וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיֹת וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים... וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ (י"ח-כ"ג)
|
|
סיכום
תקציר
| נָבָל הכַּרְמֶלי דוחה בגסות את בקשת העזרה של אנשי דָוִד: שְׁמוּאֵל מת, וכל העם בא לספוד וללוות אותו בקבורתו ברָמָה שם היה ביתו, ודָוִד יורד משם למִדְבַּר פָּארָן. נָבָל גר במָעוֹן ומנהל את עסקיו ואת צאנו הרב בכַּרְמֶל הסמוכה. הוא היה עשיר\גדול ובעל מקנה רב של כבשים\צֹאן ועִזִּים, והיה נשוי לאֲבִגָיִל שהיתה חכמה ויפה, בעוד נָבָל עצמו היה אדם קָשֶׁה והיה עושה מעשים\מעללים רעים. נָבָל השתייך למשפחת צאצאי כָּלֵב [*]לפי דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוקים מ"ב-מ"ה .
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוקים מ"ב-מ"ה: מב
וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי זִיף וּבְנֵי מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן.
מג
וּבְנֵי חֶבְרוֹן קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע.
מד
וְשֶׁמַע הוֹלִיד אֶת רַחַם אֲבִי יָרְקֳעָם וְרֶקֶם הוֹלִיד אֶת שַׁמָּי.
מה
וּבֶן שַׁמַּי מָעוֹן וּמָעוֹן אֲבִי בֵית צוּר.
ישבו בני כָּלֵב בין השאר במָעוֹן |
| א וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן. ב וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים וַיְהִי בִּגְזֹז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל. ג וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו [כָלִבִּי]. |
| נָבָל יורד לגזוז את צאנו בכַּרְמֶל, וכשדָוִד שומע על כך הוא שולח אליו 10 מנעריו כדי לשאול בשלומו בשם דָוִד, לברכו "כֹּה לֶחָי" ולאחל שלום לו ולבני ביתו. |
| ד וַיִּשְׁמַע דָּוִד בַּמִּדְבָּר כִּי גֹזֵז נָבָל אֶת צֹאנוֹ. ה וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים עֲלוּ כַרְמֶלָה וּבָאתֶם אֶל נָבָל וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם. ו וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. |
| דָוִד מבקש מנעריו להזכיר לנָבָל שכשרועי נָבָל היו בכַּרְמֶל, אנשי דָוִד לא ביישו\הכלימו אותם ודאגו שלא יֵעָדֵר\יִפָּקֵד להם דבר מרכושם [*]כלומר אנשי דָוִד לא גזלו מהם דבר וגם הגנו עליהם מפני אחרים . אם הנערים של נָבָל יאשרו לו את כל הדברים הללו, אולי ימצאו נעריו של דָוִד חן בעיניו, והוא ימצא לנכון לתת להם[*]דָוִד מכנה מתוך כבוד את נעריו "עבדי נָבָל" ואת עצמו "בנו של נָבָל" מנחה כפי שירצה ביום החג\יוֹם-טוֹב של חגיגות גֵז הצאן. |
| ז וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים לָךְ עַתָּה הָרֹעִים אֲשֶׁר לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל. ח שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים חֵן בְּעֵינֶיךָ כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּנוּ תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד. |
| נערי דָוִד באים לנָבָל ומוסרים לו את דברי דָוִד, ואז נחים מהדרך. נָבָל עונה שדָוִד הוא סתם עוד אחד מהעבדים הרבים הבורחים\מתפרצים מאדונם [*]כוונתו לבריחת דָוִד מפני שָׁאוּל . האם עליו לקחת מהלחם, המים ובשר הצאן שטבח לכבוד חג הגֵז ולתת מהם לנערי דָוִד שאותם אינו מכיר? |
| ט וַיָּבֹאוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ. י וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו. יא וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה. |
| דָוִד יוצא לנקום את עלבונו מנָבָל, אך אֲבִיגַיִל אשת נָבָל משכנעת אותו להתאפק: נערי דָוִד הפכו את פניהם כדי לחזור לדָוִד ודווחו לו על דברי נָבָל. דָוִד מצווה על 400 מאנשיו לחגור את חרבותיהם ולעלות אחריו כנגד נָבָל, בעוד 200 הנותרים מאחור ישארו לשמור על חפציהם [*]לפי שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק י"ג .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק י"ג: יג
וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה וַיֶּחְדַּל לָצֵאת.
