וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר. וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ. (ג-ד)
בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם (כ"ה). בצילום - רשימת כיבושי שִׁישַׁק על קיר מקדש בכַּרְנָךְּ שבמצרים.
|
|
סיכום
אֲבִיָּה בן יָרָבְעָם מלך יִשְׂרָאֵל חולה והמלכה באה לנביא אֲחִיָּה כשהיא מחופשת כדי לברר את גורלו. אֲחִיָּה מנבא לה שה' ישמיד את כל בית יָרָבְעָם ושבנה, שימות מייד, יהיה היחידי מהם שיזכה לקבורה. רְחַבְעָם מלך יְהוּדָה גם כן חוטא לה' ופַּרְעֹה שִׁישַׁק עולה על יְרוּשָׁלַיִם ובוזז את אוצרות המקדש.
תקציר
| מחלתו ומותו של אֲבִיָּה בן יָרָבְעָם: באותו הזמן [*]אחרי שיָרָבְעָם המשיך לחטוא בעניין הפולחן בבמות, כפי שנזכר בסוף הפרק הקודם חלה אֲבִיָּה בן יָרָבְעָם, ויָרָבְעָם מבקש מאשתו להתחפש כך שלא ידעו שהיא אישתו וללכת כך לשִׁלֹה לבית אֲחִיָּה הַנָּבִיא, אשר ניבא ליָרָבְעָם את עלייתו למלוכה על עָם יִשְׂרָאֵל
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ג פסוקים ל"ג-ל"ד: לג
אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת.
לד
וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
[^]מְלָכִים-א פרק י"א פסוקים כ"ט-ל"א: כט
וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.
ל
וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים.
לא
וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.
. יָרָבְעָם מבקש גם שתביא איתה לאֲחִיָּה מנחות של 10 לחמי נִקֻּדִים[*]"נִקֻּדִים" מפורש כ"יבשים" כמו ביְהוֹשֻׁעַ פרק ט פסוק ה ובקבוק דְּבַשׁ כדי שאֲחִיָּה יאמר לה את גורל הנָּעַר.
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק ט פסוק ה: ה
וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים.
, כלומר מדובר במעין כַּעַכִים[*]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-א עמ' 147 . יש המפרשים נִקֻּדִים במובן שהיו מפוזרים עליהם מיני תוספות[*]תורה נביאים כתובים, בעריכת מ.ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992, מלכים, עמוד 64 . |
| א בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם. ב וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אתי [אַתְּ] אֵשֶׁת יָרָבְעָם וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה הִנֵּה שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא הוּא דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה. ג וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר. |
| אשת יָרָבְעָם עושה כפי שהתבקשה והולכת לבֵּית אֲחִיָּה בשִׁלֹה. אֲחִיָּה כבר לא יכול היה לראות כיוון שהתעוור [*]"עֵינָיו קָמוּ", אולי במשמעות שהאישונים שלו עלו לחלק העליון של העין כפי שקורה לעתים קרובות לעוורים. מרוב זקנה\שֵׂיבָה. |
| ד וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ. |
| ה' הודיע לאֲחִיָּה עוד לפני כן שאֵשֶׁת יָרָבְעָם עומדת לבוא ולבקש\לִדְרֹשׁ ממנו דבר בעניין בְּנָהּ החולה. ה' הודיע לאֲחִיָּה כיצד עליו לענות לה ואמר גם שהיא תופיע לפניו מחופשת\מִתְנַכֵּרָה. כשאֲחִיָּה שומע את קוֹל רַגְלֶיהָ המתקרבות לפתח ביתו הוא קורא לה "בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם", שואל למה היא באה מְחוּפֶּשֶׂת [*]מדובר במעין נס, כיוון שאֲחִיָּה היה כאמור עוור, ובכל מקרה לא יכול היה לראות ולזהות את אֵשֶׁת יָרָבְעָם לפי מַרְאָהּ, או להבחין שהיא מְחוּפֶּשֶׂת. , ומוסיף שהוא נשלח לאמר לה דברים קשים. |
| ה וַיהוָה אָמַר אֶל אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל בְּנָהּ כִּי חֹלֶה הוּא כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה. ו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה. |
| אֲחִיָּה שולח את אשת יָרָבְעָם לאמר לבעלה את הדברים הבאים: בגלל שה' הרים אותו כשהיה עוד כמו כל אחד אחר מהָעָם ועשה אותו שליט\נָגִיד על יִשְׂרָאֵל, עַמּוֹ של ה', וה' אף קרע את הַמַּמְלָכָה שהיתה ביד שושלת\בֵּית-דָּוִד ונתן אותה ליָרָבְעָם, ובכל זאת יָרָבְעָם לא היה נאמן לה' כמו שהיה דָוִד, אשר הקפיד לשמור על מצוות ה' והלך בלב\ברצון שלם בדרכי ה' ועשה רק את הטוב\ישר בעיני ה'... |
| ז לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. ח וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי. |
| ... ובגלל שיָרָבְעָם עשה דברים רעים יותר מכל מה שעשו המלכים שלפניו [*]בעיקר שאול ושלמה כשהוא הלך ועשה לעצמו אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת[*]הכוונה כנראה לָעֲגָלִים שעשה יָרָבְעָם כדי להכעיס את ה' וכאילו להשליכו מאחורי גבו\גַוֶּךָ כחפץ לא רצוי...
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ב פסוקים כ"ח-כ"ט: כח
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כט
וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.
|
| ט וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ. |
| ... לכן ה' יביא אסון רע על שושלת\בית יָרָבְעָם וישמיד\יכרית מבית יָרָבְעָם כל "מַשְׁתִּין בְּקִיר" [*]אולי במשמעות של "כל זָכָר", או אולי אף כל כֶּלֶב שהיה שייך לבני ביתו של יָרָבְעָם. ביטוי זה מופיע במובן של השמדה מוחלטת של כל ביתו של הנענש במקומות נוספים במקרא וכל "עָצוּר וְעָזוּב"
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ה פסוק כ"ב: כב
כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר.
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוק י"א: יא
וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסְאוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא לֹא הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר וְגֹאֲלָיו וְרֵעֵהוּ.
[^]
מְלָכִים-א פרק כ"א פסוק כ"א: כא
הִנְנִי מבי [מֵבִיא] אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.
.[*]גם ביטוי לא ברור זה מופיע מספר פעמים במקרא במשמעות של השמדה מלאה של כולם. יש נסיונות רבים לפרש את מקור הביטוי, כולל שמדובר בכולם - מהעבד ה"עָצוּר" ועד לבן-החורין ה"עָזוּב" לנפשו, או שמדובר גם במי שעדיין עָצוּר ברחם אימו ועוד לא נולד וגם במי שכבר נולד. , וכך ה' יבעיר עד הסוף את בֵית יָרָבְעָם כמו שנוהגים להבעיר עד הסוף את הגללים[*]צואת חיות המשמשים להבערת אש. המתים מבית יָרָבְעָם לא יובאו לקבורה, כי את גוויות המתים שישארו בעיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים ואת הגוויות שישארו בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ העופות הדורסים, כי כך קבע ה'. |
| י לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ. יא הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי יְהוָה דִּבֵּר. |
| אֲחִיָּה קורא לאשת יָרָבְעָם לשוב לביתה, ואומר שברגע שרגליה ידרכו בשטח העיר מיד ימות הַיָּלֶד. כל עם יִשְׂרָאֵל יספוד לו וילווה אותו לקבורה, כי רק אֲבִיָּה לְבַדּוֹ מבין כל בְּנֵי בֵּיתוֹ של יָרָבְעָם יזכה לקבורה, וזאת כי ה' מצא רק בו דבר טוב שנזקף לזכותו מבין כל שאר בְּנֵי בֵּיתוֹ של יָרָבְעָם. |
| יב וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד. יג וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם. |
| ה' עוד יקים מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שישמיד\יכרית את כל בֵּית יָרָבְעָם [*]מדובר בבַעְשָׁא מלך יִשְׂרָאֵל, אשר הרג את נָדָב בן יָרָבְעָם ועלה למלוכה אחריו, והשמיד את כָּל צאצאי יָרָבְעָם , וה' קבע כך היום והדבר יתקיים בִּמְהֵרָה\גַּם-עָתָּה. ה' יכה אז בממלכת יִשְׂרָאֵל שתהיה בלתי יציבה כמו הקָנֶה המתנדנד במַיִם, ויעקור\יתש את עם יִשְׂרָאֵל מאדמת ארצו הַטּוֹבָה שנתן לַאֲבוֹתֵיהֶם, ויפזר\יִזְרֶה אותם מֵעֵבֶר לַנָּהָר
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ו פסוקים כ"ח-ל: כח
וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.
כט
וַיְהִי כְמָלְכוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית יָרָבְעָם לֹא הִשְׁאִיר כָּל נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד הִשְׁמִדוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי.
ל
עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
[*]הכוונה כנראה לגלות הצפוייה של תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל בידי שַׁלְמַנְאֶסֶר מלך אַשּׁוּר אל מקומות שונים מעבר לנְהַר גּוֹזָן , וזאת כיוון שהם הכינו לעצמם עצים לפולחן האֲשֵׁרָה
[^]
מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוק ו: ו
בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
[^]דְּבָרִים פרק ט"ז פסוק כ"א: כא
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.
כדי להכעיס את ה'. כך ימסור ה' את יִשְׂרָאֵל בידי האויב בגלל החטאים של יָרָבְעָם שבהם החטיא גם את כל יִשְׂרָאֵל. |
| יד וְהֵקִים יְהוָה לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם וּמֶה גַּם עָתָּה. טו וְהִכָּה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים אֶת יְהוָה. טז וְיִתֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. |
| אֵשֶׁת יָרָבְעָם קמה מבית אֲחִיָּה וחוזרת לבית המלך שבתִּרְצָה וכשהיא נכנסת בְסַף הַבַּיִת מסתבר שבנה כבר מת. כל העם סופד לאֲבִיָּה ומביא אותו לקבורה, כפי שאמר ה' לאֲחִיָּה שמסר את הדברים לאֵשֶׁת יָרָבְעָם. |
| יז וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת. יח וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא. |
| שאר תולדות יָרָבְעָם, כולל מלחמותיו והמעשים שעשה בימי מלכותו כְּתוּבִים בסֵפֶר "דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל" [*]שם תועדו גם תולדות כל שאר מלכי יִשְׂרָאֵל מיָרָבְעָם ועד פֶקַח . יָרָבְעָם מלך 22 שנים על ממלכת יִשְׂרָאֵל, ושכב בקברו שבאחוזת הקבר של אֲבֹתָיו, ובנו נָדָב עלה למלוכה אחריו.
[^]
מְלָכִים-ב פרק ט"ו פסוק ל"א: לא
וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
(הוֹשֵׁעַ שמלך אחרי פֶקַח נעצר ע"י מלך אַשּׁוּר שהגלה את תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל
[^]
מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוקים ד-ו: ד וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא. ה
וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
ו
בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
) |
| יט וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. כ וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו. |
| חטאי רְחַבְעָם ויְהוּדָה ועליית פַּרְעֹה שִׁישַׁק על יְהוּדָה: רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה עלה למלוכה על ממלכת יהוּדָה בגיל 41 ומלך עליה במשך 17 שנה מיְרוּשָׁלַיִם, העיר שבה בחר ה' מכל הערים של שבטי יִשְׂרָאֵל לשכן בה את שמו [*]במקדש . אמו של רְחַבְעָם היתה עַמֹּנִית[*]לשְׁלֹמֹה היו נשים נָכְרִיּוֹת רבות וביניהן גם עַמֳּנִיּוֹת ושמה היה נַעֲמָה. בני יְהוּדָה עשו דברים רעים בעיני ה' וגרמו לקנאתו\כעסו יותר משגרמו לכך כל החטאים שחטאו בהם אבותיהם.
