וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם (י"ד)
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים (כ"ב)
|
|
סיכום
מכות אַרְבֶּה, ו חֹשֶׁךְ.
תקציר
| מכת אַרְבֶּה: ה' אומר למֹשֶׁה שהוא בכוונה מכביד את לב פַּרְעֹה, כדי שמֹשֶׁה יוכל לספר לבניו ולנכדיו על ניסי ה'. |
| א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה. |
| מֹשֶׁה מוסר לפַּרְעֹה את תְּהִיָּתוֹ של ה', עד מתי פַּרְעֹה ימשיך לסרב לשלוח את העַם כדי שיעבדו אותו? |
| ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. |
| אם הוא ימשיך לסרב אז למחרת ה' יכניס את האַרְבֶּה בגבול מִצְרַיִם. האַרְבֶּה יכסה את כל הארץ בהמוניו, יאכל את הצמחיה שנותרה מהַבָּרָד, וימלא את הבתים במספרים שלא נראו מעולם במִצְרַיִם. אחרי דברים אלה, מֹשֶׁה עוזב את פַּרְעֹה. |
| ד כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ. ה וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה. ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה. |
| עבדי פַּרְעֹה שואלים עד מתי מֹשֶׁה ימשיך לפגוע במִצְרַיִם, ומבקשים מפַּרְעֹה לשלוח את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לעבוד את ה', לפני שכל מִצְרַיִם תהרס. פַּרְעֹה קורא למֹשֶׁה ולאַהֲרֹן לחזור, ומסכים שילכו לעבוד את ה', ורק שואל מי מהעַם יהיו בהולכים? מֹשֶׁה עונה שילכו כולם, הצעירים והזקנים, הבנים והבנות, ואפילו חיות המִקְנֶה. |
| ז וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. ח וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה לָנוּ. |
| פַּרְעֹה עונה בלגלוג, שהאפשרות שה' יהיה עם העַם היא סבירה כמו שהוא יסכים לשליחת הילדים. על בְּנֵי יִשְׂרָאֵל להזהר, כיוון שתבוא עליהם רעה אם הם ימשיכו כך להתגרות בו. |
| י וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. |
| פַּרְעֹה מסכים רק ליציאת הגברים, כי הרי מטרתם המוצהרת היא לצאת לעבוד את ה'. אחרי דברים אלה, הוא מגרש מפניו את מֹשֶׁה ואַהֲרֹן. |
| יא לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה. |
| מֹשֶׁה מטה את ידו על הארץ, וה' מביא רוח מזרחית\קָדִים אשר נושבת במהלך היום והלילה, ובבוקר היא מביאה את האַרְבֶּה, במספרים שלא נראו מעולם במִצְרַיִם. האַרְבֶּה מכסה את הארץ ומחשיך אותה (כיוון שהוא מסתיר את השמש בהמוניו), ואוכל את שארית הצמחיה שנותרה מהַבָּרָד. |
| יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד. יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה. יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן. טו וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. |
| פַּרְעֹה קורא למֹשֶׁה ואַהֲרֹן לחזור, ומכה שוב על חטאו לה' ולהם. הוא מבקש שיסלחו לו ויעתרו שוב לה' כדי שיסיר את מכת הַמָּוֶת של הַבָּרָד. מֹשֶׁה עוזב ומבקש זאת מה', אשר הופך את כוון הרוח לנשוב בחוזקה ממערב\יָם, והיא נושאת את כל האַרְבֶּה לטבוע בים סוּף. כשהאַרְבֶּה חולף, פַּרְעֹה שוב עומד בסירובו לשחרר את העַם. |
| טז וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם. יז וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה. יח וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְהוָה. יט וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם. כ וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| מכת חֹשֶׁךְ: בהוראת ה', מֹשֶׁה מטה את ידיו על השמיים, וחושך נופל על מִצְרָיִם למשך 3 ימים. אנשים אינם רואים זה את זה, ואינם עוזבים את ביתם, מלבד בני יִשְׂרָאֵל, להם היה אור. |
| כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. כג לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. |
| פַּרְעֹה מסכים לשחרר הפעם גם את הילדים, אך לא את המִקְנֶה. מֹשֶׁה דורש לצאת עם המִקְנֶה כולו, כיוון שהעַם יגלה מה נדרש לזבוח רק כשיגיע למקום הפולחן. מֹשֶׁה אף דורש מפַּרְעֹה לתת גם הוא זבחים לה'. פַּרְעֹה מסרב ומגרש את מֹשֶׁה. הוא מצהיר שמֹשֶׁה יומת אם יבוא אליו שוב, ומֹשֶׁה מסכים לא לראותו עוד. |
| כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. כו וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְהוָה עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה. כז וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם. כח וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת. כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ג | וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה. הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה. |
| כ"ב- כ"ג | וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים. וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. |