וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה (י"ד)
פרטי היוצר\ת
עמק יהושפט עם יד אבשלום, By Alzbeta [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה (י"ח). בתמונה "יַד אַבְשָׁלֹם" שבנחל קדרון, מהתקופה הרומית בא"י.
|
|
סיכום
מתנהל קרב קשה בין כוחות דָוִד ואַבְשָׁלוֹם, עד ששְׂעָרוֹ הגדול של אַבְשָׁלוֹם מסתבך בענפי עץ אֵלָה. יוֹאָב נוֹעֵץ בו 3 חניתות בעודו תלוי על העץ ונעריו משלימים את ההריגה. אֲחִימַעַץ וכּוּשִׁי רצים לבשר לדָוִד על הנצחון, אך הם מהססים לספר לו על מות בנו אַבְשָׁלוֹם, עד שהכּוּשִׁי מעיז להבהיר לדָוִד שבנו המורד מת.
תקציר
| הקְרָב: דָוִד עורך מפקד לכוחותיו ומְמַנֶּה עליהם מפקדי מחלקות של מאה חיילים, ומעל כל 10 מהם - מפקדי אלף חיילים. את הצבא כולו הוא מחלק ל-3 ראשים - האחד תחת יוֹאָב, השני תחת אחיו אֲבִישַׁי, והשלישי תחת אִתַּי הַגִּתִּי [*]שהצטרף בראש 600 נאמנים גִּתִּים לדָוִד כשברח מיְרוּשָׁלַיִם , ומכריז שהוא עצמו יֵצֵא בראש הצבא.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוקים י"ח-כ"ב: יח
וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
יט
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ.
כ
תְּמוֹל בּוֹאֶךָ וְהַיּוֹם אנועך [אֲנִיעֲךָ] עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת.
כא
וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אִם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ.
כב
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי לֵךְ וַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ.
|
| א וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. ב וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם. |
| הָעָם שעם דָוִד מבקש שלא יצטרף לקרב כי הוא חשוב מדי בהשוואה לחיילים עצמם. כי גם אם כל הצבא ינוס או אם חצי מהם ימותו בקרב עדיין לא ישימו כלל לב לכך מבחינת תוצאות המערכה כולה, כי סתם חיילים כמוהם יש עוד 10 אלפים, לכן עדיף שדָוִד ישאר בעיר [*]כלומר במַּחֲנַיִם לשם עבר דָוִד לקראת הקרב ויעזור להם משם. דָוִד מסכים ונשאר לעמוד ליד שַּׁעַר העיר, והצבא צועד מולו לקרב, מחלקה אחרי מחלקה.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ז פסוק כ"ד: כד
וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ.
|
| ג וַיֹּאמֶר הָעָם לֹא תֵצֵא כִּי אִם נֹס נָנוּס לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וְאִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב כִּי עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר לעזיר [לַעְזוֹר]. ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הַשַּׁעַר וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים. |
| דָוִד מצווה את שלושת ראשי\שָׂרֵי הצבא [*]יוֹאָב, אֲבִישַׁי ואִתַּי - ראו פסוק ב' למעלה שיזהרו שלא לפגוע בבנו אַבְשָׁלוֹם, וכל הָעָם שומע את הדברים. הָעָם יוצא לקרב בשטח בְּיַעַר אֶפְרָיִם
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ח פסוק ב: ב
וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם.