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוק א: א
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת.
|
| כא וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית. כב וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ. |
| הם בנו להם מקומות פולחן זר כולל בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת ועצים לאלת האֲשֵׁרָה עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן [*]כלומר אתרי פולחן זר במקומות מפוזרים ברחבי הארץ במקום עבודת ה' במקדש המרכזי שביְרוּשָׁלַיִם. וזאת בניגוד לאזהרה שקיבלו בני יִשְׂרָאֵל בעניין עוד בימי מֹשֶׁה . בארץ יְהוּדָה פשטה גם זְנוּת פולחנית ע"י קְדֵשִׁים
[^]
דְּבָרִים פרק י"ב פסוקים ב-ג: ב
אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.
ג
וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
.[*]זְנוּת פולחנית של אישה\קְדֵשָׁה או גבר\קָדֵשׁ, כפי שנאסר במפורש בתורת מֹשֶׁה ובכך נהגו בני יְהוּדָה בכל מנהגי התועבה של הַגּוֹיִם שישבו בעבר בארץ עד שה' הוריש את אדמתם לבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
[^]
דְּבָרִים פרק כ"ג פסוק י"ח: יח
לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
. |
| כג וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. כד וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| בשנה ה-5 למלכות רְחַבְעָם עולה פַּרְעֹה שִׁישַׁק על יְרוּשָׁלַיִם ולוקח את אוצרות המקדש והארמון, כולל את מגיני הזהב שעשה שְׁלֹמֹה [^]מְלָכִים-א פרק י פסוקים ט"ז-י"ז: טז
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת.
יז
וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן.
. רְחַבְעָם עושה במקומם\תַּחְתָּם מגינים מנְחֹשֶׁת ומפקיד אותם אצל מפקדי\שָׂרֵי הָרָצִים[*]חיילים הרצים לבצע את פקודותיו של המלך אשר שומרים על פתח הארמון. כל פעם שהַמֶּלֶךְ היה הולך מהארמון למקדש[*]הארמון נבנה בסמוך למקדש על הר הבית, וכל מבני המתחם נמצאו למעשה בתוך חצר גדולה היו הָרָצִים נושאים את המגינים ואח"כ הם היו משיבים אותם לתאיהם.
[^]
מְלָכִים-א פרק ז
|
| כה וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שושק [שִׁישַׁק] מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם. כו וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה. כז וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ. כח וַיְהִי מִדֵּי בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה יִשָּׂאוּם הָרָצִים וֶהֱשִׁיבוּם אֶל תָּא הָרָצִים. |
| שאר תולדות רְחַבְעָם וכל מעשיו כְּתוּבִים בסֵפֶר "דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה" [*]הספר שימש אולי את סופר ספר מְלָכִים, כמו גם סֵפֶר "דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל" . רְחַבְעָם נלחם ביָרָבְעָם כל השנים, ולבסוף רְחַבְעָם שכב בקברו שבאחוזת הקבר של אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד. שם אִמּוֹ הָעַמֹּנִית היה כאמור נַעֲמָה
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ד פסוק י"ט: יט
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וספר "דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה"
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוק מ"א: מא
וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה.
. בסֵפֶר "דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה" תועדו גם תולדות כל שאר מלכי יְהוּדָה מרְחַבְעָם ועד יְהוֹיָקִים
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ד פסוק ה: ה
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
(יְהוֹיָכִין וצִדְקִיָּהוּ שמלכו אחרי יְהוֹיָקִים יצאו לגלות).[*]ראו בפסוק כ"א , ובנו אֲבִיָּם עלה למלוכה אחריו. |
| כט וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. ל וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים. לא וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א- ב | בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם. וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ: קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי (אתי) אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה, הִנֵּה שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא |
| י | לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר, עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ. |
| כ"ג | וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. |
| כ"ה- כ"ו | וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה. |