וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע (י"ד)
פרטי היוצר\ת
Tamarisk tree (Tamarix aphylla) — in southern Algeria., by Bertrand Devouard ou Florence Devouard (User:Anthere) [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
אֵשֶׁל (הַפְּרָקִים)
|
|
סיכום
יִצְחָק נולד, ואַבְרָהָם מגרש את הָגָר ויִשְׁמָעֵאל לבקשתה של שָׂרָה. הם כמעט מתים במדבר, עד שמלאך מציל אותם. אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְרָר ואַבְרָהָם כורתים בְּרִית, וְנִשְׁבָּעִים בבְּאֵר שָׁבַע.
תקציר
| יִצְחָק נולד ואַבְרָהָם מגרש את הָגָר ויִשְׁמָעֵאל: יִצְחָק נולד כעבור שנה, כפי שהבטיחו המלאכים, ואַבְרָהָם מַל אותו כעבור 8 ימים. אַבְרָהָם היה אז בן 100, ושָׂרָה מניקה את התינוק (למרות שהיא בעצמה כבר זקנה). הם עושים משתה גדול כשיִצְחָק נגמל. |
| א וַיהוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. ג וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. ד וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. ה וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי. ז וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו. ח וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק. |
| יִשְׁמָעֵאל צוחק בלגלוג על המתרחש. שָׂרָה מתלוננת בפני אַבְרָהָם ומבקשת שייגרש את הָגָר עם יִשְׁמָעֵאל, ושיִשְׁמָעֵאל שלא יירש אותו יחד עם יִצְחָק. אַבְרָהָם מצטער, אך ה' מצווה עליו לקיים את בקשת שָׂרָה, כיוון שיִצְחָק הוא שנקבע לרשת אותו. אל לו להצטער על יִשְׁמָעֵאל בנו, כי גם הוא ייעשה לגוֹי גָּדוֹל. |
| ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. י וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. יג וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא. |
| אַבְרָהָם מגרש את הָגָר ואת יִשְׁמָעֵאל עם לחם ומים, והיא תועה במדבר בְּאֵר שָׁבַע עד שאוזלים המים. היא עוזבת את יִשְׁמָעֵאל כדי שלא תראה במותו, ויושבת לבכות לא רחוק משם. |
| יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. |
| מלאך נגלה להָגָר ומבטיח לה שה' דואג ליִשְׁמָעֵאל ויעשה שיצא ממנו גוֹי גָּדוֹל. הוא מראה לה בְּאֵר, והילד ניצל וגדל להיות ליורה מומחה בקֶשֶׁת. הוא יושב במִדְבַּר פָּארָן, ונִישָּׂא לאישה מצרייה שהביאה לו אימו. |
| יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. יח קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. כ וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. כא וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. |
| אַבְרָהָם ואֲבִימֶלֶךְ כורתים ברית בבְּאֵר שָׁבַע: אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ מבקשים שאַבְרָהָם יעשה חֶסֶד איתו, עם משפחתו, ועם הָאָרֶץ שגר בה (גְרָר), כיוון שה' עם אַבְרָהָם, ובזכות החסדים שהם עצמם עשו לו. אַבְרָהָם מתלונן על בְּאֵר שגזלו ממנו אנשי אֲבִימֶלֶךְ, אבל אֲבִימֶלֶךְ טוען שלא ידע על כך והם מסכימים לכרות בְּרִית. |
| כב וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. כג וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ. כד וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ. כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם. כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית. |
| אַבְרָהָם מציב שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת לבדן, ונותן אותן לאֲבִימֶלֶךְ כעדות לכך שהוא זה שחפר את הבְּאֵר. הם כורתים את הבְּרִית ונשבעים שניהם, ולכן המקום נקרא בשם "בְּאֵר שָׁבַע" (בגלל מספר הכְּבָשׂוֹת ובגלל השְׁבוּעָה). אַבְרָהָם עובר לגור שָׁם, נוטע שָׁם עץ אֶשֶׁל, וקורא בְּשֵׁם ה'. |
| כח וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן. כט וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה. ל וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. לא עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. לב וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. לג וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם. לד וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| כ | וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. |
| ל"א | עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם |