פרטי היוצר\ת
Nikko Three Wise Monkeys. By User: (WT-shared) Trsqr at wts wikivoyage. See page for author info [CC-BY-SA-4.0], from Wikimedia Commons
עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ (ב)
וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי (י"ג)
|
|
סיכום
ה' מצווה על יְחֶזְקֵאל לבצע מעשים סימליים. 7: לצאת כל לילה ל"גלות" מביתו, משל לגלות המלך והעם מירושלים. 8: לאכול ברעש ולשתות בדאגה, כיוון שכך ינהגו יושבי ירושלים. נאום על נבואה 1: העם אומר שאין לחשוש מנבואות הזעם כיוון שתוקפן יפוג ברבות הימים. אבל ה' יְמַמֵּשׁ את הנבואות במהרה. נאום על נבואה 2: העם אומר שנבואות הזעם של יְחֶזְקֵאל מדברות על דברים שיקרו בעתיד הרחוק. אבל ה' לא יאריך את הזמן עד מימוש הנבואות.
תקציר
| מעשה סימלי 1: העם ("בֵּית הַמֶּרִי") נוהג במרדנות כאילו אינו משתמש בעיניו ובאוזניו להבחין באמת שלפניו (ראו ביטויים דומים ב יִרְמְיָהוּ פרק ה פסוק כ"איִרְמְיָהוּ פרק ה פסוק כ"א: כא
שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ.
ובתְּהִלִּים פרק קט"ו פסוקים ד-חתְּהִלִּים פרק קט"ו פסוקים ד-ח: ד
עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.
ה
פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ.
ו
אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן.
ז
יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם.
ח
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם.
). ה' מצווה על יְחֶזְקֵאל להכין ציוד ליציאה לגלות כל יום אל מול העם, וכל ערב בחשכה לצאת "לגלות" מביתו דרך חור שיחתור בקיר. עליו לשאת את הצידה על כתפו ולכסות את פניו כדי שלא יראה. הנביא עושה כך. |
| א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם. ג וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. ד וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה. ה לְעֵינֵיהֶם חֲתָר לְךָ בַקִּיר וְהוֹצֵאתָ בּוֹ. ו לְעֵינֵיהֶם עַל כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תוֹצִיא פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ כִּי מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל. ז וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי לִי בַקִּיר בְּיָד בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי עַל כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם. |
| בבוקר ה' נותן לנביא את משמעות המעשה: הנמשל הוא המלך (צִדְקִיָּהוּ) והעם בירושלים שכך יצאו לגלות. המלך יברח דרך החומות בחושך, אבל ה' יתפוש אותו ברישתו, והוא יובא לבָּבֶל אך לא יראה אותה (ראו על בריחת צִדְקִיָּהוּ, תפיסתו בידי הבבלים, ניקור עיניו ומאסרו בבָּבֶל במְלָכִים-ב כ”ה). גם כל עוזריו ופמליתו יוכו ויוגלו, ורק מעטים ישארו להעיד על חטאיהם שהיו הסיבה לעונש. |
| ח וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר. ט בֶּן אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה. י אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם. יא אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם בַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ. יב וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר בְּתוֹכָם אֶל כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת הָאָרֶץ. יג וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת. יד וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עזרה [עֶזְרוֹ] וְכָל אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל רוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. טו וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. טז וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה. |
| מעשה סימלי 2: ה' מצווה על הנביא לאכול ברעש ולשתות ברוגז ובדאגה (על כל טיפה), כיוון שכך ינהגו יושבי ירושלים בגלל החורבן של הארץ ושל הערים שבה. |
| יז וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. יח בֶּן אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה. יט וְאָמַרְתָּ אֶל עַם הָאָרֶץ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ מֵחֲמַס כָּל הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. כ וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה. |
| נאום על נבואה 1: העם אומר שאין לחשוש מנבואות הזעם כיוון שתוקפן יפוג ברבות הימים. ה' יסתור את האמירה הזאת בכך שיְמַמֵּשׁ את הנבואות במהרה. נבואות השקר (של נחמה) יפסיקו, כי ה' יאמר את דבריו (הזועמים דרך נביאיו) וגם יממש אותם בימים אלה. |
| כא וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. כב בֶּן אָדָם מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן. כג לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן. כד כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כה כִּי אֲנִי יְהוָה אֲדַבֵּר אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. |
| נאום על נבואה 2: העם אומר שנבואות הזעם של יְחֶזְקֵאל מדברות על דברים שיקרו בעתיד הרחוק. אך ה' סותר את האמירה הזאת בכך שלא יאריך את הזמן עד מימוש דברי הנבואה. |
| כו וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. כז בֶּן אָדָם הִנֵּה בֵית יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא. כח לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד כָּל דְּבָרָי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ |
| י"ג | וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת. |
| י"ח | בֶּן אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה. |
