וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר (כ"ב-כ"ד)
|
|
סיכום
דָוִד שולח את יוֹאָב לפקוד את העם בניגוד לעצתו של יוֹאָב, ונספרים 800,000 ביִשְׂרָאֵל ו-500,000 ביְהוּדָה. הנביא גָּד מציע לדָוִד לבחור באחד מ-3 עונשים בשל חטא המִפְקָד, ודָוִד בוחר בדֶּבֶר. ה' עוצר את המלאך המשחית בגורן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי ביְרוּשָׁלַיִם, ודָוִד רוכש מאֲרַוְנָה את הגורן ומקים שם מִזְבֵּחַ ומקריב עליו לה'.
תקציר
| המִפְקָד: ה' ממשיך לכעוס על עם יִשְׂרָאֵל [*]אַפּוֹ (מקום הכעס) חרה\כעס על יִשְׂרָאֵל. כעס זה בא בהמשך לכעס של ה' בעניין חטאו של שָׁאוּל לַגִּבְעֹנִים , ומסית את לבו של דָוִד לצוות למנות\לספור את התושבים ביִשְׂרָאֵל וביְהוּדָה. דָוִד מצווה על יוֹאָב, מפקד הכוחות שתחתיו, לסייר\לשוט בכל נחלות שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שבתחום הארץ ,מִדָּן שבצפון וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע בדרום
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק כ"א פסוק א: א
וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים.
[*]הביטוי "מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע" משמש במקרא לציון גבולות הארץ ולפקוד את הָעָם כדי שדָוִד ידע מה מִסְפָּרָם.
[^]
שׁוֹפְטִים פרק כ פסוק א: א
וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל יְהוָה הַמִּצְפָּה.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ג פסוק כ: כ
וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ג פסוק י: י
לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע.
|
| א וַיֹּסֶף אַף יְהוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה. ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם. |
| יוֹאָב אומר שה' ודאי יוסיף עוד רבים לעם יִשְׂרָאֵל וירבה אותם פי 100 לעיני דָוִד, לכן למה דָוִד רוצה את המִפְקָד? [*]דָוִד מראה בכך את חוסר בטחונו בהבטחת ה' לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם אבל דָוִד מצווה בחוזקה על יוֹאָב ועל מפקדי הצבא שאיתו לערוך את המִפְקָד, והם יוצאים לדרך בצְעָדָה מול פני דָוִד.
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק כ"ב פסוק י"ז: יז
כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.
. וראו גם דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ז פסוק כ"ג
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ז פסוק כ"ג: כג
וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה כִּי אָמַר יְהוָה לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם.
. |
| ג וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה. ד וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל. |
| יוֹאָב ואנשיו חוצים את היַרְדֵּן וחונים בחלק הדרומי\ימיני של עֲרוֹעֵר אשר שוכנת על נחל אַרְנוֹן [*]שבדרום נחלת רְאוּבֵן ומשם הם צועדים צפונה לעבר נחלת גָד וליַעְזֵר. הם ממשיכים צפונה לגִּלְעָד ולאֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוקים ט"ו-ט"ז: טו
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם.
טז
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא.
[*]מקום לא ידוע בין הַגִּלְעָד לדָּן , ומשם צפון-מערבה לדָּן ולעִיּוֹן\יַּעַן וסובבים לצִידֹן ומשם דרומה למִבְצַר צֹר[*]ישוב מבוצר מול האי של צור - ראו בעמוד על צֹר ודרך עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי[*]ערים נוכריות שנותרו בארץ בין צֹר לנֶּגֶב עד לנֶּגֶב ולבְּאֵר שֶׁבַע. |
| ה וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר. ו וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן וְסָבִיב אֶל צִידוֹן. ז וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע. |
| יוֹאָב ואנשיו מסיירים\שטים כך בְּכָל הָאָרֶץ ושבים בסוף 9 חֳדָשִׁים ו-20 יוֹם ליְרוּשָׁלַיִם. יוֹאָב מוסר לדָוִד את תוצאות המִפְקַד ולפיו היו ביִשְׂרָאֵל 800,000 תושבים כשירים לקרב ובשבט יְהוּדָה עוד 500,000. |
| ח וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם. ט וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. |
| מגפת הדֶּבֶר: לִבּוֹ מלא ייסורי החרטה של דָּוִד מכה בו אחרי שהורה כך לספור את הָעָם, והוא מתוודה לפני ה' שחטא בכך, ומבקש ממנו כעת לסלוח\להעביר את החטא\עוון שלו, שאותו הוא עשה מתוך טפשות\סִכְלוּת. |
| י וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוָה חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יְהוָה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד. |
| דָּוִד קם בבוקר והנביא גָּד, החוזה\נביא של דָוִד, מוסר לו את הדברים שה' אמר לו, ולפיהם עליו ללכת לדָוִד ולאמר לו שה' יטיל עליו את אחד מ-3 העונשים הבאים כבחירתו: |
| יא וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר יְהוָה הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר. יב הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ. |
| (1) האם דָוִד בוחר שיבואו על ממלכתו 7 שנות רָעָב, או (2) שבמשך 3 חֳדָשִׁים צבאו ינוס לפני אויביו\צָריו הרודפים אחריו, או (3) אם יבחר שיהיו 3 ימים של מגפת דֶּבֶר בארץ? על דָוִד לחשוב\לדעת ולראות מה הדבר שגָּד יכול להשיב לה' ששלח אותו. דָּוִד עונה שהבחירה קשה עליו, אבל הוא מעדיף עונש שבו יפּוֹל בפני מכות מה' אשר רבים רחמיו, מאשר לִפּוֹל בידי אָדָם [*]כלומר הבחירה קשה אבל דָוִד מעדיף את מכות הרָעָב או הדֶּבֶר הבאות מה', מאשר לסמוך על רחמי אויביו במלחמה . |
