עַלַמַּפָּה

תִּרְצָה היתה אחת מ-5 בנות צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר (מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה) שקיבלו נחלה בין בני מְנַשֶּׁה. מֶלֶךְ העיר תִּרְצָה נזכר אחרון ברשימת 31 המלכים שהכה יְהוֹשֻׁעַ ממערב ליַּרְדֵּן.

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, שייסד את ממלכת יִשְׂרָאֵל לאחר פילוג הממלכה למלכות יְהוּדָה ליִשְׂרָאֵל, ישב בתחילה בשְׁכֶם, אך בסיפור מחלתו ומותו של אֲבִיָּה בן יָרָבְעָם, נאמר שאמו חזרה "תִרְצָתָה" לביתה ושם ראתה שהַנַּעַר מֵת. בכל אופן בַּעְשָׁא שרצח את נָדָב בן יָרָבְעָם כבר מָלַךְ 24 שנים על יִשְׂרָאֵל מעיר הבירה בתִּרְצָה ונקבר בה. אֵלָה בן בַּעְשָׁא מָלַךְ בתִּרְצָה שנתיים עד שזִמְרִי, שר הצבא שהיה ממונה על מחצית המרכבות, קָשַׁר קֶשֶׁר כנגדו. כשאֵלָה שכב פעם שיכור בבית אַרְצָא, השר הממונה "על הבית" בְּתִרְצָה, בא זִמְרִי והרג אותו יחד עם כל שאר בני בית בַּעְשָׁא. זִמְרִי מָלַךְ בתִּרְצָה שבוע בודד עד שעָמְרִי עלה עם הצבא שעליו פיקד באותו הזמן במצור על גִבְּתוֹן הפלישתית, ושם מצור על תִּרְצָה. כשזִמְרִי הבין שסופו קרב הוא שרף על עצמו את הארמון ומת. עָמְרִי המשיך עוד למלוך על יִשְׂרָאֵל 6 שנים בתִּרְצָה, עד שבנה את שֹׁמְרוֹן והעביר אליה את בירת ממלכת יִשְׂרָאֵל.

שנים רבות אחר כך, עלה מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מתִּרְצָה על שֹׁמְרוֹן, הרג שם את המלך שַׁלֻּם ומלך שם אחריו. נאמר גם שמְנַחֵם הכה את תִּפְסַח "וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה" כיוון שלא פתחה לו את שעריה, ונהג בה באכזריות רבה כשביקע את בטני הנשים ההרות שם.

תִּרְצָה נזכרת שוב בשִׁיר-הַשִּׁירִים שם משווה המאהב את יופיה של אהובתו ליופְיָן של תִרְצָה ושל יְרוּשָׁלַיִם (בירות יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה).

חרסי שומרון מזכירים יישובים הנקראית על שמות בנות צְלָפְחָד - כולל את נֹעָה ואת חָגְלָה. יצת, הַמְּזֹהָה עם הכפר יציד של ימינו אשר שוכן כ-8 ק"מ צפונית לשְׁכֶם, היתה על פי החרסים בתחום העיר חָגְלָה, ומכאן ההשערה שגם שאר היישובים שנקראו בשמות של בנות צְלָפְחָד, כולל תִּרְצָה, שכנו באזור זה. תִּרְצָה שהיתה עיר מלוכה כנענית ואח"כ גם בירת ממלכת יִשְׂרָאֵל שכנה כמשוער בתל אל-פַארְעַה שהוא האתר החשוב ביותר באזור זה.

היישוב בתל אל-פַארְעַה נמצא על גבעה נמוכה מוקפת נחלים ומעיינות בבקעה מוקפת הרים. לאורך נחל-תִּרְצָה\ואדי-אל-פַארְעַה הסמוך ליישוב עברה דרך רוחב חשובה של הארץ שהובילה מאזור השרון לשכם ומשם צפונה לתִּרְצָה ומשם דרך נחל-תִּרְצָה בכוון דרום-מזרח עד למעברות הירדן שליד אָדָם. הקטע משכם צפונה לתִּרְצָה היה חלק מסעיף המזרחי של דרך האורך החשובה שעברה בין הערים החשובות שעל רכס ההר מכוון חֶבְרוֹן ויְרוּשָׁלַיִם בדרום אל שכם וצפונה.

בתל אל-פַארְעַה נמצאו עדויות להתיישבות כבר בראשית ימי התרבות האנושית של התקופה הניאוליתית והכלכוליתית. בתקופת הברונזה הקדומה (אלף 3-4 לפנה"ס) כבר היה באתר יישוב גדול עם תכנון עירוני מוקף בחומה ובה שער עם מגדלים. האתר ננטש למשך כ-600 שנים והתחדש שוב במהלך האלף ה-2 לפנה"ס. העיר החדשה חזרה להיות גדולה ומוקפת בחומה מחודשת והמשיכה לשגשג עד שחרבה באמצע המאה ה-13 לפנה"ס, בתקופה בה חרבו גם ערים נוספות בארץ כנראה בעקבות הכיבוש וההתנחלות של בני ישראל. סיפורן של בנות צְלָפְחָד מרמז כמשוער על ההטמעה של הישובים הכנענים שבאזור בנחלת שבט מְנַשֶּׁה. תִּרְצָה הישראלית בכל אופן הוקפה שוב בחומה ונבנתה עם רחובות מקבילים ובתים מסוג ארבע-מרחבים המאפיינים גם את סגנון הבנייה הישראלי של התקופה.

תִּרְצָה היתה כאמור לבירת ממלכת יִשְׂרָאֵל, אולי בעקבות מסע הכיבוש של פרעה שישק בארץ בימי יָרָבְעָם מלך יִשְׂרָאֵל ורְחַבְעָם מלך יְהוּדָה (924 לפנה"ס) שבמהלכו חרבו מֵרַכָּזֵי הממשל הקודמים של הממלכה. פרעה שישק השאיר כתובת המתארת את רשימת כיבושיו על תבליט בקיר המקדש בכַּרְנַך. על פי סדר הערים הנזכרות ברשימה משוער ששישק עבר בדרך הרוחב שנזכרה למעלה ושעברה בנחל תִּרְצָה. אחרי תִּרְצָה (הנזכרת בכתובת באופן משובש) נזכרת אָדָם\"אדמה" הנמצאת כאמור במעברות הירדן שבמפגש עם נחל תרצה, ושם חצה פרעה את הירדן והמשיך צפונה לסֻכּוֹת והלאה. תִּרְצָה בכל אופן כנראה לא נפגעה קשות ושימשה כבירת הממלכה עד שעָמְרִי מלך יִשְׂרָאֵל העביר את הבירה לאתר המרכזי יותר של שֹׁמְרוֹן. מתקופה זו נמצאו שרידי בנייה מפוארת שלא הושלמה, המשוערת כשייכת לשנים הראשונות של עָמְרִי בתִּרְצָה.

היישוב בתִּרְצָה חזר לשגשג בימי השיא של ממלכת יִשְׂרָאֵל תחת יוֹאָשׁ ויָרָבְעָם ה-2, ומתקופה זו נחשפו שרידי שער ומבנה ציבורי, ורבעים נפרדים לעניים ולבעלי אמצעים. תִּרְצָה חרבה בימי מסע הכיבוש של שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מלך אַשּׁוּר (723 לפנה"ס) והיישוב שהתחדש נותר חסר חומות, עד לנטישתו הסופית סביב שנת 600 לפנה"ס.