תחילת עבודות הבנייה על הבית השני בירושלים, אחרי 7 השָּׁבֻעִים הראשונים
|
|
סיכום
דָּנִיֵּאל מהרהר בנבואת יִרְמְיָהוּ שיְרוּשָׁלַיִם תשאר בחורבות למשך 70 שנים, ומתפלל לה', מתוודה בשם העם על חטאיו, ומבקש רחמים. אז מופיע המלאך גַּבְרִיאֵל ומסביר שעל העַם וירושלים יעברו 70 שָׁבֻעִים (כל שָּׁבוּעַ הוא 7 שנים, כלומר סה"כ 490 שנה) עד שיכופרו החטאים, ובסופם יבוא צדק נצחי ושלטון המָשִׁיחַ. בתחילה יחלפו 7 שָׁבֻעִים עד ימי בִּנְיָן יְרוּשָׁלַיִם ושלטון "מָשִׁיחַ נָגִיד"
[*]אולי יֵשׁוּעַ הכהן הגדול בימי שיבת ציון?
, ואז 62 שָׁבֻעִים של מצוקה, עד ש"יִכָּרֵת מָשִׁיחַ"[*]אולי חוניו השלישי, אחרון הכוהנים הגדולים, שהודח ונרצח?
. בשָּׁבוּעַ האחרון יושחת הקודש בירושלים, ובחצי השָּׁבוּעַ יופסקו הקורבנות[*]ביזת המקדש וגזירות אנטיוכוס?
. מצוקה זאת תִּימָּשֵׁךְ עד שיבוא הכליון על ה"שֹׁמֵם" (והגאולה).
תקציר
| בשנה 1 למלכות דָּרְיָוֶשׁ בן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דָּנִיֵּאל מהרהר בנבואת יִרְמְיָהוּ שיְרוּשָׁלַיִם תשאר בחורבות למשך 70 שנים [^]יִרְמְיָהוּ פרק כ"ט פסוק י: י
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.
. לפי ספר דָּנִיֵּאל, דָּרְיָוֶשׁ מָלַךְ לפני כּוֹרֶשׁ, ולכן גם לפני הצהרת כּוֹרֶשׁ שאיפשרה את השיבה מהגלות ובנין המקדש. דָּרְיָוֶשׁ ההסטורי מָלַךְ למעשה אחרי כּוֹרֶשׁ, ובימיו הסתיימה מלאכת בניין הבית השני כ-70 שנים לאחר החורבן. דָּנִיֵּאל נוהג מנהגי אבלות (צום, לבישת שק ואֵפֶר) ומתפלל לה' בבקשת רחמים (והבאת הגאולה). |
| א בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים. ב בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמִיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה. ג וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר. |
| דָּנִיֵּאל מתפלל ומתוודה בשם העַם על חטאיו, ובעיקר על אי קיום המצוות. העַם ומנהיגיו לא שמעו את אזהרות הנביאים ולכן ה' העניש אותם, והטיל עליהם את הקללות ("הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה") שנמסרו בתורת מֹשֶׁה למקרה שהעם לא יעמוד בברית . לכן העם עכשיו מפוזר בגלות ברחבי העולם, מלא בבושה (בהתאם לאותן קללות [^]וַיִּקְרָא פרק כ"ו פסוק ל"ג: לג
וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה.
[^]דְּבָרִים פרק כ"ח פסוקים ס"ד-ס"ה: סד
וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן.
סה
וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ.
). |
| ד וָאֶתְפַּלְלָה לַיהוָה אֱלֹהַי וָאֶתְוַדֶּה וָאֹמְרָה אָנָּא אֲדֹנָי הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו. ה חָטָאנוּ וְעָוִינוּ והרשענו [הִרְשַׁעְנוּ] וּמָרָדְנוּ וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ. ו וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֶל עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשִׁמְךָ אֶל מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ וְאֶל כָּל עַם הָאָרֶץ. ז לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ. ח יְהוָה לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ. ט לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ. י וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. יא וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וְסוֹר לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקֹלֶךָ וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר כְּתוּבָה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים כִּי חָטָאנוּ לוֹ. |
| ה' מימש את האיומים שמסר לעַם ולמנהיגיו דרך הנביאים, כיוון שהעַם לא שב מחטאיו. ה' צדק כשהתמיד בעונש כי העַם לא שמע את מצוותיו, אבל עכשיו דָּנִיֵּאל מתפלל שה' יעשה נסים לעַם כמו בימי יציאת מִצְרַיִם, למרות חטאיו. |
| יב וַיָּקֶם אֶת דבריו [דְּבָרוֹ] אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֵינוּ וְעַל שֹׁפְטֵינוּ אֲשֶׁר שְׁפָטוּנוּ לְהָבִיא עָלֵינוּ רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר לֹא נֶעֶשְׂתָה תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה בִּירוּשָׁלִָם. יג כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲוֹנֵנוּ וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ. יד וַיִּשְׁקֹד יְהוָה עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹלוֹ. טו וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ. |
| למרות הצדק שבעונש שהטיל ה', דָּנִיֵּאל מבקש שיסיר את כעסו מהעַם ומירושלים והמקדש השוממים. זאת לא בגלל צדקת העַם, אלא בגלל רחמי ה', ולמען שמו שעליו נקראו העַם וירושלים. |
| טז אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ. יז וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי. יח הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פקחה [פְּקַח] עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. יט אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ. |
| בעוד דָּנִיֵּאל מתפלל כך, הוא חוזה במלאך גַּבְרִיאֵל (בו חזה כבר בחזון האַיִל והצְפִיר שבפרק הקודם [^]דָּנִיֵּאל פרק ח פסוק ט"ז: טז
וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר גַּבְרִיאֵל הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה.
) אשר מופיע בריחוף בשעת מִנְחַת העָרֶב ונוגע בדָּנִיֵּאל. גַּבְרִיאֵל אומר שתפילתו נשמעה, והוא בא להסביר לו (את חישוב תקופת הסבל והגאולה). על העַם והעיר יעברו 70 שָׁבֻעִים (כל שָּׁבוּעַ הוא 7 שנים, כלומר סה"כ 490 שנה) עד שיכופרו החטאים, ובסיום עידן החזון של הנביאים יבוא צדק נצחי ושלטון המָשִׁיחַ. |
| כ וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהַי עַל הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהָי. כא וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב. כב וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה. כג בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה. כד שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם חטאות [וּלְהָתֵם חַטָּאת] וּלְכַפֵּר עָוֹן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. |
| בתחילה יחלפו 7 שָׁבֻעִים, מתחילת התקופה (של 70 השָׁבֻעִים) ועד ימי בִּנְיָן יְרוּשָׁלִַם ושלטון "מָשִׁיחַ נָגִיד" (הכוונה אולי ליֵשׁוּעַ הכהן הגדול או לזְרֻבָּבֶל הפֵּחָה של תקופת שיבת ציון ושבימיהם הוקם הבית השני). אח"כ יחלפו 62 שָּׁבֻעִים של ימי מְצוּקָה ("צוֹק הָעִתִּים") עד ש"יִכָּרֵת מָשִׁיחַ" (הכוונה אולי להדחה ואח"כ לרצח של חוניו השלישי, אחרון הכוהנים הגדולים שירשו את תפקידם באופן חוקי). אח"כ (בימי השָּׁבוּעַ האחרון) יבוא עַם שליט וישחית את הקודש בירושלים במלחמה שתביא שממון (הכוונה אולי לבוא אנטיוכוס הרביעי). במשך חצי שָּׁבוּעַ (3 וחצי שנים) יושבתו הקורבנות במקדש, ויתנו שם מנחות ל"כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם" (כנראה ביזת וחילול המקדש, והפסקת הקורבנות בו למשך כ-3 וחצי שנים ע"י אנטיוכוס). מצוקה זאת תִּימָּשֵׁךְ עד שיבוא הכליון על ה"שֹׁמֵם" (אנטיוכוס, או הפסל במקדש?). |
| כה וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים. כו וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. כז וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| כ"א- כ"ב | וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה, וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב. וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי, וַיֹּאמַר: "דָּנִיֵּאל, עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה. |
| כ"ד | שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע.. |
| כ"ה- כ"ז | לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה.. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ.. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד, וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה.. |