פרטי היוצר\ת
Map in St. George in Madaba in Jordan. By Gerd Eichmann, [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
מפת מידבא
פרטי היוצר\ת
Madaba from Catholic church tower. By el ui [CC-BY-3.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
תצפית על מידבא ועל הגבעות סביבה ממגדל הכנסיה הקתולית בעיר.
|
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
מֵידְבָא במקרא
סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כבש מידי מֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן את כל הערים המואביות שמצפון לנחל אַרְנוֹן, כולל את העיר מֵידְבָא, ומאז היה האַרְנוֹן לגבול בינו לבין ממלכת מוֹאָב שבדרום
בימי הנדודים של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לקראת בואם לארץ הם נאלצו לעקוף את ממלכות אֱדוֹם ומוֹאָב ממזרח, כיוון שנאסר עליהם להלחם בעמים אלה
בני השבטים רְאוּבֵן וגָד ביקשו להתנחל באזורים שנכבשו מהָאֱמֹרִים ממזרח ליַרְדֵּן. אחרי שהבטיחו לצאת חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ שממערב ליַרְדֵּן, מֹשֶׁה קבע את האזור שמצפון לאַרְנוֹן כנחלת שבט רְאוּבֵן, עד המִּישֹׁר הרחב של מֵידְבָא והעיר חֶשְׁבּוֹן הסמוכה לה מצפון
[^]בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק כ"ו: כו
כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן.
. ב"שיר הַמֹּשְׁלִים" המתאר את קרבות הכיבוש הללו מפורטות הערים המוֹאָבִיּוֹת שסִיחֹן החריב באזור זה מדִּיבוֹן שבדרום ועד מֵידְבָא[^]בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק ל: ל
וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא.
. הקינה של הנביא יְשַׁעְיָהוּ על מוֹאָב ביְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו-ט"ז מתייחסת כנראה גם כן לארועי מלחמה זאת, ומֵידְבָא נזכרת שם שוב יחד עם ערים מוֹאָבִיּוֹת נוספות המתאבלות על חורבנן[^]יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוק ב: ב
עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל זָקָן גְּרוּעָה.
.
בימי הנדודים של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לקראת בואם לארץ הם נאלצו לעקוף את ממלכות אֱדוֹם ומוֹאָב ממזרח, כיוון שנאסר עליהם להלחם בעמים אלה
[^]דְּבָרִים פרק ב פסוקים ד-ה: ד
וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.
ה
אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר.
[^]דְּבָרִים פרק ב פסוק ט: ט
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.
, אבל האזור המואבי שמצפון לאַרְנוֹן כבר היה כאמור בידי סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, ולכן כשסִיחֹן סירב לתת לעַם לעבור בארצו, העַם יצא מולו למלחמה וכבש את ארצו כולל את כל הארץ שמצפון לאַרְנוֹן (כולל את אזור העיר מֵידְבָא[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ב פסוקים א-ג: א
וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן וְכָל הָעֲרָבָה מִזְרָחָה.
ב
סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן מֹשֵׁל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְתוֹךְ הַנַּחַל וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.
ג
וְהָעֲרָבָה עַד יָם כִּנְרוֹת מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח מִזְרָחָה דֶּרֶךְ בֵּית הַיְשִׁמוֹת וּמִתֵּימָן תַּחַת אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה.
).
בני השבטים רְאוּבֵן וגָד ביקשו להתנחל באזורים שנכבשו מהָאֱמֹרִים ממזרח ליַרְדֵּן. אחרי שהבטיחו לצאת חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ שממערב ליַרְדֵּן, מֹשֶׁה קבע את האזור שמצפון לאַרְנוֹן כנחלת שבט רְאוּבֵן, עד המִּישֹׁר הרחב של מֵידְבָא והעיר חֶשְׁבּוֹן הסמוכה לה מצפון
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוקים ט"ו-י"ז: טו
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם.
טז
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא.
יז
חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן.
(שבט גָד התנחל באזורים שמאזור חֶשְׁבּוֹן וצָפוֹנָה[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוקים כ"ד-כ"ו: כד
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם.
כה
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה.
כו
וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר.
). אח"כ מֵידְבָא עברה כנראה לידי ממלכת עַמּוֹן, ובימי מלכות דָוִד נערך שם[*]בתיאור המקביל של הקרב בשְׁמוּאֵל-ב פרק י לא נזכרת מֵידְבָא, ומשתמע שם אולי שהקרב נערך בסמוך לבירה רַבָּה.
קרב בין צבא דָוִד (בפיקודו של יוֹאָב) וצבאות בני עַמּוֹן ובעלי בריתם הארמיים (יוֹאָב ניצח בקרב זה)[^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק י"ט פסוק ז: ז
וַיִּשְׂכְּרוּ לָהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה וְאֶת עַמּוֹ וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מֵידְבָא וּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֶסְפוּ מֵעָרֵיהֶם וַיָּבֹאוּ לַמִּלְחָמָה.
.
