סיכום
חוקי ספר הברית: חוקי שחרור עבדים. כיבוד אב ואם. דיני גניבה, נזיקין והרג - בין אדם לאדם או בין אדם לבהמה. עקרון מידה כנגד מידה.
תקציר
| חוקי ספר הברית. חוקי שחרור עבד ואמה עִבְרִים: עבד עברי זכר ישוחרר בשנה השביעית. אם בא נשוי - תעזוב גם אישתו. אבל אם אשתו ניתנה לו ע"י בעליו, אז היא וילדיהם ישארו כרכושם של אדונו והעבד המשוחרר יעזוב לבדו. |
| א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. ג אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. ד אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. |
| העבד יוכל אבל לבחור להשאר עבד לעולם גם אחרי השנה השביעית וכך להשאר עם אישתו וילדיו (אחרי טקס רציעת האוזן לדלת או למְּזוּזָה). |
| ה וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. |
| כללים אחרים תקפים עבור אָמָה שנמכרה ע"י אביה [*]כדי שתהיה אשה לאֲדֹנֶיהָ או לבנו . אם היא יועדה לאֲדֹנֶיהָ עצמו והיא אינה רצויה בעיניו, עליו לפדות אותה[*]להשיבה לאביה בלי לקבל את מלוא המחיר ששילם עבורה ולא למשול בה כאילו היתה שפחה ולמכור אותה לאנשים\עַם זרים, כי בכך הוא בוגד בה. אם האָמָה נמכרה עבור הבן של אֲדֹנֶיהָ אז תקפים לגביה כל החוקים הנוגעים לנשים חופשיות. |
| ז וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. ח אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא [לוֹ] יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. ט וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. |
| אם האדון [*]או בנו יקח אישה אַחֶרֶת, אז אין להפחית מחובותיו של האדון כלפי האָמָה - הדאגה למזון\בשר\שְׁאֵר, ביגוד\כְּסוּת ועֹנָתָהּ[*]מפורש כקיום זמני ההתייחדות שלה, או כדאגה למעון בו היא שוכנת . אם האדון אינו מקיים את 3 אלה - האָמָה תשוחרר בחִנָּם[*]כלומר בלי לקבל את החזר המחיר שלה . |
| י אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. יא וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. |
| חוקי מידה כנגד מידה: מותר להרוג אדם שהרג אדם, אך אם ההורג לא הרג-בכוונה\צָד אלא ההריגה היתה תוצאה של מקרה שהִקְרָה\אִנָּה ה' אז ההורג יכול לנוס למקום מקלט שיקבע ע"י ה' [*]ראו למשל בַּמִּדְבָּר פרק ל"ה . אך אם ההורג הרג בזדון אז אפשר לקחתו אפילו מהמזבח. |
| יב מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת. יג וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. יד וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת. |
| יומתו אדם המכה או מקלל אב\אם, ואדם החוטף אדם אחר (בין אם החטוף כבר נמכר ובין אם נמצא עוד אצל החוטף). |
| טו וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. טז וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת. יז וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. |
| אם איש מַכֶּה מישהו והמוּכֶּה נרפא, המַכֶּה ישלם פיצוי על השבתתו ממלאכה ואת דמי הבראתו. מותר לנקום אדם המַכֶּה את עַבְדּוֹ\אֲמָתוֹ אם מתו, אך לא אם נרפאו עד שיצליחו לעמוד במהלך היומיים הבאים (כיוון שהם רכושו של האדון המַכֶּה). |
| יח וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב. יט אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא. כ וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם. כא אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא. |
| המַכֶּה אישה הָרָה אשר מפילה את יְלָדֶיהָ ישלם את הקנס שיתבע האב [*]"פְלִלִים" מפורשים בד"כ כ"דיינים", כלומר הקנס יהיה ולפי אישור הדיינים . אך אם האישה מתה על המַכֶּה לשלם בנפשו את מחיר הנֶפֶשׁ[*]כלומר יוּמָת. ראו גם וַיִּקְרָא פרק כ"ד פסוקים י"ז-י"ח .
[^]
וַיִּקְרָא פרק כ"ד פסוקים י"ז-י"ח: יז
וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת.
יח
וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.
|
| כב וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים. כג וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. |
| הפוגע בעַיִן, שֵׁן, יָד, רֶגֶל, או גורם לכווייה, פצע [*]מדמם או חַבּוּרָה[*]שאינה מדממת ייענש באותה פגיעה. אם הנפגע בהשחתת העַיִן או בנפילת השֵׁן הוא עבד או אמה - הם ישוחררו תמורת הפגיעה שסבלו. |
| כד עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כה כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה. כו וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. כז וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ. |
| דיני נזיקין: אם שׁוֹר הורג אדם - הוא יומת ולא יֵאָכֵל. אם בעליו כבר הוזהר אז גם הבעלים יומת, אלא אם ישלם את הכופר שיוּשַׂם\יוּשַׁת עליו. חוק זה תקף למקרים בהם השׁוֹר נגח אִישׁ או אִשָּׁה [*]פסוק כ"ח , וגם בֵן או בַת[*]כלומר קטינים, פסוק ל"א . אם הנפגע הוא עֶבֶד\אָמָה ישולמו 30 שִׁקְלֵי כֶּסֶף לבעליו, והשור יומת[*]בסקילה, כמו כשהנפגע היה אדם חופשי בפסוק כ"ח . |
| כח וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. כט וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. ל אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו. לא אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ. לב אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל. |
| אם שור\חמור נופלים לבור שנפתח מחדש או שנכרה אך לא כוסה כראוי, בעל הבור ישלם את מחיר החיה לבעליה, ויחזיק בנְבֵלָה. אם שׁוֹר יהרוג שׁוֹר, יתחלקו בעליהם בשניהם (בשׁוֹר הַחַי ובמֵת). אם בעל השׁוֹר כבר הוזהר שהשׁוֹר מסוכן, אז בעל השׁוֹר הפוגע ישלם לנפגע מחיר של שׁוֹר חי, ויחזיק בנְבֵלָה. |
| לג וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. לד בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. לה וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. לו אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. |
| גנב ישלם מחיר של פי 5 על שׁוֹר גנוב ופי 4 על שֶׂה גנוב. |
| לז כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה- ו | וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי - לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי". וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. |
| כ"ג | וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה - וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כה כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה. |