וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ (ה)
|
|
סיכום
אֲרוֹן הבְּרִית מובא לאוהל ביְרוּשָׁלַיִם. דָוִד מחלק מזון לקהל וקורא למשוררים לשיר מזמור, הכולל קריאה להלל ולהודות לה' על הנסים שעשה לעמו הנבחר ועל הבְּרִית שכרת עם האבות לתת לעַם את הארץ כנחלה. המזמור ממשיך בקריאה לגויים להצטרף לעבודת ה', ותיאור הטבע השמח לבוא ה'. דָוִד מְמַנֶּה משוררים לשיר דרך קבע לפני האֲרוֹן, וגם מפקיד כוהנים ומשוררים על המִשְׁכַּן שנותר בבָּמָה שבגִבְעוֹן
[*]הפרק מקביל חלקית למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ו, וכולל גרסאות וציטוטים של מזמורים תְּהִלִּים פרק ק"ה, תְּהִלִּים פרק ק"ו ו-תְּהִלִּים פרק צ"ו.
.
תקציר
| לבסוף מביאים את האֲרוֹן עד ליעדו באֹהֶל שהציב לו דָּוִד ומציגים אותו שם לפני העם, ומעלים שם עוד עֹלוֹת ושְׁלָמִים [*]עוֹלָה היא קורבן הנשרף כולו על המזבח ולכן אינו משמש למאכל, ושְׁלָמִים הם כמה סוגי קורבנות של בָּקָר, כֶּבֶשׂ, או עֵז כמו שְׁלָמִים של נֶדֶר ונְדָבָה, אשר נאכלים ברובם ע"י מביא הקורבן. ראו פרטים נוספים על סוגי קורבנות אלה ואחרים בעמוד של ספר וַיִּקְרָא. לפני ה' שבאֲרוֹן. אחרי שדָּוִד מסיים להקריב את הקורבנות הוא מברך את העם, ומחלק לכל איש ואישה שבקהל הרב כִּכַּר לֶחֶם, אֶשְׁפָּר[*]מאכל לא ידוע, המפורש בד"כ כנתח בשר וַאֲשִׁישָׁה[*]מאכל כלשהו הכולל עֲנָבִים או צימוקים .
[^]
הוֹשֵׁעַ פרק ג פסוק א: א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים.
[^]
שִׁיר-הַשִּׁירִים פרק ב פסוק ה: ה
סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.
, אולי מאפה עם צימוקים ואולי רק הפרי עצמו. |
| א וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. ב וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה. ג וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה. |
| דָוִד מְמַנֶּה לְוִיִּם לשרת ולשיר מזמורים לפני האֲרוֹן כדי להזכיר את ה', להודות לו ולהלל אותו. בראשם הוצב אָסָף ותחתיו 9 סגנים\משנים [*]9 שמות הסגנים כלולים ברשימת 13 השֹּׁעֲרִים שליוו בשירה ובנגינה את התהלוכה שבה הובא הארון ליְרוּשָׁלַיִם שניגנו בנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בזמן שאָסָף השמיע את צלילי המְצִלְתַּיִם
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ו פסוקים י"ז-י"ח: יז
וַיַּעֲמִידוּ הַלְוִיִּם אֵת הֵימָן בֶּן יוֹאֵל וּמִן אֶחָיו אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ וּמִן בְּנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם אֵיתָן בֶּן קוּשָׁיָהוּ.
יח
וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָהוּ בֵּן וְיַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי אֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל הַשֹּׁעֲרִים.
. כאן הם מקבלים מינוי של קבע לשרת כך לפני האֲרוֹן ביְרוּשָׁלַיִם.[*]אולי כדי להשמיע את קצב הנגינה עבור שאר הנגנים שעליהם ניצח. המְצִלְתַּיִם היו זוג צלחות מתכת שהשמיעו צליל חזק כשהקישו אותן זו בזו, ונמצאו בארץ כמה זוגות מְצִלְתַּיִם שכאלה באתרים מתקופת המקרא . בְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים מופקדים על הנגינה בחצוצרות לפני האֲרוֹן מכאן והלאה[*]עולם התנ"ך, ספר דניאל עזרא ונחמיה עמ' 147-146 .[*]בְנָיָהוּ הוא כנראה זה שניגן בחצוצרה במהלך התהלוכה שבה הובא הארון ליְרוּשָׁלַיִם .