התקבצו אז סביב דָוִד כבר 600 איש |
| יב וַיַּהַפְכוּ נַעֲרֵי דָוִד לְדַרְכָּם וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּדוּ לוֹ כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יג וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ וַיַּעֲלוּ אַחֲרֵי דָוִד כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וּמָאתַיִם יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים. |
| אחד מנערי נָבָל מספר לאֲבִיגַיִל שדָוִד שלח שליחים\מַלְאָכִים ממחבואו במִּדְבָּר כדי לברך את נָבָל ונָבָל התנפל\עָט [*]כמו עיט על טרפו על שליחי דָוִד. הנער מאשר בפני אֲבִיגַיִל את דברי דָוִד[*]בפסוק ז שלפיהם אנשי דָוִד היו טובים אליהם בזמן שרעו ביחד בשדה, לא גרמו ביישו\הכלימו אותם ודאגו שלא יֵעָדֵר\יִפָּקֵד להם דבר, והגנו עליהם כמו חומה ביום ובלילה. |
| יד וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ וַיָּעַט בָּהֶם. טו וְהָאֲנָשִׁים טֹבִים לָנוּ מְאֹד וְלֹא הָכְלַמְנוּ וְלֹא פָקַדְנוּ מְאוּמָה כָּל יְמֵי הִתְהַלַּכְנוּ אִתָּם בִּהְיוֹתֵנוּ בַּשָּׂדֶה. טז חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹעִים הַצֹּאן. |
| הם מבקשים מאֲבִיגַיִל שתחשוב ותראה מה היא יכולה לעשות כדי למנוע את הרעה שדָוִד סים\כילה להחליט שיעשה לנָבָל ולביתו, כיוון שנָבָל מרושע מדי מכדי לנסות ולדבר אליו דברי שכנוע. |
| יז וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי כִּי כָלְתָה הָרָעָה אֶל אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו. |
| אֲבִיגַיִל ממהרת להכין מנחה לדָוִד עם 200 לחמים, 2 מֵימִיּוֹת\נְבָלִים של יַיִן, בשר מבושל\עשוי מ-5 בהמות צֹאן, 5 סְאִים [*]סְאָה היא מידת נפח ליבש, המוערכת כשליש נפח האֵיפָה, או בערך 7-8 ליטר. של תבואה קלויה, 100 צימוקים ו-200 דְּבֵלִים (תְּאֵנִים מיובשות) ומעמיסה הכל על חמורי המסע. היא מבקשת מנעריה לצאת לדרך לפניה, ואינה מספרת דבר לנָבָל בעלה. |
| יח וַתְּמַהֵר אבוגיל [אֲבִיגַיִל] וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות [עֲשׂוּיֹת] וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים. יט וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ עִבְרוּ לְפָנַי הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה. |
| אֲבִיגַיִל יורדת מההָר בשביל נסתר, בעוד אנשי דָוִד יורדים לקראתה מההר הנגדי עד ששני הצדדים נפגשים בגיא שבין ההרים. לפני המפגש, מתלונן דָוִד שלשוא\לַשֶּׁקֶר הקפיד לדאוג לרכושו של נָבָל בַּמִּדְבָּר בעוד נָבָל משיב לו כעת רעה תחת הטובה הזאת. דָוִד נשבע [*]"כה יעשה ה' וכה יוסיף" הוא סגנון שבועה מקובל, שה' יוסיף כה הרבה עונשים על ראש הנשבע אם יפר את השבועה - ראו למשל בשְׁמוּאֵל-א פרק ג פסוק י"ז שעד הבוקר לא יותיר אף לא ניצול אחד
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ג פסוק י"ז: יז
וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ.
או בשְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוק י"ג
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוק י"ג: יג
כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי.
. כאן דָוִד מטיל את העונש על הפרת השבועה על אויביו. בהשפעת אֲבִיגַיִל דָוִד לבסוף לא קיים את שבועתו.[*]מַשְׁתִּין בְּקִיר הוא כינוי מקראי נפוץ (למשל במְלָכִים-א פרק י"ד פסוק י מרכושו ומאנשיו של נָבָל.
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ד פסוק י: י
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ.
, מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוק י"א
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוק י"א: יא
וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסְאוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא לֹא הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר וְגֹאֲלָיו וְרֵעֵהוּ.
ועוד) ולא ברור אם הכוונה לאדם או לכלב. |
| כ וְהָיָה הִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְיֹרֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו יֹרְדִים לִקְרָאתָהּ וַתִּפְגֹּשׁ אֹתָם. כא וְדָוִד אָמַר אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה. כב כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר. |
| אֲבִיגַיִל רואה את דָּוִד ויורדת מהר מהַחֲמוֹר ומשתחווה על הארץ מול דָּוִד. היא נופלת על רגליו בתחינה ולוקחת את האשמה על עצמה בנוגע למה שקרה, ומבקשת שדָּוִד ישמע את דבריה. היא מבקשת שיתעלם מנָבָל כיוון שהוא אמנם נָבָל ועושה מעשי נבלה כפי ששמו מרמז. אֲבִיגַיִל עצמה לא ראתה את נערי דָּוִד (ולכן לא מנעה את מה שקרה). |
| כג וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ. כד וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתֹּאמֶר בִּי אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֹן וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְּאָזְנֶיךָ וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ. כה אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ וַאֲנִי אֲמָתְךָ לֹא רָאִיתִי אֶת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶׁר שָׁלָחְתָּ. |
| אֲבִיגַיִל מברכת את דָּוִד ואת ה' שמנע ממנו לשפוך דם בנסיון להושיע את עצמו במו ידיו, במקום לתת לה' להושיע אותו. כל אויבי דָּוִד שמבקשים את רעתו יכשלו בכך, כפי שנכשל נָבָל. היא מציעה לחלק את המאכלים שהביאה לדָּוִד כמנחה לנעריו, ומבקשת שדָּוִד יסלח\ישא את הרעה שעשתה לו, כי אז ה' יעשה שביתו\שושלתו יתקיים ביציבות ואף רעה לא תגיע אליו, כיוון שדָּוִד נלחם את מלחמות ה' [*]כשהוא נלחם באויבי ישראל . |
| כו וְעַתָּה אֲדֹנִי חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ יְהוָה מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ וְעַתָּה יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה. כז וְעַתָּה הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ לַאדֹנִי וְנִתְּנָה לַנְּעָרִים הַמִּתְהַלְּכִים בְּרַגְלֵי אֲדֹנִי. כח שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת יְהוָה אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ. |
| אם מישהו [*]כמו שאול יקום לרדוף אחריו כדי להורגו, הרי ה' ישמור על נפש\חיי דָּוִד כמו ששומרים על חפצים בצרור\חבילה, בעוד שאת נפש אויביו ה' יזרוק כמו שקולעים אבן בקלע. כשה' יקיים את הבטחתו לעשות את דָוִד שליט\נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל, לא תחליש אותו[*]פוּקָה היא חולשה או קריסה, כמו "פִק בִּרְכַּיִם" בדברי נַחוּם או תעמוד לו למכשול העובדה ששפך דם ללא צורך\לחִנָּם וניסה להושיע את עצמו במקום לתת לה' לעשות זאת. אֲבִיגַיִל מבקשת שכשכל זה יקרה, דָוִד יזכור אותה לטובה.
[^]
נַחוּם פרק ב פסוק י"א: יא
בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר.
