אָסָא מלך יְהוּדָה, הורס את המִפְלֶצֶת לאֲשֵׁרָה
|
|
בת זוג
עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי
אָסָא במקרא
אָסָא עלה למלוכה ביְהוּדָה אחרי מות אביו אֲבִיָּם ומלך במשך 41 שנים. בעידודו של עֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד (שהתנבא בענין) הוא הלך בדרכי ה' והסיר את העבודה הזרה מהארץ. גַם את מַעֲכָה אִמּוֹ הוא הוריד ממעמדה כ"גְּבִירָה"
זֶרַח הַכּוּשִׁי פלש לארץ עם צָבָא ענק והגיע עד למָרֵשָׁה. אָסָא ערך את צבאו בגֵיא סמוך והתפלל לעזרת ה'. ה' נענה לתפילתו, ואָסָא הכה ובזז את צבא הפולשים. העַם התכנס ביְרוּשָׁלַיִם בסיוון (בשבועות?) וזבח מהמִקְנֶה הרב שבזז, ואז חידש את הברית עם ה' ונשבע בקול ובתרועות לעבוד אותו בכל לִיבָּם.
כשבַּעְשָׁא מלך יִשְׂרָאֵל עלה על יְהוּדָה והתחיל לבצר את הָרָמָה, נתן אָסָא את אוצרות המקדש והארמון כשוחד לבֶּן הֲדַד ה-1 מלך אֲרָם דַמֶּשֶׂק כדי שזה יפר את בריתו עם בַּעְשָׁא ויעלה על ממלכת יִשְׂרָאֵל. בֶּן הֲדַד אמנם עלה על ערים בצפון ממלכת יִשְׂרָאֵל, בַּעְשָׁא נאלץ לעזוב את הָרָמָה, ואָסָא צווה להעביר את חומרי הביצורים משם לגֶּבַע ולמִּצְפָּה.
הנביא חֲנָנִי גער באָסָא על כך שבָּטַח במלך אֲרָם במקום בה', ואָסָא כעס עליו ועצר אותו בבית הַמַּהְפֶּכֶת
[*]גְּבִירָה הוא התואר המקובל של אם המלך או של אשתו
כיוון שעשתה פסל לאלת האֲשֵׁרָה בצורת מִפְלֶצֶת
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוק י"ט: יט
וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה.
[^]
מְלָכִים-ב פרק י פסוק י"ג: יג
וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק כ"ט פסוק ב: ב
אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם.
ושהיתה האישה החזקה בבית המלוכה[*]כלומר פסל מעורר אימה\פַּלָצוּת. את האֲשֵׁרָה היה נהוג לעבוד כעץ
אותה אָסָא כרת ושרף בְּנַחַל קִדְרוֹן. הוא הביא למקדש את האוצרות שהוקדשו לה' משלל הכסף והזהב שלקח בעצמו ושנלקח ע"י אביו אֲבִיָּה . בעקבות כל אלה הוא זכה לשנים ארוכות של שלום, וניצל אותן לבנייה ולחיזוק ערי המצור של הממלכה בחומות, מגדלים, ודלתות עם בריחים.
[^]
דְּבָרִים פרק ט"ז פסוק כ"א: כא
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.
, וגם כאן משתמע שהמִפְלֶצֶת היתה מעין עץ מפוסל כיוון שאָסָא כרת ושרף אותה.זֶרַח הַכּוּשִׁי פלש לארץ עם צָבָא ענק והגיע עד למָרֵשָׁה. אָסָא ערך את צבאו בגֵיא סמוך והתפלל לעזרת ה'. ה' נענה לתפילתו, ואָסָא הכה ובזז את צבא הפולשים. העַם התכנס ביְרוּשָׁלַיִם בסיוון (בשבועות?) וזבח מהמִקְנֶה הרב שבזז, ואז חידש את הברית עם ה' ונשבע בקול ובתרועות לעבוד אותו בכל לִיבָּם.
כשבַּעְשָׁא מלך יִשְׂרָאֵל עלה על יְהוּדָה והתחיל לבצר את הָרָמָה, נתן אָסָא את אוצרות המקדש והארמון כשוחד לבֶּן הֲדַד ה-1 מלך אֲרָם דַמֶּשֶׂק כדי שזה יפר את בריתו עם בַּעְשָׁא ויעלה על ממלכת יִשְׂרָאֵל. בֶּן הֲדַד אמנם עלה על ערים בצפון ממלכת יִשְׂרָאֵל, בַּעְשָׁא נאלץ לעזוב את הָרָמָה, ואָסָא צווה להעביר את חומרי הביצורים משם לגֶּבַע ולמִּצְפָּה.
הנביא חֲנָנִי גער באָסָא על כך שבָּטַח במלך אֲרָם במקום בה', ואָסָא כעס עליו ועצר אותו בבית הַמַּהְפֶּכֶת
[*]מעין מקום או מתקן מעצר - ראו גם ביִרְמְיָהוּ פרק כ פסוקים ב-ג
. כעונש על כך, חלה אָסָא לעת זקנה באופן קשה ברגליו. הוא מת אחרי 41 שנות מלכות ונקבר בקבר שהכין לעצמו באחוזת הקבר של אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד. אָסָא הונח במִּשְׁכָּב\ארון שמולא בבְּשָׂמִים והובער באש גדולה כחלק מטקס הקבורה, ובנו יְהוֹשָׁפָט עלה למלוכה אחריו.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק כ פסוקים ב-ג: ב
וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל הַמַּהְפֶּכֶת אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה.
ג
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת יִרְמְיָהוּ מִן הַמַּהְפָּכֶת וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ לֹא פַשְׁחוּר קָרָא יְהוָה שְׁמֶךָ כִּי אִם מָגוֹר מִסָּבִיב.
פרקים המזכירים את אָסָא
ציטוטים נבחרים