פרטי היוצר\ת
Moses by Michelangelo Buonarroti (1475-1564), Tomb (1505-1545) for Julius II, San Pietro in Vincoli (Rome), photo By Jörg Bittner Unna [CC-BY-3.0], via Wikimedia Commons
וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו.. (ל) היו שפירשו בטעות את קרינת העור כקרנים שהופיעו על פני מֹשֶׁה, כמו כאן בפסל של מיכאלאנג'לו.
וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ (כ"ט)
|
סיכום
מֹשֶׁה עולה להר עם לוחות חדשים וה' יורד בענן, קורא בשם עצמו ואומר את תכונותיו. ה' חוזר על מצוות הבְּרִית וכותב שוב את הדיברות על הלוחות. מֹשֶׁה יורד איתם לעַם ופניו מתחילים לקרון מאז שדיבר עם ה'.
תקציר
ה' מחדש את הברית עם העַם: ה' מצווה על מֹשֶׁה להכין שוב לוחות דומים למקוריים ששבר [^]שְׁמוֹת פרק ל"ב פסוק י"ט: יט
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר.
, וה' יכתוב בהם שוב את דברי הבְּרִית. בבוקר מֹשֶׁה יעלה לראש הָהָר לבדו וכל הָהָר יְפוּנֶּה מכל אדם ובהמה. מֹשֶׁה עולה בַבֹּקֶר לַהַר עם הלוחות החדשים שפִּסֵּל. |
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. ב וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. ג וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא. ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים. |
ה' יורד אל מֹשֶׁה בענן, קורא בשם המפורש (של עצמו) ומונה את תכונותיו [*]ובכך הוא מקיים את הבטחתו למֹשֶׁה מסוף הפרק הקודם : הוא רחמן, סבלני\אֶרֶךְ-אַפַּיִם, נוטה חסד, דַּרְכּוֹ היא דֶּרֶךְ אֱמֶת, והוא זוכר חסד לאלפי דורות, וסולח\נֹשֵׂא לחטאים שונים
[^]
שְׁמוֹת פרק ל"ג פסוק י"ט: יט
וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
.[*]עָוֹן, פֶּשַׁע וְחַטָּאָה אך מעניש את בעלי החטאים הרבים, וגם את בניהם וצאצאיהם עד דור רביעי[*]שִׁלֵּשִׁים הם בְּנֵי הבָנִים, כלומר הנכדים. הרִבֵּעִים הם הנינים. ראו גם שְׁמוֹת פרק כ פסוקים ד-ה .
[^]
שְׁמוֹת פרק כ פסוקים ד-ה: ד
לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.
ה
וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
. |
ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה. ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. |
מֹשֶׁה משתחווה ומבקש שה' יסלח לעַם העקשן מִטִּבְעוֹ על חטאיו, וילך יחד איתו עד שיַנְחִיל את העַם בארצו. |
ח וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. ט וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ. |
ה' אומר שיחדש את הבְּרִית, וחוזר ומציין את מחויבויות שני הצדדים [*]במיוחד כפי שנמסרו בשְׁמוֹת פרק י"ג ושְׁמוֹת פרק כ"ג : ה' מִצִּדּוֹ יַרְאֶה את נפלאותיו ויגרש את עמי כנען. |
י וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ. יא שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. |
העַם מִצִּדּוֹ לא יכרות בְּרִית עם תושבי הארץ. זאת כדי שאֵלֶּה לא יִשָּׁאֲרוּ לחיות בקרב העַם ויהפכו כך למלכודת\מוֹקֵשׁ להם, ע"י כך שֶׁיְּפַתּוּ את בני העַם להצטרף ולאכול מהזבחים לאליליהם. יש להרוס את מקומות הפולחן של אלילי כנען [*]מִזְבְּחֹת, מַצֵּבֹת, ואֲשֵׁרות - עצים ששימשו כאתרי פולחן לאֵלָה בשם אֲשֵׁרָה ואין להשתחוות או לזבוח להם, כי ה' הוא אל קנאי ולכן לא יסבול עבודה לאלוהים אחרים. |
יב הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. יג כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן. יד כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא. טו פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. |
אין להנשא לבנות עמי כנען, כיוון שגם הבנות עובדות האלילים יגרמו לבעליהן לזנות אחרי אליליהן. ה' הוא כאמור אל קנאי ולכן אין לעשות פסל מַסֵּכָה אֱלִילִי [*]כמו שנעשה בפרשת פֶּסֶל העֵגֶל. ראו שְׁמוֹת פרק ל"ב. . |
טז וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן. יז אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ. |
חזרה על מצוות חג הפֶּסַח [*]כפי שנמסרו כבר בשְׁמוֹת פרק כ"ג פסוק ט"ו , הקדשת הבכורות
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ג פסוק ט"ו: טו
אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.
