשרתת של אישתו, ובהמלצתה בא נַעֲמָן לנביא אֱלִישָׁע כדי שֶׁיְּרַפְּאוֹ מהצָרַעַת שאחזה בו
[^]מְלָכִים-ב פרק ה פסוקים א-ג: א
וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְהוָה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע.
ב
וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.
ג
וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ.
. מלך אֲרָם שלח עם נַעֲמָן מנחות ומכתב למלך יִשְׂרָאֵל בו ביקש שיעזור לרפא אותו. מלך יִשְׂרָאֵל נבהל כי חשב שמדובר בתרוץ של אֲרָם כדי לפתוח במלחמה, אך אֱלִישָׁע הציע להזמינו בכל זאת ובסופו של דבר עזר לרפאו מהצָרַעַת בעזרת טבילה ב
נהר היַרְדֵּן.
מאוחר יותר חזר מלך אֲרָם לשים מארבים לצבא יִשְׂרָאֵל, וגילה שכל פעם המארב נכשל כי אֱלִישָׁע הזהיר את מלך יִשְׂרָאֵל מראש על המקום. מלך אֲרָם שלח צבא לצור על דֹתָן שם שכן אז אֱלִישָׁע. אֱלִישָׁע הראה לנערו המבוהל את המרכבות וסוסי האש שעומדים לעזרתם, ואז הוביל את צבא אֲרָם המסנוור היישר לשֹׁמְרוֹן שם חנן אותם המלך ושחרר אותם.
אֲרָם שוב הניחו ליִשְׂרָאֵל לזמן מה, אך לבסוף עלה שוב בֶּן הֲדַד למצור על שֹׁמְרוֹן. הרעב בעיר היה כה כבד שראש חמור וחריונים נמכרו בכסף רב, והמלך הזדעזע לשמוע על זוג נשים שהתחייבו לבשל את בניהן מרוב רעב, והצהיר שיהרוג את אֱלִישָׁע
[^]מְלָכִים-ב פרק ו פסוקים כ"ד-כ"ה, כ"ח, ל-ל"א: כד
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן.
כה
וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרייונים [דִּבְיוֹנִים] בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף.
... כח
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר.
... ל
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת.
לא
וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם.
. אֱלִישָׁע בישר שלמחרת סולת ושְּׂעֹרִים ימכרו בזול, ואמנם ה' השמיע קולות של צבא גדול וצבא אֲרָם חשש שיִשְׂרָאֵל גייסו נגדם את צבאות הַחִתִּים ומִצְרַיִם וכולם ברחו והשאירו את ציודם מאחור.
מאוחר יותר בא אֱלִישָׁע לדַּמֶּשֶׂק, ובֶן הֲדַד החולה שלח את חֲזָהאֵל עם מנחה כדי לשאול את אֱלִישָׁע אם יחיה. אֱלִישָׁע ביקש מחֲזָהאֵל להשיב לבֶן הֲדַד שיחיה אבל אמר לו שבעצם ה' הודיע לו שימות. אֱלִישָׁע בכה והסביר לחֲזָהאֵל שהוא בוכה בשל החורבן שחֲזָהאֵל צפוי להביא על יִשְׂרָאֵל. חֲזָהאֵל התפלא איך אדם פשוט כמוהו יעשה כך, אבל אֱלִישָׁע ניבא לו שהוא עוד צפוי למלוך. חֲזָהאֵל מסר לבֶן הֲדַד שיחיה אך למחרת חנק אותו בבגד רטוב שפרש על פניו, ועלה למלוכה אחריו
[^]מְלָכִים-ב פרק ח פסוקים ז-י, י"ג-ט"ו: ז
וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה.
ח
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים וְדָרַשְׁתָּ אֶת יְהוָה מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.
ט
וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.
י
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר לא [לוֹ] חָיֹה תִחְיֶה וְהִרְאַנִי יְהוָה כִּי מוֹת יָמוּת.
... יג
וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי יְהוָה אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם.
יד
וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה.
טו
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו וַיָּמֹת וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו.
.
בֶּן הֲדַד ה-2 ההסטורי
בֶּן הֲדַד, בן דורו של אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל, משוער כבנו או נכדו של בֶּן הֲדַד ה-1. בקרב קָרְקָר שבצפון סוריה (853 לפנה"ס) נלחם שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי מלך אַשּׁוּר כנגד ברית של 12 מלכים מהאזור, ובראשם "אדד-אידרי" מלך אֲרַם דַמָּשֶׂק שבא עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים. אדד-אידרי מזוהה בד"כ כגירסא האשורית של שמו של בֶּן הֲדַד, או ש"בֶּן הֲדַד" היה שמו המלכותי של אדד-אידרי\הֲדַדְעֶזֶר, או שאדד-אידרי\הֲדַדְעֶזֶר היה בנו של בֶּן הֲדַד. הכתובת מזכירה גם את אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל בין 12 המלכים ומציינת שבא עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים (למרות שיש המערערים על זיהוי זה, ועל גודל הצבאות המוגזם אולי). בכל אופן, נראה שבעלי הברית גברו על שַׁלְמַנְאֶסֶר ובלמו את התפשטות אַשּׁוּר באזור למשך כ-100 שנים
בסיפור המקראי נזכר כאמור בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם גם אחרי מות אַחְאָב, למשל בסיפור המצור הקשה על שֹׁמְרוֹן
[2]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ב, עמוד 157-156
.
בסיפור המקראי נזכר כאמור בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם גם אחרי מות אַחְאָב, למשל בסיפור המצור הקשה על שֹׁמְרוֹן
[^]מְלָכִים-ב פרק ו פסוק כ"ד: כד
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן.
ובסיפור רציחתו של בֶּן הֲדַד בידי חֲזָהאֵל שמלך אחריו (בימי יוֹרָם בן אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל) ואשר בימיו ובימי בנו בֶּן הֲדַד ה-3 המשיכה אֲרָם ללחוץ על ממלכת יִשְׂרָאֵל. יש המשערים שסיפורי נַעֲמָן, המצור על דֹתָן ואח"כ שוב על שֹׁמְרוֹן המתארים מציאות של פעילות צבאית ארמית אינטנסיבית בצפון ממלכת יִשְׂרָאֵל מתאימים יותר לתקופת בֶּן הֲדַד ה-3 מאשר לתקופה של בֶּן הֲדַד ה-2 ואַחְאָב[3]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ב, עמוד 156
.
פרקים המזכירים את בֶּן הֲדַד ה-2
ציטוטים נבחרים