ט”ו ט”ז י”ז

סיכום

צִיבָא בא לדָוִד עם צידה לדרך ומודיע שמְפִיבֹשֶׁת נשאר בירושלים כי הוא חושב לקבל את המלוכה. שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מקלל וסוקל את דָוִד ואנשיו אך דָוִד מבקש לא לפגוע בו. אַבְשָׁלוֹם, בעצת אֲחִיתֹפֶל, שוכב עם פלגשי אביו בגג מול כל העם.

תקציר

פסוקים
א- י"ג צִיבָא בא לדָוִד עם צידה לדרך לו ולאנשיו, ואומר שמְפִיבֹשֶׁת אדונו נשאר בירוּשָׁלַ‍ִם כי הוא חושב עוד לקבל את המלוכה (בזכות אביו שָׁאוּל). דָוִד מצווה להעביר את רכוש מְפִיבֹשֶׁת לצִיבָא. כשהמלך ואנשיו מגיעים לאזור בַּחוּרִים יוצא אליהם שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מבית שָׁאוּל, מקלל את דָוִד וזורק עליו ועל אנשיו אבנים ואפר. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה מציע לכרות את ראשו אך דָוִד מוותר כיוון שה' עשה שיקלל ואולי יעשה שהקללה תהפוך לברכה.
י"ד- כ"ג אַבְשָׁלוֹם מגיע ליְרוּשָׁלָ‍ִם ופוגש את חוּשַׁי הָאַרְכִּי שכמצוות דָוִד טוען שהוא יהיה כעת עבד לאַבְשָׁלוֹם. אַבְשָׁלוֹם מקבל את עצת אֲחִיתֹפֶל (שהייתה נחשבת מאוד בעיני כל) ושוכב עם פילגשי אביו על הגג לעיני כל העם.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ג וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַ‍ִם, כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי.
ה- ו וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ...
כ"ב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג, וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.