פרטי היוצר\ת
Rob Blakers [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
פרטי היוצר\ת
Royal sword (bronze), Babylon 1080 - 1070 BC. Royal Ontario Museum, Toronto. By Maksimsokolov (maxergon.com) [CC-BY-SA-4.0], from Wikimedia Commons
חֶרֶב מלכותית מבָּבֶל
|
|
סיכום
יְחֶזְקֵאל מנבא שעצי הנֶגֶב הלַחִים והיבשים יישרפו, וה' מפרש שהחורבן יהיה כללי ויפגע בצדיקים וברשעים כאחד. הנביא מנבא על חֶרֶב שחודדה וצוחצחה לקראת הטבח שתעשה. מֶלֶךְ בָּבֶל עומד בצומת דרכים ומחליט בעזרת קסמים לפנות לכוון ירושלים. גם בְּנֵי עַמּוֹן יוכו. אך בסופו של דבר החֶרֶב תוחזר לארץ מוצאה (בָּבֶל?) שתחרב גם כן.
תקציר
| ה' מצווה על יְחֶזְקֵאל לפנות ולהתנבא לכוון דָּרוֹם, על צמחיית הנֶגֶב. ה' יצית בה אש שתשרוף עצים לַחִים וגם יבשים. האש תתפשט מהנֶגֶב צפונה ולא תכבה. יְחֶזְקֵאל מתלונן ששומעיו לועגים לו על מְשָׁליו הלא מובנים. |
| א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם וְהִנָּבֵא אֶל יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב. ג וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר יְהוָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מַצִּית בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל עֵץ לַח וְכָל עֵץ יָבֵשׁ לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה. ד וְרָאוּ כָּל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה בִּעַרְתִּיהָ לֹא תִּכְבֶּה. ה וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא. |
| ה' מסביר את המָשָׁל: על הנביא לפנות ולנבא לירושלים ולארץ. ה' יוציא את החרב ולא ישיב אותה. המוות יהיה כללי - ויכלול רשעים וצדיקים כאחד (העצים הלַחִים והיבשים?), מִנֶּגֶב ועד צָפוֹן. |
| ו וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ז בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלִַם וְהַטֵּף אֶל מִקְדָּשִׁים וְהִנָּבֵא אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. ח וְאָמַרְתָּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע. ט יַעַן אֲשֶׁר הִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע לָכֵן תֵּצֵא חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ אֶל כָּל בָּשָׂר מִנֶּגֶב צָפוֹן. י וְיָדְעוּ כָּל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה הוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ לֹא תָשׁוּב עוֹד. |
| על הנביא להאנח במרירות מול שומעיו. אם ישאלו לפשר האנחה, עליו לענות ששְׁמוּעַת החורבן עומדת להתקיים, ופחד וחולשה יפלו על כולם. |
| יא וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח לְעֵינֵיהֶם. יב וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כָּל לֵב וְרָפוּ כָל יָדַיִם וְכִהֲתָה כָל רוּחַ וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. |
| הנביא מנבא על החֶרֶב שחודדה לקראת הטבח שתעשה, ומוֹרְטָה (צוחצחה) לקראת מסירתה לאויב שיכה איתה בשימחה, כשהיא תהיה חזקה מכל עץ. הנביא קורא לזעוק, לבכות, ולהכות על ירך בגלל מכות החֶרֶב בעם ומלכיו. אז יראו גם הספקנים אם תבוא או לא תבוא החֶרֶב. |
| יג וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. יד בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱמֹר חֶרֶב חֶרֶב הוּחַדָּה וְגַם מְרוּטָה. טו לְמַעַן טְבֹחַ טֶבַח הוּחַדָּה לְמַעַן הֱיֵה לָהּ בָּרָק מֹרָטָּה אוֹ נָשִׂישׂ שֵׁבֶט בְּנִי מֹאֶסֶת כָּל עֵץ. טז וַיִּתֵּן אֹתָהּ לְמָרְטָה לִתְפֹּשׂ בַּכָּף הִיא הוּחַדָּה חֶרֶב וְהִיא מֹרָטָּה לָתֵת אוֹתָהּ בְּיַד הוֹרֵג. יז זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי הִיא הָיתָה בְעַמִּי הִיא בְּכָל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב הָיוּ אֶת עַמִּי לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ. יח כִּי בֹחַן וּמָה אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. |
| על הנביא להתנבא ולמחוא כפיים ואז החרב תִּגְדַּל פי 3, ותרבה חללים. החרב תטבח גם בפחדנים ששמו מכשולים רבים בשערי העיר לקראת האויב. היא תכה ימינה ושמאלה לכל כוון שאליו תפנה. אז ה' גם כן ימחא כפיים וינוח מכעסו. |
| יט וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה חֶרֶב חֲלָלִים הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדוֹל הַחֹדֶרֶת לָהֶם. כ לְמַעַן לָמוּג לֵב וְהַרְבֵּה הַמִּכְשֹׁלִים עַל כָּל שַׁעֲרֵיהֶם נָתַתִּי אִבְחַת חָרֶב אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק מְעֻטָּה לְטָבַח. כא הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי הָשִׂימִי הַשְׂמִילִי אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדוֹת. כב וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי. |
| מֶלֶךְ בָּבֶל יצא מאֶרֶץ בתחילת דרך הבאה מעיר, ויעמוד על אם הדרך במקום בו הדרך מתפצלת ימינה לירושלים או שמאלה לרַבַּת עַמּוֹן. המלך יעזר בקסמים כדי לבחור את צעדו הבא: ראייה בחיצים ע"י טלטולם (קִלְקולם), שאילה בפסילי אלילים (תְּרָפִים), וקריאה בכָּבֵד חַיָּה. המסקנה היתה לעלות על ירושלים בקולות קרב וכלי מצור (אילי\כָּרי ניגוח, סוללות, ודָּיֵק). |
| כג וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. כד וְאַתָּה בֶן אָדָם שִׂים לְךָ שְׁנַיִם דְּרָכִים לָבוֹא חֶרֶב מֶלֶךְ בָּבֶל מֵאֶרֶץ אֶחָד יֵצְאוּ שְׁנֵיהֶם וְיָד בָּרֵא בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ עִיר בָּרֵא. כה דֶּרֶךְ תָּשִׂים לָבוֹא חֶרֶב אֵת רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶת יְהוּדָה בִירוּשָׁלִַם בְּצוּרָה. כו כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד. כז בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלִַם לָשׂוּם כָּרִים לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח לְהָרִים קוֹל בִּתְרוּעָה לָשׂוּם כָּרִים עַל שְׁעָרִים לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה לִבְנוֹת דָּיֵק. |
| התקפת מלך בָּבֶל תחשוף את נבואות השקר של נביאי הנחמה, ויזכיר לכולם את חטאיהם, שבגללם כולם יפלו ביד הכובש. גם יומו של מלך יִשְׂרָאֵל הרשע יבוא והוא ייפול חלל, אחרי שה' יסיר את כִּתְרוֹ ויכתיר אחר במקומו. תבוא עליו צרה (עַוָּה) גדולה כשיימסר בידי זה שיבוא לשפוט אותו (מלך בָּבֶל). |
| כח וְהָיָה לָהֶם כקסום [כִּקְסָם] שָׁוְא בְּעֵינֵיהֶם שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם וְהוּא מַזְכִּיר עָוֹן לְהִתָּפֵשׂ. כט לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הַזְכַּרְכֶם עֲוֹנְכֶם בְּהִגָּלוֹת פִּשְׁעֵיכֶם לְהֵרָאוֹת חַטֹּאותֵיכֶם בְּכֹל עֲלִילוֹתֵיכֶם יַעַן הִזָּכֶרְכֶם בַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ. ל וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּא יוֹמוֹ בְּעֵת עֲוֹן קֵץ. לא כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַ וְהַגָּבֹהַ הַשְׁפִּיל. לב עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה גַּם זֹאת לֹא הָיָה עַד בֹּא אֲשֶׁר לוֹ הַמִּשְׁפָּט וּנְתַתִּיו. |
| על הנביא לנבא לבְּנֵי עַמּוֹן שהחֶרֶב המצוחצחת תִּטְבַּח גם בהם, למרות נבואות השָׁוְא שניבאו לה קוסמיה, ויבוא יום העונש על הרשעים שבה. |
| לג וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל חֶרְפָּתָם וְאָמַרְתָּ חֶרֶב חֶרֶב פְּתוּחָה לְטֶבַח מְרוּטָה לְהָכִיל לְמַעַן בָּרָק. לד בַּחֲזוֹת לָךְ שָׁוְא בִּקְסָם לָךְ כָּזָב לָתֵת אוֹתָךְ אֶל צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים אֲשֶׁר בָּא יוֹמָם בְּעֵת עֲוֹן קֵץ. |
| (על מלך בָּבֶל?) להשיב את חרבו למקום ממנו הוא בא, שם ה' ישפוט אותו ויכה אותו בכעסו, כשימסור אותו בידי אויב. ארצו תישרף ודמו יִיסָּפֵג בארץ. |
| לה הָשַׁב אֶל תַּעְרָהּ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר נִבְרֵאת בְּאֶרֶץ מְכֻרוֹתַיִךְ אֶשְׁפֹּט אֹתָךְ. לו וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ וּנְתַתִּיךְ בְּיַד אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים חָרָשֵׁי מַשְׁחִית. לז לָאֵשׁ תִּהְיֶה לְאָכְלָה דָּמֵךְ יִהְיֶה בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֹא תִזָּכֵרִי כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | הִנְנִי מַצִּית בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל עֵץ לַח וְכָל עֵץ יָבֵשׁ לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת |
| י"ד | חֶרֶב חֶרֶב הוּחַדָּה וְגַם מְרוּטָה. |
| כ"ו | כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד. |
פרטי היוצר\ת
Clay model of a sheep's liver, Babylonian Temple School. From Wellcome Images, see page for author [CC-BY-4.0], via Wikimedia Commons
קריאה בכבד, ממצא ממקדש בבלי
פרטי היוצר\ת
סֹלְלָת מצור אשורית על חורבות לכיש, By Wilson44691 [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons
סֹלְלָת מצור אשורית על חורבות לכיש