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ו פסוק כ"ד: כד
וּשְׁבַנְיָהוּ וְיוֹשָׁפָט וּנְתַנְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְכַרְיָהוּ וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים מחצצרים [מַחְצְרִים] בַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן.
|
| ד וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ה אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ. ו וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים. ז בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַיהוָה בְּיַד אָסָף וְאֶחָיו. |
| באותו היום שבו הוצב האֲרוֹן ביְרוּשָׁלַיִם, וכדבר ראשון לאחר הצבתו, הנחה דָּוִד את אָסָף יחד עם אֶחָיו הַלְוִיִּם המשוררים לשיר לפני האֲרוֹן את המזמור הבא. המזמור פותח בקטע אשר נלקח מפתיחת מזמור בתְּהִלִּים פרק ק"ה (פסוקים א-ט"ו) עם שינויים קלים: |
| ז בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַיהוָה בְּיַד אָסָף וְאֶחָיו. |
| הקהל נקרא להודות לה', לספר לגויים את עלילותיו המופלאות, ולשיר ולדבר\לשִׂיח עליהם. העַם יכול להתגאות\להתהלל על שהוא נקרא בשם ה'. כל מי שמבקש את קרבת ה' יִזְכֶּה לשמוח, ולכן הקהל נקרא לחפש\לדרוש את ה' ואת כוחו\גבורתו\עֻזּוֹ, ותמיד לבקש את פניו המברכות. |
| ח
הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו.
ט שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו. י הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה. יא דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד. |
| הקהל גם נקרא לזכור את הנפלאות\מופתים שעשה ה' לעַם, ואת דבריו (התורה, או דבריו במהלך כריתת הבְּרִית עם האבות הנזכרת להלן). צאצאי יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב, עבד ה' (כולל הנוכחים בקהל) הם שזכו לְהִבָּחֵר ע"י ה'. |
| יב
זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ.
יג זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו. |
| חוקי ה' אֱלֹהֵינוּ תקפים בכל העולם\הָאָרֶץ. הקהל נקרא לזכור את הבְּרִית עם ה' לְעוֹלָם\לְאֶלֶף-דּוֹר, היא הבְּרִית שה' כָּרַת עם האבות אַבְרָהָם, יִצְחַק, ויַעֲקֹב. על פי הבְּרִית, ה' יתן את אֶרֶץ כְּנָעַן לעַם לנַחֲלָה\חֶבֶל (היה נהוג לסמן בחֶבֶל את גבולות הנַחֲלָה). |
| יד
הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו.
טו זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. טז אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק. יז וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. יח לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם. |
| בימים בהם האבות של הקהל עוד היו אנשים\מֵתִים מעטים (מעוטי מִסְפָּר) הם שהו בכְּנָעַן במעמד נחות של גֵּרִים (הנתונים לחסדי העַם השליט). האבות גם נדדו בין עמים וממלכות שונות, וה' לא נתן לאף אָדָם לעשוק אותם, וגם הוכיח (העניש או גער) במְלָכִים שניסו להתנכל להם. ה' קרא לכל הגויים שלא לגעת לרעה בבני עַמּוֹ, אשר כֻּלָּם נחשבים כמְשִׁיחִים נבחרים וכנביאים של ה'. |
| יט
בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ.
כ וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר. כא לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים. כב אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. |
| קטע זה של המזמור מקביל, עם שינויים, למזמור תְּהִלִּים פרק צ"ו. כל העולם\הָאָרֶץ נקרא לשיר לה', ולבשר כל יום מחדש את הישועה החדשה שבאה מה'. |
| כג
שִׁירוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ.
|
| יש גם להפיץ את כבודו ואת נפלאותיו של ה' בין הגּוֹיִם, כי ה' גדול, מהולל, ונורא מכל אלוהי הגויים, שהם בעצם רק אלילים (ולא אלים). ה' הוא גם זה שברא את השָׁמַיִם (בניגוד לאלילי הגויים). |
| כד
סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו.
כה כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים. כו כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה. |
| הוֹד וְהָדָר צועדים לפני ה' (הבא למְקֹמוֹ\למקדש?), ועֹז וְחֶדְוָה מקבלים את פניו בְּמְקֹמוֹ\למקדש. |
| כז
הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ.
כח הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז. |
| כל הגויים נקראים להעניק לה' כבוד ועוז, לשאת קורבן מִנְחָה ולהביאה לְפָנָיו למקדש [*]ראו על קורבן המִנְחָה בדף ספר וַיִּקְרָא ולהשתחוות שם לה', המוקף בהדר הקודש שלו. על כל עַמֵּי העולם\הָאָרֶץ להתמלא בפחד ורעד (חִיל) מפני ה', כי בזכותו העולם\התֵּבֵל עומדת\תִּכּוֹן במקומה ואינה מתמוטטת[*]ראו ביטוי דומה גם בתְּהִלִּים פרק צ"ג פסוק א .
[^]
תְּהִלִּים פרק צ"ג פסוק א: א
יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט.
|
| כט
הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.
ל חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט. |
| הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ ישמחו\יַגֵלוּ וכל הגויים יכירו במלכותו של ה'. הַיָּם וכל מה שבו יִרְעֲמוּ בקול, וגם השדות ומה שבהם, והעצים ביערות יעלצו\ישמחו וישירו\ירננו לִקְרָאת ה', כי הוא בא לִשְׁפּוֹט בצדק אֶת כל העולם. |
| לא
יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ.