[*]אתר הקרב לא ידוע במדויק, אך משתמע שנערך באזור מיוער לא רחוק מדי ממַּחֲנַיִם שבגִּלְעָד מול צבא בני יִשְׂרָאֵל שתחת אַבְשָׁלוֹם. |
| ה וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם. ו וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם. |
| בני יִשְׂרָאֵל שתחת אַבְשָׁלוֹם הוכו\יִּנָּגְפוּ ע"י אנשי דָוִד ובקרב הקשה נפלו מהם 20 אלף. אזור הקרבות התפשט\נָפֹצֶת על כל האזור, ויותר חיילים מתו מסכנות היער [*]הכוונה אולי לנופלים בידי חיות טרף, או לאובדים בדרך, או למקרים דומים לזה של אַבְשָׁלוֹם, כפי שיתואר להלן מאשר בחרב האויב. |
| ז וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף. ח וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נפצית [נָפֹצֶת] עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא. |
| מות אַבְשָׁלוֹם: אַבְשָׁלוֹם הגיע במקרה לקרבת אנשי דָוִד בעודו רוכב על הַפֶּרֶד שלו. הַפֶּרֶד עבר מתחת לסבך הענפים של עץ אֵלָה גדול, והשֵׂיעָר של אַבְשָׁלוֹם [*]לאַבְשָׁלוֹם היה כאמור שֵׂיעָר גדול ומפואר נאחז חזק בסבך, ואַבְשָׁלוֹם ניתלה\ניתן על האֵלָה בֵּין הַשָּׁמַיִם לאָרֶץ אחרי שהַפֶּרֶד המשיך לעבור הלאה מתַּחְתָּיו. אחד מאנשי יוֹאָב רואה זאת ומעדכן את יוֹאָב, ויוֹאָב תוהה למה האיש לא הרג את אַבְשָׁלוֹם במקום, כי אז היה יוֹאָב מעניק לו פרס של 10 כֶּסֶף
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ד פסוק כ"ו: כו
וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ.
[*]מטבעות או שִׁקְלֵי כֶסֶף וחגורת קרב. |
| ט וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר. י וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה. יא וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת. |
| הָאִישׁ עונה ליוֹאָב שגם תמורת אלף כֶּסֶף לא היה שולח את ידו להרוג את בֶּן הַמֶּלֶךְ, כי כל העם שמע את הצו של דָוִד ליוֹאָב עצמו ולשני ראשי הצבא האחרים לשמור על אַבְשָׁלוֹם. הרי אם האיש יהרוג את אַבְשָׁלוֹם וישקר אח"כ בפני דָוִד כאילו לא עשה זאת, הרי דבר לא נסתר\יִכָּחֵד מהַמֶּלֶךְ, והוא יגלה את האמת לבסוף, ואז גם יוֹאָב לא יעמוד לצדו [*]ויתיצב גם הוא כנגדו ויכחיש שהוא זה ששלח את האיש להרוג את אַבְשָׁלוֹם . |
| יב וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב ולא [וְלוּא] אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם. יג אוֹ עָשִׂיתִי בנפשו [בְנַפְשִׁי] שֶׁקֶר וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד. |
| יוֹאָב עונה שלא נכון\כֵן שימשיך לחכות עד שהאיש יואיל בטובו לפעול, ולוקח בעצמו 3 שְׁבָטִים [*]הכוונה כאן כנראה למקלות דוקרניים או חניתות קצרות בידו ותוקע אותם בלב אַבְשָׁלוֹם שנותר אח"כ עוד בחיים בתוך עץ הָאֵלָה. אז הקיפו אותו 10 מאנשי יוֹאָב[*]משרתים\נְעָרִים שנשאו את כלי המלחמה שלו בזמן הקרב והרגו אותו. יוֹאָב צווה לתקוע בשופר כדי להודיע על סיום הקרבות, כדי שהָעָם שעם דָוִד ישוב מהמרדף אחרי צבא יִשְׂרָאֵל שתחת אַבְשָׁלוֹם, כי יוֹאָב חס על כל הָעָם שבצבאות הלוחמים. |
| יד וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה. טו וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ. טז וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם. |
| את גופת אַבְשָׁלוֹם השליכו בבור\פַּחַת גדול שהיה ביער והציבו מעליו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד, וכל בני יִשְׂרָאֵל שבצבא אַבְשָׁלוֹם נסו בחזרה כל אחד לביתו\לְאֹהָלָיו. כשאַבְשָׁלוֹם עוד שלט ביְרוּשָׁלַיִם הוא לקח מקום בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ [*]הוא עמק נחל קִדְרוֹן שממזרח לעיר דָוִד והקים לעצמו שם מצבה[*]מצבת שיועדה לקבורתו, או מצבת זכרון כדי לפאר את פועלו של אַבְשָׁלוֹם כי אמר שאין לו בן שידאג לזכרו[*]במקום אחר נמסר שלאַבְשָׁלוֹם דוקא כן היו 3 בָנִים וּבַת אַחַת . הוא קרא למצבה שהקים על שמו, והיא ידועה עד הַיּוֹם בשם "יַד אַבְשָׁלֹם"
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ד פסוק כ"ז: כז
וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה.