[*]כפי שנמסר כבר בשְׁמוֹת פרק י"ג פסוקים י"ב-י"ג , והַשַּׁבָּת
[^]
שְׁמוֹת פרק י"ג פסוקים י"ב-י"ג: יב
וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהֹוָה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה.
יג וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.
[*] כפי שנמסר כבר בשְׁמוֹת פרק כ"ג פסוק י"ב :
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ג פסוק י"ב: יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.
יש לחגוג את פֶּסַח\חַג-הַמַּצּוֹת באָבִיב במועד יציאת מִּצְרָיִם. ואין לבוא אל ה' [*]במשכן או אח"כ במקדש בידיים ריקות מקורבנות, אלא יש לקדש לה' כל בְּכוֹר באדם ובבְּהֵמָה (פֶּטֶר הרֶחֶם[*]"פֶּטֶר" הוא בֶּקַע או פתח, ופֶּטֶר הרֶחֶם הוא הראשון הבוקע מִ"בֶּקַע" הרֶחֶם ), אך ניתן לפדות כל בְּכוֹר אדם, ובְּכוֹר חמור (או לערוף את החמור אם לא נִפְדָה תמורת שֶׂה). יש לשבות ביום הַשַּׁבָּת מכל עבודות השדה. |
יח אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. יט כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה. כ וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. כא שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת. |
חזרה על מצוות חג שָׁבוּעוֹת וסֻכּוֹת, ו-3 הרְגָלִים [*]פֶּסַח,שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת באופן כללי[*]כפי שנמסרו כבר בשְׁמוֹת פרק כ"ג פסוקים ט"ז-י"ז :
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ג פסוקים ט"ז-י"ז: טז
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.
יז
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה.
יש לחגוג את שָׁבוּעוֹת\חַג-הַקָּצִיר בו קוצרים את תנובת האדמה הראשונה\הבִּכּוּרִים, ואת סֻכּוֹת\חַג-הָאָסִף בו אוספים את הפרי בסוף השנה. ב-3 מועדים אלה יבואו כל הגברים אל בית ה'. אין צורך לדאוג שמא אויבי העַם יְנַצְּלוּ את העדרותם מעריהם בזמן הרגלים, כיוון שה' ידאג שהעַם יירש את אדמתם [*]ולכן האויבים לא יגורו עוד בסמיכות לערים הָעֲזוּבוֹת זמנית . |
כב וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. כג שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כד כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. כה לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח. כו רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. |
חזרה על מצוות קורבן הפֶּסַח ואיסור בישול גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ [*]כפי שנמסרו כבר בשְׁמוֹת פרק כ"ג פסוקים י"ח-י"ט :
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ג פסוקים י"ח-י"ט: יח
לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר.
יט
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
אין לזבוח את קורבן הפֶּסַח כאשר יש עדיין שאריות חָמֵץ, ואין להותיר את שומן\חֵלֶב הבשר עַד הבֹּקֶר [*]ראו גם שְׁמוֹת פרק י"ב פסוק י , ובשָׁבוּעוֹת יש להביא את מיטב הבִּכּוּרִים. אין לְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
[^]
שְׁמוֹת פרק י"ב פסוק י: י
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.
|
כה לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח. כו רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. |
מֹשֶׁה יורד מההָר עם הלוחות החדשים ופניו קורנים: ה' מצווה על מֹשֶׁה לכתוב את הדברים שנאמרו, כיוון שהם המחויבויות של שני הצדדים לבְּרִית [*]מֹשֶׁה כורת את הברית בשם עם יִשְׂרָאֵל . מֹשֶׁה שוהה וצם על ההר 40 יום, וה' כותב[*]מהפסוק כאן לא ברור מיהו הכותב את דִּבְרֵי הַבְּרִית, אך משְׁמוֹת פרק ל"ד פסוק א את 10 הדברות על הלוחות.
[^]
שְׁמוֹת פרק ל"ד פסוק א: א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.
ברור שה' הוא הכותב |
כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. כח וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. |
מֹשֶׁה יורד מֵהָהָר כשזוג הלוחות בידו, ולא יודע שפניו החלו לקרון מאז שדיבר עם ה'. העַם פוחד לגשת אליו בתחילה, אך מֹשֶׁה קורא להם ומוסר להם את מצוות הברית. מֹשֶׁה היה מסתיר את פניו עם מַסְוֶה [*]כדי להסתיר את הקרינה שהבהילה את העַם ואז מוריד אותו רק כשנפגש עם ה', או כשמסר את דברי ה' לעַם. |
כט וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. ל וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. לא וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם. לב וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי. לג וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. לד וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. לה וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ו- ז | וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: "יְהוָה, יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה - לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָנִים, עַל בְּנֵי בָנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" |
כ"ט | וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר, וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו, בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. |