| יג וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר. יד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד יְהוָה כִּי רַבִּים רחמו [רַחֲמָיו] וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה. |
| ה' מכה את עם יִשְׂרָאֵל בדֶּבֶר מהבוקר ועד למועד שנקבע [*]3 ימים ומתו מהעם בכל רחבי הארץ[*]"מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע" - ראו שימוש בבטוי זה במובן של כל תחום הארץ גם בפסוק ב' 70,000 איש. הַמַּלְאָךְ\שליח הַמַּשְׁחִית שה' שלח להכות בדֶּבֶר הגיע לשלוח את ידו גם בתושבי יְרוּשָׁלַיִם, אך אז ה' התחרט\יִּנָּחֶם על המכה הָרָעָה ואמר למַּלְאָךְ שמספיק\רַב כעת ושעליו להרפות את ידו מלהכות עוד. זה קרה כשהַמַּלְאָךְ היה בגורן של הָאֲרַוְנָה[*]לא ברור אם "הָאֲרַוְנָה" הוא שמו הפרטי או שמא "אֲרַוְנָה" הוא תואר המושל\מלך הַיְבֻסִי מלפני כיבוש יְרוּשָׁלַיִם\יְבוּס, כפי שמשתמע אולי מהכינוי "אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ" בפסוק כ"ג להלן. הַיְבֻסִי. |
| טו וַיִּתֵּן יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ. טז וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהוָה אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהוָה הָיָה עִם גֹּרֶן האורנה [הָאֲרַוְנָה] הַיְבֻסִי. |
| דָּוִד [*]הנמצא ביְרוּשָׁלַיִם רואה את הַמַּלְאָךְ מכה את העם בדֶּבֶר, וטוען בפני ה' שהרי הוא זה שחטא\עיוות\הֶעֱוָה בעניין המִפְקָד, והעם שהיה רק כצֹּאן שהלך בעקבותיו לא עשה כל חטא. לכן על ה' להעניש רק את דָּוִד ואת משפחתו. גָד בא לדָּוִד באותו היום וקורא לו לעלות לגֹרֶן של אֲרַוְנָה ולהקים שם מִזְבֵּחַ לה', ודָּוִד אמנם עולה למקום[*]גֹרֶן אֲרַוְנָה היתה במקום גבוה ביְרוּשָׁלַיִם, בְּהר המֹּרִיָּה, ולכן דָּוִד "עלה" לשם. מאוחר יותר בנה שְׁלֹמֹה במקום את בית המקדש .
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ג פסוק א: א
וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.
. |
| יז וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוָה בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי. יח וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה [אֲרַוְנָה] הַיְבֻסִי. יט וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. |
| דָוִד קונה את גֹרֶן אֲרַוְנָה: אֲרַוְנָה משקיף [*]מהַר הַמּוֹרִיָּה שם היתה הגֹרֶן ורואה את דָוִד ואנשים באים אליו, והוא יוצא לקראת דָוִד ומשתחווה לפניו על הארץ, ושואל למה בא אליו? דָּוִד עונה שהוא בא כדי לקנות מאֲרַוְנָה את שטח הַגֹּרֶן כדי לבנות שם מִזְבֵּחַ לה' וכך תעצור שם מַגֵּפַת הדֶּבֶר. |
| כ וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה. כא וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. |
| אֲרַוְנָה מציע לדָוִד לקחת ממנו בחינם כל מה שיהיה טוב בעיניו, כולל מהבָּקָר אותו הוא יעלה לעֹלָה [*]זבח קורבן המיועד להשרף במלואו - ראו וַיִּקְרָא פרק א או מכְּלֵי העץ, כמו הַמֹּרִגִּים[*]כלי לדִּישַׁת התבואה בגֹּרֶן - כמו ביְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק ט"ו ושאר כְּלֵי העץ אותם קשרו לבָּקָר. את כל אלה מציע אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק ט"ו: טו
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים.
[*]יש כאמור המפרשים ש"אֲרַוְנָה" הוא תואר המושל\מלך הַיְבֻסִי מלפני כיבוש יְרוּשָׁלַיִם\יבוס. ראו בפירוש לפסוק ט"ז למעלה. לדָוִד הַמֶּלֶךְ כדי שה' אלוהי דָוִד יקבל את קורבנו ברצון. |
| כב וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בעינו [בְּעֵינָיו] רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים. כג הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ. |
| דָוִד עונה שלא יעשה כך, אלא יקנה ממנו את הגֹּרֶן לפי מחירו, והוא גם לא יקריב לה' קורבנות עוֹלָה שקיבל בחינם. דָוִד קונה את הַגֹּרֶן ואת הַבָּקָר לעוֹלָה ב-50 שקלי כסף, בונה במקום מִזְבֵּחַ לה' ומקריב עליו קורבנות עוֹלָה וּשְׁלָמִים [*]מדובר בשְׁלָמִים של תּוֹדָה או נֶדֶר אשר נאכלים ברובם ע"י מביא הקורבן. ראו על שְׁלָמִים של תּוֹדָה ונֶדֶר בוַיִּקְרָא פרק ז. . |
| כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. כה וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ח- ט | וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם. וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב, וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. |
| י"ב- י"ג | שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ, בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם... הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ, אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ, וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ? |
| כ"א | וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה: מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ? וַיֹּאמֶר דָּוִד: לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. |