. לכן, משערים שבניו מתו, או שאַבְשָׁלוֹם חשב שלא ירצו או יוכלו לְשַׁמֵּר את שמו, או שמדובר בטעות.[*]נחל קִדְרוֹן נחשב כנמצא מחוץ לגבול יְרוּשָׁלַיִם, ולכן מתאים לקבורה. המצבה הקיימת עד הַיּוֹם והמיוחסת ע"י המסורת כיַד אַבְשָׁלֹם, הוקמה למעשה בתקופת בית-שני, אז נמשך מנהג הקבורה באזור הנחל עם מבני הקבר המונומנטליים של יד אַבְשָׁלוֹם, קבר בני חֵזיר, וקבר זְכַרְיָה ואחרים. ראו בעמוד על נחל קִדְרוֹן. . |
| יז וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לאהלו [לְאֹהָלָיו]. יח וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בחיו [בְחַיָּיו] אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. |
| הכּוּשִׁי ואֲחִימַעַץ רצים לבשר לדָוִד על הנצחון: אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק [*]שהפרק הקודם סיפר על השליחות שלו ושל יהוֹנָתָן בן אֶבְיָתָר הכוהן, שבה הם יצאו לדווח לדָוִד על העצות שנתנו אֲחִיתֹפֶל וחוּשַׁי לאַבְשָׁלוֹם מבקש לרוץ ולבשר לדָוִד שה' שפט את עניינו והרשיע את אויביו. יוֹאָב עונה שהיום אֲחִימַעַץ לא יהיה איש של בשורות טובות, כי יאלץ לספר לדָוִד שבנו מת, ועדיף שיבשר רק בשורות טובות כשיהיו כאלה ביום אחר. יוֹאָב מצווה על כּוּשִׁי[*]עבד או חייל מכּוּש, או אולי אדם ששמו היה "כּוּשִׁי", כפי שניתן לשער מהופעת המילה כוּשִׁי ללא ה' הידיעה בהמשך הפסוק. אך בהמשך הדברים הוא נזכר כ"הַכּוּשִׁי". ללכת ולספר לדָוִד על הנצחון שראה, והכּוּשִׁי משתחווה לפני יוֹאָב ויוצא בריצה. |
| יט וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטוֹ יְהוָה מִיַּד אֹיְבָיו. כ וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי על [עַל כֵּן] בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת. כא וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ. |
| אֲחִימַעַץ ממשיך ואומר ליוֹאָב שהוא מבקש לרוץ גם כן לדָוִד אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי וִיהִי מָה [*]כלומר למרות הבעייתיות שבדבר, עליה הצביע יוֹאָב , ויוֹאָב חוזר ותוהה למה אֲחִימַעַץ מתעקש לרוץ כשאין בפיו בשורה מועילה\מֹצֵאת. אֲחִימַעַץ מבקש לרוץ וִיהִי מָה, ויוֹאָב מאשר לו לרוץ. אֲחִימַעַץ יוצא בריצה דרך הַכִּכָּר[*]הכוונה לכִכַּר הַיַּרְדֵּן, כשאֶרֶץ הַכִּכָּר נמשכת מאזור העיר סֻכּוֹת והעֵמֶק הַפּוֹרֶה שלה שמצפון לשפך נחל היַבֹּק ליַרְדֵּן ועוקף כך את הַכּוּשִׁי.
[^]
מְלָכִים-א פרק ז פסוק מ"ו: מו
בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן.
(לשם גם השקיף אַבְרָהָם מכוון אֵלֹנֵי-מַמְרֵא
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק י"ט פסוקים כ"ז-כ"ח: כז
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְהוָה.
כח
וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן.