לב יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ. לג אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ. |
| סיום המזמור כולל פסוקים מהמזמור ב תְּהִלִּים פרק ק"ו פסוקים א, מ"ז-מ"חתְּהִלִּים פרק ק"ו פסוקים א, מ"ז-מ"ח: א
הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
... מז
הוֹשִׁיעֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.
מח
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ יָהּ.
. הקהל נקרא להודות לה' כִּי הוא טוֹב, כִּי הַחֶסֶד\אהבה\עזרה שלו ניתנת תמיד [*]ראו כותרת דומה למִזְמוֹרִים תְּהִלִּים פרק ק"ו פסוק א .
[^]
תְּהִלִּים פרק ק"ו פסוק א: א
הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
, תְּהִלִּים פרק ק"ז פסוק א
[^]
תְּהִלִּים פרק ק"ז פסוק א: א
הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
, תְּהִלִּים פרק קי"ח פסוק א
[^]
תְּהִלִּים פרק קי"ח פסוק א: א
הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ותְּהִלִּים פרק קל"ו פסוק א
[^]
תְּהִלִּים פרק קל"ו פסוק א: א
הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
|
| לד
הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
|
| לסיום, הקהל מבקש מה' להושיע אותו ולקבץ את בני העַם מארצות הַגּוֹיִם שאליהם הם הוּגְלוּ, כדי שיוכלו להודות לו (בְּצִיּוֹן) וכך להשתפר\לְהִשְׁתַּבֵּחַ בעצמם מהתהילה של ה' אלוהיהם. ראש הקהל מברך את ה' שהוא אלוהי העַם לָנֶצַח, וכולם עונים "אָמֵן וְהַלֵּל"! לה'. |
| לה
וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.
לו בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָה. |
| דָוִד מותיר את אָסָף ואת שאר המשוררים שאיתו לְשָׁרֵת (ולשיר) לפני הארון כדרך קבע. ביניהם עֹבֵד אֱדֹם המשורר [*]הנזכר גם בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז פסוק ה ועֹבֵד אֱדֹם בֶּן יְדִיתוּן השוער יחד עם חֹסָה ו-68 שוערים תחתיהם
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז פסוק ה: ה
אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ.
למעלה[*]ברשימת השוערים שבדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ו נזכרים עֹבֵד אֱדֹם ועוד 62 מבני משפחתו .
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ו פסוק ח: ח
כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם.
|
| לז וַיַּעֲזָב שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לח וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן יְדִיתוּן וְחֹסָה לְשֹׁעֲרִים. |
| את הכוהנים, ובראשם צָדוֹק, הוא מְמַנֶּה על הפולחן במִשְׁכַּן (שנותר ללא הארון) בבָּמָה שבגִבְעוֹן, כדי שיקריבו שם את קורבנות עֹולת [*]העֹלָה היא סוג של קורבן המיועד להשרף במלואו - ראו בדף של וַיִּקְרָא פרק א. התמיד כל בוקר וערב כפי שמצווה בתורה[^]שְׁמוֹת פרק כ"ט פסוקים ל"ח-ל"ט: לח
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד.
לט
אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.
. |
| לט וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. מ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה עַל מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה עַל יִשְׂרָאֵל. |
| איתם הוא מְמַנֶּה גם את המשוררים הֵימָן וִידוּתוּן ואת שאר המשוררים שנבחרו\נבררו איתם ואשר שמותיהם ננקבו למעלה [*]בפרק הקודםדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ו פסוקים כ-כ"ד כדי שישירו שם שירי תודה לה' על הַחֶסֶד שלו הניתן תמיד
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ו פסוקים כ-כ"ד: כ
וּזְכַרְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת.
כא
וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ.
כב
וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא יָסֹר בַּמַּשָּׂא כִּי מֵבִין הוּא.
כג
וּבֶרֶכְיָה וְאֶלְקָנָה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן.
כד
וּשְׁבַנְיָהוּ וְיוֹשָׁפָט וּנְתַנְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְכַרְיָהוּ וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים מחצצרים [מַחְצְרִים] בַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן.
[*]ראו למעלה , וישמיעו נגינות בחֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז פסוק ל"ד: לד
הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
[*]ראו על המְצִלְתַּיִם בפירוש לפסוק ה' למעלה ושאר כלי ליווי לשירה לה', בעוד בני המשורר יְדוּתוּן גם יְתַפְקְדוּ כשוערים. |
| מא וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מב וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר. |
| עם סיום החגיגות, חוזרים כולם לבתיהם, וגם דָּוִד חוזר לביתו ומברך שם את בני משפחתו. |
| מג וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים