שְׁמוֹת כ”ב

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

The dog and the thief, Wenceslaus Hollar, 1607-1677 [Public domain], via Wikimedia Commons

הַגַּנָּב (א)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

The Moneylender and his Wife, by Quentin Matsys (1456-1466), 1514 [Public domain], via Wikimedia Commons

כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (כ"ד)

סיכום

חוקי ספר הברית - המשך: דיני גניבה, רשלנות בשמירה, חילול בתולה, יחס לגר ליתום ולאלמנה, איסור ריבית ומִשְׁכּוּן אכזרי. הקדשת פירות ובכורות לה' ואיסור אכילת טְרֵפָה.

תקציר

גנב הנתפס בזמן פריצה ניתן להרוג בלי להענש על שפיכת דם (עונש מוות), אך אם הגנב נתפס באור יום אז ההורג אותו יענש על שפיכת דם. הגנב נדרש לשלם את מכיר גניבה או להיות עבד. אם נתפסת הבְּהֵמָה הגנובה בחיים אצל הגנב, על הגנב להחזירה וגם לשלם עליה.

א אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. ב אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ. ג אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.

אם אדם גורם נזק לשדה או ליבול ע"י שליחת בהמתו\בְּעִירוֹ לרעות אצל הנפגע, אז עליו לשלם לנפגע קנס ממיטב אדמותיו. אם הוצתה אש שהתגברה כשהגיעה לקוצים ואכלה ערמות של אֲלֻמּוֹת\גָּדִישׁ או גבעולי קָּמָה, ישלם מַּבְעִיר האש את נזק הַבְּעֵרָה.

ד כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בעירה [בְּעִירוֹ] וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. ה כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.

השׁוֹמֵר (בחינם) על כלים שאבדו פָּטוּר מקנס אם נמצא הגנב או אם נשבע בחפותו בפני הדיינים. ובאופן כללי, אם אדם מצביע על בְּהֵמָה או בגד\שַׂלְמָה הנמצאים ברשות אדם אחר וטוען שהם נלקחו ממנו בדרך פֶּשַׁע או אבדו לו, ישמיעו שני הצדדים את טענותיהם מול הדיינים, והצד שיורשע יחזיר את הגניבה וגם ישלם עליה.

ו כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. ז אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. ח עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.

השׁוֹמֵר על בְּהֵמָה שנפגמה או נשבתה ללא עדים פָּטוּר מקנס אם נשבע בחפותו בפני הדיינים, ובעל הבְּהֵמָה יקבל רק את שרידיה. אם יסתבר שהבְּהֵמָה נגנבה אז השׁוֹמֵר ישלם את הקנס. אם השׁוֹמֵר מציג עדות לכך שהבְּהֵמָה נטרפה אז הוא פָּטוּר. אם הבעלים לא היה נוכח בזמן הנזק לבְּהֵמָה אז השׁוֹמֵר חייב בקנס, אך אם הבעלים היה נוכח אז השׁוֹמֵר פָּטוּר ואף זכאי לקבל את שכרו (או אולי הכוונה שבעל הבְּהֵמָה מחזיק בדמי השכירות שלה).

ט כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. י שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. יא וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. יב אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם. יג וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. יד אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ.

אדם השוכב עם בתולה לא מאורסת, חייב לשאתה לְאִשָּׁה ולשלם לאביה מָהֹר כרגיל. גם אם הָאָב מסרב למסור את בתו למְפַתֶּה, עדיין הָאָב זכאי למָהֹר.

טו וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. טז אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.

יומתו המכשפות, הנוהגים במשכב בְּהֵמָה, והזובחים לאלוהים זרים.

יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה. יח כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת. יט זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָה לְבַדּוֹ.

הגנה על הגֵּר, היתום, האלמנה ועל העניים: אין להונות או להציק\ללחוץ על גֵּרִים, כי יִשְׂרָאֵל היו גֵּרִים במִצְרָיִם. אין לענות אלמנות ויתומים כי ה' ישמע את צעקתם ויהפוך את נשות ובני המענים לאלמנות ויתומים.

כ וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כא כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. כב אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. כג וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.

אדם אשר מלווה כסף לעניים שבעמו, אסור לו לנהוג בהם כְּנֹשֶׁה ואסור לדרוש ריבית\נֶשֶׁךְ על ההלוואה. יש להשיב מַשְׁכּוֹן\עֵרָבוֹן\חֶבֶל של בֶּגֶד\שַׂלְמָה לבעליו עד שקיעת\בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, כי הבֶּגֶד הוא כסות הלילה היחידה של העני. ה' החַנּוּן והרַחוּם ישמע את זעקת העני הערום.

כד אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. כה אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כו כִּי הִוא כסותה [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.

אין לאמר קללה\מְאֵרָה על אלוהים (דיינים?) או נשיאים.

כז אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.

יש להקדיש לה' מתבואת השדה כשהיא עדיין טובה (ולא באיחור). גם את בכור הבנים יש לתת לה' במועד. גם את בכור הבְּהֵמָה יש לתת לה' במועד - בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי ללידתו, אחרי שהיה עִם אִמּוֹ 7 ימים.

כח מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי. כט כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.

על העַם לשמור על קדושתו, ולכן אין לאכול שרידי בשר חייה שנטרפה, אלא יש להשליך את הנבלה למאכל הכלבים.

ל וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
א- ב	אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת - אֵין לוֹ דָּמִים. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו - דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.
כ- כ"ג	וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.
כ"ד- כ"ה	אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ - לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.