עַלַמַּפָּה

שְׁמוּאֵל הכתיר את שָׁאוּל למלוכה בין השאר כדי שיושיע את העם מִיַּד הפְּלִשְׁתִּים אשר באותם ימים הגיע שלטונם עד אזור נחלת בִּנְיָמִן, שם היו להם נציבים, למשל בגִּבְעַת הָאֱלֹהִים (גִּבְעָה?) ובגֶּבַע. יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל התנקש בנְצִיב הפְּלִשְׁתִּים בגֶּבַע בזמן שצבא שָׁאוּל חנה בְּמִכְמָשׂ ובהר בֵּית-אֵל. הפְּלִשְׁתִּים עלו בתגובה עם צבא גדול לאזור מִכְמָשׂ ממזרח לבֵּית אָוֶן, ובני יִשְׂרָאֵל ברחו מהאזור. צבא שָׁאוּל ירד בתחילה לגִּלְגָּל ואח"כ עלה עם 600 איש בחזרה לגֶבַע (בִּנְיָמִן) בעוד צבא הפְלִשְׁתִּים יצא בפשיטות הרס נרחבות מהמחנה במִכְמָשׂ.

בשלב זה יצא יְהוֹנָתָן עם נושא כליו לקראת מוצב הפלישתים בלי להודיע לאיש, הם עברו במַּעְבְּרוֹת הנחל הסמוך, בין סלע בּוֹצֵץ מצפון מול מִכְמָשׂ שם חנו הפלישתים, לבין סלע סֶנֶּה שמדרום מול גָּבַע, שם ישב שָׁאוּל. הפְּלִשְׁתִּים שהבחינו בהם קראו להם לעלות אליהם מהגיא, ויְהוֹנָתָן ונערו טיפסו לקראתם על ידיהם ורגליהם, הפתיעו את כ-20 חיילי המוצב והכו בהם. שאר מחנה הפלישתים נבהלו ונָסוּ, בעוד אנשי שָׁאוּל צפו בכל זאת מלמעלה. אח"כ הצטרפו בני ישראל למרדף אחרי הפלישתים שנמלטו מאזור בֵּית אָוֶן דרך אַיָּלוֹן לִמְקוֹמָם בפְלֶשֶׁת.

שנים רבות אח"כ, בזמן מסע הכיבוש של מֶלֶךְ אַשּׁוּר (סַנְחֵרִיב?) ביְהוּדָה בימי חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה, תיאר הנביא יְשַׁעְיָהוּ את מהלך מסע הכיבוש. מֶלֶךְ אַשּׁוּר עבר בעַי, במִגְרוֹן, ובמִכְמָשׂ, שם הצבא חצה את מעברות הנחל הסמוך וְלָן בגֶּבַע (וכנראה מדובר באותן הַמַּעְבְּרוֹת שבין מִכְמָשׂ לגֶּבַע שבהן עברו יְהוֹנָתָן ונערו). בינתיים תושבי הישובים הסמוכים - הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל, בַּת גַּלִּים, לַיְשָׁה, עֲנָתוֹת ומַדְמֵנָה, נבהלו ונטשו את מקומותיהם. בתקופת שיבת ציון נזכרים 122 תושבי "מִכְמָס" ששבו לעריהם מגלות בָּבֶל בימי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה (אחרי אזכור שובם של בני הָרָמָה וגֶּבַע). נְחֶמְיָה הזכיר שוב את מִכְמָשׂ ברשימת 16 יישובים במחוז שמחוץ לירוּשָׁלָ‍ִם, אשר בהם התיישבו מחדש בני בִנְיָמִן השבים (יחד עם גֶּבַע ועֲנָתוֹת).

מחוץ למקרא, מִכְמָשׂ נזכרת גם בתולדות החשמונאים כמקום מושבו של יונתן החשמונאי (הַוָּפְסִי) , ובמשנה כמקום ממנו הביאו מנחת סולת משובחת. באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) מִכְמָשׂ מתוארת ככפר גדול באזור ירושלים במיל ה-9 מהָרָמָה.

מִכְמָשׂ מזוהה עם הכפר מֻחְ'מַאס הנמצא באזור זה ואשר משמר את שמה של העיר המקראית. הכפר שוכן גם בסמיכות לאתרים המשוערים של המקומות הנזכרים עם מִכְמָשׂ במקרא, כמו הָרָמָה, וגִּבְעַת שָׁאוּל, ובמיוחד בסמוך (כ-2.5 ק"מ מצפון-מזרח) לכפר גֻ'בַע, המזוהה עם גֶּבַע ואשר שוכן מהעבר השני של נחל א-צֻוֵיְנִיט\מִכְמָשׂ. קבוצת יישובים קטנים אלה נוסדו כמשוער במהלך תקופה קצרה יחסית במאות ה-14 או ה-13 לפנה"ס. נחל א-צֻוֵיְנִיט יוצר קניון עמוק באזור זה וכך מתאים אולי לתיאור ההתגנבות של יְהוֹנָתָן ונערו למוצב הפלישתי. באזור פתח הקניון מזדקרות שני שיני סלע (אל-חֻצְן וקֻרְנֶת חַלֶּת אל-חַי) אשר יש המזהים אותן עם סלע בּוֹצֵץ וסֶנֶּה בהתאמה, הנזכרים בתיאור המסלול של יְהוֹנָתָן ונערו. המוצב הפלישתי נמצא לפי הנאמר ממזרח לבֵּית אָוֶן המזוהה עם תל מַרִיַם (ראו במפה ובעמוד על בֵּית אָוֶן). יש שזיהו את תל מַרִיַם עם מִכְמָשׂ עצמה, אך כיום מקובל יותר הזיהוי של מִכְמָשׂ עם החורבות בח'רבת אֶל-חָרַה אֶל-פַוְּקָה בשכונה צפונית של הכפר מֻחְ'מַאס (ראו במפה) שם נמצאו חרסים רבים מתקופת הברזל (הישראלית) א' וב', ולא עם הכפר עצמו שם נמצאו רק חרסים בודדים מתקופת הברזל ב'.