), ועד לאגן ים המלח שם שוכנות ערי הכִּכַּר (כולל סְדֹם
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק י"ג פסוק י: י
וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר.
). ראו בעמוד על נהר היַרְדֵּן. |
| כב וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב וִיהִי מָה אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת. כג וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי. |
| באותו הזמן דָוִד נשאר לשבת בין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים של מַּחֲנַיִם והצופה עלה לצפות במתרחש מגג הַשַּׁעַר שמעל החומה [*]הכוונה כנראה שלעיר מַּחֲנַיִם היתה חומה כפולה כך שגם השער המדובר היה כפול. דָוִד ישב בשטח שבין שני הַשְּׁעָרִים שבחומה הכפולה, והצופה ישב מעליו בגג שחיבר את שתי החומות באזור שבין שני השערים . הצופה מרים את עיניו למרחק ורואה איש רָץ לְבַדּוֹ. הוא מספר זאת לדָוִד שמְשַׁעֵר שכיוון שמדובר באדם אחד, הרי שהוא וודאי בא לבשר בְּשׂוֹרָה טובה[*]תורה נביאים כתובים, בעריכת מ.ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992, שמואל, עמוד 152 .[*]כי אחרת היה הגיוני לראות את המוני הבורחים משדה הקרב . בינתיים הרץ ממשיך להתקרב. |
| כד וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ. כה וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִם לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב. |
| הצופה רואה איש רץ אחר ומדווח לשוער שבשער שמגיע רץ בודד נוסף, ושוב דָוִד מְשַׁעֵר שמדובר במבשר בשורה. הצופה מעדכן שהוא מזהה את סגנון הריצה של הרץ הראשון כזה של אֲחִימַעַץ, ודָוִד עונה שמדובר באדם טוב ולכן ודאי בשורה טובה בפיו. |
| כו וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר וַיֹּאמֶר הִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גַּם זֶה מְבַשֵּׂר. כז וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא. |
| אֲחִימַעַץ מגיע ומברך את דָוִד בשָׁלוֹם, משתחווה בפניו, ומברך את ה' אלוהי דָוִד השסגיר לידיו את הָאֲנָשִׁים שהרימו את ידם כנגדו [*]אֲחִימַעַץ מבהיר שכוחות אַבְשָׁלוֹם הובסו, אך חושש מלהזכיר את גורל אַבְשָׁלוֹם עצמו . דָוִד שואל מה שלומו של "הנַּעַר" אַבְשָׁלוֹם, ואֲחִימַעַץ עונה שראה את המון המנצחים כאשר יוֹאָב שלח את הַכּוּשִׁי\עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ ואותו עצמו, אך הוא אינו יודע מה גורלו של אַבְשָׁלוֹם. דָוִד מבקש שיסוב הצידה ויעמוד[*]בזמן שיחקור את הַכּוּשִׁי . |
| כח וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל לִשְׁלֹחַ אֶת עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת עַבְדֶּךָ וְלֹא יָדַעְתִּי מָה. ל וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד. |
| בינתיים מגיע הַכּוּשִׁי ומודיע לדָוִד שהוא יכול להתבשר שה' שפט היום בעניינו והרשיע את אויביו שקמו עליו [*]כלומר גם הַכּוּשִׁי כמו אֲחִימַעַץ, בתחילה רק מבהיר שכוחות אַבְשָׁלוֹם הובסו, אך חושש מלהזכיר את גורל אַבְשָׁלוֹם עצמו . דָוִד שואל מה שלומו של "הנַּעַר" אַבְשָׁלוֹם, והַכּוּשִׁי עונה שהוא מקווה שגורלם של כל אויבי דָוִד ואלה שקמו עליו כדי לפגוע בו יהיה כגורלו של הנַּעַר אַבְשָׁלוֹם[*]וכך בלי לאמר זאת במפורש מבהיר הַכּוּשִׁי שאַבְשָׁלוֹם מת . |
| לא וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ יְהוָה הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ. לב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט | וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר. |
| י"ד- ט"ו | וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה. טו וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב, וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ. |
| י"ח | וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ, וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. |