|
| כט וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. ל וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ וְצִוְּךָ לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל. לא וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב יְהוָה לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ. |
| דָוִד מברך את ה' ששלח לקראתו היום את אֲבִיגַיִל, ומברך גם את שִׂכְלָהּ\טעמה של אֲבִיגַיִל על שעצרה\כלאה אותו מלשפוך דם ולהושיע את עצמו במו ידיו [*]במקום שיתן לה' להושיע אותו, כפי שאמרה אֲבִיגַיִל בפסוקים כ"ו ול"א . |
| לב וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַל בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי. לג וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי. |
| כי דָוִד נשבע בה' אשר כרגע מנע ממנו לפגוע בביתה של אֲבִיגַיִל, שאם לא היתה ממהרת לקראתו כדי לעצור אותו הרי שלא היה נותר עד הבוקר לנָבָל אף ניצול אחד מידיו [*]ראו פסוק כ"ב בקשר לבטוי "מַשְׁתִּין בְּקִיר" . דָוִד לוקח ברצון מידי אֲבִיגַיִל את המנחה שהביאה לו, ומשחרר אותה בשלום לביתה, כי הוא שמע וקיבל את דבריה וכיבד-אותה\נשא-פָּנֶיהָ. |
| לד וְאוּלָם חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְנָעַנִי מֵהָרַע אֹתָךְ כִּי לוּלֵי מִהַרְתְּ ותבאתי [וַתָּבֹאת] לִקְרָאתִי כִּי אִם נוֹתַר לְנָבָל עַד אוֹר הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר. לה וַיִּקַּח דָּוִד מִיָּדָהּ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיאָה לוֹ וְלָהּ אָמַר עֲלִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתֵךְ רְאִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלֵךְ וָאֶשָּׂא פָּנָיִךְ. |
| נָבָל מת ודָוִד נישא לאֲבִיגַיִל: אֲבִיגַיִל חוזרת לבית נָבָל ומוצאת אותו שם עורך מִשְׁתֶּה ראוי למֶּלֶךְ בעודו שיכור ובמצב רוח טוב, והיא אינה מספרת לו דבר על שיחתה עם דָוִד עד הבוקר. בבוקר, כשחולף שכרונו של נָבָל, מספרת לו אֲבִיגַיִל על המפגש ולִבּוֹ קופא לשמע הדברים, וכעבור 10 ימים הוא מת. |
| לו וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד וְלֹא הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל עַד אוֹר הַבֹּקֶר. לז וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן. לח וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת נָבָל וַיָּמֹת. |
| דָוִד שומע על מות נָבָל ומברך את ה' שנאבק עבורו כדי לנקום את דברי החֶרְפָּה שאמר עליו נָבָל [*]בפסוק י' , ועל כך שה' מנע מדָוִד לעשות מעשה רע[*]לשפוך דם ולהושיע את עצמו במקום לתת לה' לעשות זאת - ראו פסוק ל"ג כשה' השיב בעצמו את הרעה שנָבָל ביקש לעשות על ראשו של נָבָל. דָוִד שולח שליחים לכַּרְמֶל עם הצעת נישואין לאֲבִיגַיִל. |
| לט וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר רָב אֶת רִיב חֶרְפָּתִי מִיַּד נָבָל וְאֶת עַבְדּוֹ חָשַׂךְ מֵרָעָה וְאֵת רָעַת נָבָל הֵשִׁיב יְהוָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה. מ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶל אֲבִיגַיִל הַכַּרְמֶלָה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ לֵאמֹר דָּוִד שְׁלָחָנוּ אֵלַיִךְ לְקַחְתֵּךְ לוֹ לְאִשָּׁה. |
| אֲבִיגַיִל משתחווה לפניהם ומציעה לשרת אותם ולרחוץ את רגליהם כנציגי אדונה לעתיד. היא ממהרת לרכב על חמורה בעקבות השליחים, כש-5 המשרתות שלה הולכות לצידה, והיא נישאת בסופו של דבר לדָוִד. |
| מא וַתָּקָם וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי. מב וַתְּמַהֵר וַתָּקָם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מַלְאֲכֵי דָוִד וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה. |
| דָוִד נושא כאישה שנייה גם את אֲחִינֹעַם מִיִּזְרְעֶאל (שביהודה). שָׁאוּל משיא את בִּתּוֹ מִיכַל, אשר היתה גם היא נשואה לדָוִד [*]ראו שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק כ"ז , לפַלְטִי בֶן לַיִשׁ מגַּלִּים.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק כ"ז: כז
וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.
. אך שָׁאוּל הסתכסתך עם בתו בעקבות העזרה שנתנה לדָוִד שהפך ליריבו
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ט פסוק י"ז: יז
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ.
|
| מג וְאֶת אֲחִינֹעַם לָקַח דָּוִד מִיִּזְרְעֶאל וַתִּהְיֶיןָ גַּם שְׁתֵּיהֶן לוֹ לְנָשִׁים. מד וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. |
| י"ח | וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם, וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן, וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת, וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי, וּמֵאָה צִמֻּקִים, וּמָאתַיִם דְּבֵלִים, וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים. |
| כ"ב | כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף, אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר. |
משפחת דוד