זיהוי המקום
מֵידְבָא המקראית שכנה על גבעה הנמצאת כיום בעיר הירדנית מַאדַבַּא, השוכנת בלב מישור רחב הנושא את שְׁמָהּ. האדמות במישור מֵידְבָא משובחות במיוחד, האזור גשום יחסית וזורמים בו מספר נחלים, ולכן כבר בימי קדם עסקו באזור מֵידְבָא בחקלאות, כולל בגידולי גֶפֶן וזַיִת
על פי הממצאים הארכיאולוגים, העיר הוקמה בתקופת הברונזה המוקדמת, ונמצאו גם שרידים מרשימים של חומת ביצורים רחבה מתקופת הברזל (כלומר מימי המקרא). כאמור, על פי המסופר במקרא היתה מֵידְבָא עיר מואבית שנכבשה ע"י סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי ואז ע"י בני ישראל, והיתה כלולה בנחלת שבט רְאוּבֵן. כמו כן מסתבר מהסיפור המקראי שמֵידְבָא עברה מאוחר יותר לידי ממלכת עַמּוֹן, ונכבשה בחזרה בימי מלכות דָוִד. מֵידְבָא נזכרת בכתובת של מֵישַׁע מלך מוֹאָב שנמצאה בדִּיבוֹן
הממצאים המרשימים של מֵידְבָא הם מהמאה ה-6 לספירה, אז היתה במֵידְבָא פריחה אומנותית שכללה בנייה של מספר כנסיות, בתי מגורים מפוארים וארמונות, ובהם פסיפסים רבים שאת שרידיהם המרשימים ניתן לראות גם בימינו. הפסיפס המרשים מכולם נמצא ברצפת כנסיית גאורגיוס הקדוש של היום וידוע כ"מפת מידבא" - ראו תמונה. הפסיפס (שלא שרד בשלמותו) מתאר את ארץ ישראל המקראית, מאיזור בית-שאן בצפון ועד לנילוס בדרום, וכולל גם אזורים נרחבים בעבר הירדן המזרחי. המפה מפרטת ערים, נחלים, ואתרים רבים הנזכרים במקרא, כפי שהיו במאה ה-6 לספירה, ובמיוחד את העיר ירושלים, שבה ניכרים הרחובות הראשיים וכנסיית הקבר המקורית.
[1]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ד, עמוד 838
. דרך המלך שהובילה ממצרים צפונה לסוריה ולמזרח עברה במֵידְבָא, ותרמה גם כן לחשיבותה של העיר.
על פי הממצאים הארכיאולוגים, העיר הוקמה בתקופת הברונזה המוקדמת, ונמצאו גם שרידים מרשימים של חומת ביצורים רחבה מתקופת הברזל (כלומר מימי המקרא). כאמור, על פי המסופר במקרא היתה מֵידְבָא עיר מואבית שנכבשה ע"י סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי ואז ע"י בני ישראל, והיתה כלולה בנחלת שבט רְאוּבֵן. כמו כן מסתבר מהסיפור המקראי שמֵידְבָא עברה מאוחר יותר לידי ממלכת עַמּוֹן, ונכבשה בחזרה בימי מלכות דָוִד. מֵידְבָא נזכרת בכתובת של מֵישַׁע מלך מוֹאָב שנמצאה בדִּיבוֹן
[*]ראו על כתובת מֵישַׁע בעמוד על מוֹאָב.
, ומסתבר מהכתוב שם שמֵידְבָא חזרה כנראה לידי ממלכת מוֹאָב אך נכבשה שוב ע"י עָמְרִי מלך יִשְׂרָאֵל. מֵישַׁע מספר איך מָרַד ביִשְׂרָאֵל בימי אַחְאָב (בן עָמְרִי) וכבש בחזרה את אזור מֵידְבָא. מֵידְבָא נזכרת גם בכתבים מימי בית שני, כולל בכתבי יוסף בן מתתיהו ובאוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) המזכיר את "מֵידָבָא" כעיר בפורבינציה הרומית\ביזנטית ערביה[5]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ד, עמוד 828.
.
הממצאים המרשימים של מֵידְבָא הם מהמאה ה-6 לספירה, אז היתה במֵידְבָא פריחה אומנותית שכללה בנייה של מספר כנסיות, בתי מגורים מפוארים וארמונות, ובהם פסיפסים רבים שאת שרידיהם המרשימים ניתן לראות גם בימינו. הפסיפס המרשים מכולם נמצא ברצפת כנסיית גאורגיוס הקדוש של היום וידוע כ"מפת מידבא" - ראו תמונה. הפסיפס (שלא שרד בשלמותו) מתאר את ארץ ישראל המקראית, מאיזור בית-שאן בצפון ועד לנילוס בדרום, וכולל גם אזורים נרחבים בעבר הירדן המזרחי. המפה מפרטת ערים, נחלים, ואתרים רבים הנזכרים במקרא, כפי שהיו במאה ה-6 לספירה, ובמיוחד את העיר ירושלים, שבה ניכרים הרחובות הראשיים וכנסיית הקבר המקורית.
פרקים המזכירים את מֵידְבָא
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על מֵידְבָא באתר של ויקיפדיה.