תקיעה בשׁוֹפָר
בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר (כ"א)
|
|
סיכום
נאום 4 על תורת הגמול: על הנביא (הנמשל לצֹפֶה המזהיר מפני בוא אויב) להקפיד ולהזהיר רשעים וצדיקים מפני החטא, כי על כך הוא ישפט. רשע שיחזור בתשובה יחיה, כי ה' רוצה בחזרתו בתשובה ולא במותו. צדיק שיחטא יומת ולא ייזכרו צְדָקוֹת עברו. בשנה 12 (לגלות יְהוֹיָכִין) בא פליט ומודיע על נפילת ירושלים, וה' מוציא את הנביא משתיקתו. העם הנותר בארץ רוצה לרשת אותה אך הנביא טוען שהוא ממשיך לחטוא. קהל השומעים של יְחֶזְקֵאל מתייחס לאירוע כמו להופעה מוזיקאלית ואינם מתייחסים לדברים עצמם ברצינות.
תקציר
| נאום 4 על תורת הגמול (משל הצֹפֶה): ה' שולח אויב על ארץ כלשהי והם מגייסים צֹפֶה מאזור הגבול כדי שיתקע בשופר כשיבחין באויב המתקרב. מי ששמע את השופר ולא נזהר, אשם במותו, ואם נזהר אז ניצל. אבל אם הצֹפֶה הבחין באויב ולא תקע בשופר, אז האשמה על מות המתים (שחטאו) מוטלת על הצֹפֶה. |
| א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה. ג וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם. ד וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה. ה אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה וְהוּא נִזְהָר נַפְשׁוֹ מִלֵּט. ו וְהַצֹּפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָח וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ. |
| יְחֶזְקֵאל הוא הנמשל לאותו צֹפֶה, כשהוא שומע את דברי ה' ומזהיר את העם. (בדומה לנאום ביְחֶזְקֵאל ג) אם הנביא לא יזהיר רשע שימות, תוטל על הנביא אשמה. אבל אם הנביא יזהיר את הרשע והרשע לא יחזור בתשובה וימות, אז הנביא זכאי. |
| ז וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי. ח בְּאָמְרִי לָרָשָׁע רָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. ט וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. |
| העם מיואש בגלל שהוא מכיר בחטאיו ובטוח שיומת בגללם. אבל ה' אומר שאינו חפץ במות רשעים אלא בחזרתם בתשובה. |
| י וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה. יא אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. |
| (בדומה לנאום ביְחֶזְקֵאל י"ח) אם הצדיק מתחיל לחטוא, אז מעשי צדקתו בעבר יִישָּׁכְחוּ והוא יורשע. אם הרשע חוזר בתשובה (ישיב חֲבֹל - משכון שקיבל תמורת הלוואה, ישיב את מה שגזל, ויקיים את חוקי ה' הנותנים חיים), אז חטאי עָבָרו יִישָּׁכְחוּ והוא יזוכה. אם העם לא יאמין לדברים אלה של הנביא, עליו לענות שה' שופט כל אחד לפי מעשיו. |
| יב וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ. יג בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא בָטַח עַל צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כָּל צדקתו [צִדְקֹתָיו] לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹ יָמוּת. יד וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. טו חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת. טז כָּל חטאתו [חַטֹּאתָיו] אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה. יז וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא יִתָּכֵן. יח בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת בָּהֶם. יט וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה. כ וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל. |
| בבוקר בה' בטֵבֵת בשנה 12 (לגלות יְהוֹיָכִין) מגיע ליְחֶזְקֵאל פליט מירושלים ומודיע על נפילת העיר והריסתה בידי הבבלים. ערב לפני כן, ה' פתח את פיו של הנביא וסיים את תקופת שתיקתו (כפי שה' הבטיח ליְחֶזְקֵאל בסוף יְחֶזְקֵאל כ"ד). |
| כא וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר. כב וְיַד יְהוָה הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט וַיִּפְתַּח אֶת פִּי עַד בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד. |
| העַם שנותר בחורבות ארץ יִשְׂרָאֵל אחרי הכיבוש הבבלי, אומר שהארץ ניתנה לאַבְרָהָם למרות שהיה רק אדם אחד, ולכן הם, בהיותם רבים, בוודאי זכאים להינות מירושתו. יְחֶזְקֵאל עונה שהם חוטאים כנגד אלוהים (אוכלים בשר עם הדָּם, עבדו אלילים, ושפכו דם) ואדם (נהגו באלימות עם חרבם, ונָאֲפוּ), ולכן איך יחשבו לרשת את הארץ? |
| כג וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. כד בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה. כה לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ. כו עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ. |
| מי שחי באלימות עם חרבו (משחק מלים על 'שנותר בחורבות'), סופו שייפול בחרב. מי שנותר בשדה יאכל ע"י חיות טורפות, ומי שנחבא במְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת ימות בדֶּבֶר. הארץ תהיה לשוממת ולא תהיה גאה עוד בעָצְמָתָהּ, כעונש על חטאיה, וכך ידעו שה' הוא המעניש. |
| כז כֹּה תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַי אָנִי אִם לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וַאֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ. כח וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר. כט וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ. |
| העם (שבגלות) מתעניין באירועי הנבואה של יְחֶזְקֵאל ונוהג לקבוע ולבוא יחדיו לשמוע את דבריו. כך הם נוהגים להתכנס ולשבת לשמוע את הנבואות, אבל אח"כ הם ממשיכים לחטוא. הם מתייחסים לשמיעת הנבואות כמו להופעה מוזיקאלית, ולנביא כאל זַמָּר ונגן מוכשר, ואינם מתייחסים לדברים עצמם ברצינות. אבל כשתתקיים נבואתו, אז הם יכירו בכך שהוא הזהיר אותם כנביא אמת (ולא כשחקן). |
| ל וְאַתָּה בֶן אָדָם בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד אִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר בֹּאוּ נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת יְהוָה. לא וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ כִּי עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ. לב וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם. לג וּבְבֹאָהּ הִנֵּה בָאָה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם. |
| כ"ז- אֲשֶׁר | בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ.. |
| ל"ב | וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם. |