עַלַמַּפָּה

בימי כיבוש הארץ תחת יְהוֹשֻׁעַ תקפו חמשת מלכי הָאֱמֹרִי את גִּבְעוֹן, ויְהוֹשֻׁעַ קיים את הברית איתה ויצא להגנתה. הוא עָלָה מִן הַגִּלְגָּל, הביס את המלכים בגִּבְעוֹן, והמשיך לרדוף ולהכות אותם בדֶּרֶךְ "מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן". בעוד המלכים נסו ב"מוֹרַד בֵּית חוֹרֹן" ה' זרק עליהם אבנים גדולות שהרגו בהם רבים.

בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן נזכרת בתיאור הגבול הדרומי של שבט אֶפְרָיִם שהגיע מהמזרח דרך עַטְרוֹת-אַדָּר, המשיך לבֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן ומשם עד לגָּזֶר וליָם. מדרום לגבול זה שכנה נחלת בִנְיָמִן, ובתיאור הגבול הצפוני של בִנְיָמִן מופיעה רשימת ערים דומה, אך נזכר שהגבול עבר מִנֶּגֶב\דרום לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן. בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן והָעֶלְיוֹן בכל אופן היו שייכות לשבט אֶפְרָיִם, ונמסר ששתיהן נוסדו ע"י שֶׁאֱרָה, בת שבט אֶפְרַיִם. מאוחר יותר נזכרת "בֵּית חוֹרֹן" ברשימת ערי הלווים בנחלת אֶפְרָיִם שנמסרו ללויים בני קְהָת.

בימי מלחמות שָׁאוּל בפְלִשְׁתִּים, חנו הפְלִשְׁתִּים בְמִכְמָשׂ ויצאו משם במסע הרס ל-3 כוונים - צפונה לעָפְרָה, מערבה לבֵּית חֹרוֹן, ובגֵּי הַצְּבֹעִים לכוון המדבר. שְׁלֹמֹה ביצר את בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן והַתַּחְתּוֹן (וערים נוספות) בחומות ושערים (בתיאור המקביל בספר מְלָכִים נזכרת רק בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן). בֵּית חוֹרוֹן נזכרת לאחרונה בתולדות אֲמַצְיָהוּ מלך יְהוּדָה, אשר שכר גדוד של 100,000 חיילים מִיִּשְׂרָאֵל, אבל אח"כ שיחרר אותם בעקבות דברי שליח ה' "כִּי אֵין יְהוָה עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם". הגדוד שב לישראל בעודו כועס על העלבון, ובדרך פשט "בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה".

בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן ותַּחְתּוֹן היו כאמור זוג ערים באזור הגבול שבין נחלות אֶפְרָיִם ובִנְיָמִן. שתי הערים מזוהות בסבירות גבוהה עם הכפרים בית עור אל-פוקא (העליונה) ובית עור א-תחתא (התחתונה), וזאת בשל שימור השם, ובשל מקומם של הכפרים המתאים לתיאורים המקראיים והחוץ-מקראיים של בֵּית חוֹרֹן. כמו כן, בשני הכפרים נמצאו ממצאים מכל אורך תקופת הברזל (הישראלית), ובמקרה של בֵּית חוֹרֹן תחתון כנראה גם מתקופת הברונזה (הכנענית) וגם מתקופות מאוחרות יותר .

בֵּית חוֹרֹן תַּחְתּוֹן ועֶלְיוֹן נקראות מן הסתם על שם האל הכנעני חורון, אותו עבדו גם במצרים (בשם הורוס). המרחק בין זוג הערים הוא כ-4 ק"מ, ובֵּית חוֹרֹן תַּחְתּוֹן (בית עור א-תחתא) היא הגדולה מהשתיים, כנראה בשל מקומה הנוח יותר לחקלאות. לעתים נזכרת רק אחת מזוג הערים ולעתים המקום נקרא סתם "בֵּית חוֹרֹן" (וכך גם בכתובת של פרעה שִׁישַׁק - ראו להלן), ולא ברור אם הכוונה לאחת מהערים או לשתיהן יחדיו. גם בתיאור הגבול שבין אֶפְרָיִם לבִנְיָמִן נקרא כאמור המקום לחלופין בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן או בֵּית חוֹרֹן תַּחְתּוֹן.

דרך חשובה וקדומה המחברת בין הַשְּׁפֵלָה לבין גִּבְעוֹן ויְרוּשָׁלַיִם עוברת עדיין דרך בֵית חוֹרֹן, ונקראה על שמה "מַעֲלֵה" או "מוֹרַד" בֵית חוֹרֹן. דֶּרֶךְ בֵית חוֹרֹן שולטת על מדרונות תלולים משני צדדיה, אך היא לעתים בעצמה תלולה מאוד וצרה (על פי התלמוד הבבלי היה בה מקום רק לגמל אחד), כך שיש בה יתרונות לכובש ולאורב כאחד. כך כאמור רדף יְהוֹשֻׁעַ אחרי חמשת מלכי הָאֱמֹרִי במורד\מעלה בֵית חוֹרֹן וה' הכשיל אותם שם באבנים שהפיל עליהם. תבליט מצרי קדום מתאר את מסע הכיבוש של פרעה שִׁישַׁק בארץ ישראל בשנת 925 לפנה"ס לערך, בימי רְחַבְעָם מלך יְהוּדָה כפי שנזכר גם במקרא. התבליט מזכיר את בֵית חוֹרֹן אחרי ישובי השפלה ולפני גִּבְעוֹן, כך שמסתבר אולי ששִׁישַׁק עלה לכוון ירושלים דרך בֵית חוֹרֹן. על דרך בֵית חוֹרֹן נערכו אח"כ גם הקרבות החשובים בימי מרד החשמונאים ובימי המרד הגדול ברומאים (בשני המקרים היתה ידם של האורבים היהודים על העליונה).