עַלַמַּפָּה

מִדְיָן הוא השם של עַם של שבטים מדבריים ושל הארץ שבה הם נדדו, וממנה יצאו למסעות של סחר ומלחמה. מִדְיָן, האב הקדמון של המִדְיָנים, נזכר כבנם של אַבְרָהָם וקְטוּרָה (אחת מנשותיו), ובין שאר צאצאיה נמנים עוד אבות קדמונים של עמים סוחרים או נודדים מאזור עֲרָב, כמו שְׁבָא, דְּדָן ועֵיפָה. בְּנֵי מִדְיָן נזכרים כיושבי אהלים, ועֵיפָה, בנו של מִדְיָן, נזכר גם בנבואת יְשַׁעְיָהוּ, יחד עם מִדְיָן, קֵדָר, ונְבָיוֹת, ברשימה של עמים הסוחרים בעזרת גְּמַלִּים בסחורות של בְּשָׂמִים ואבנים יקרות מִשְּׁבָא. גם הסֹחֲרִים המִדְיָנִים שקנו את יוֹסֵף מאֶחָיו נסעו באורחת גְּמַלִּים מהַגִּלְעָד לכוון מִצְרָיִם עם סחורות של בְּשָׂמִים.

מֹשֶׁה ברח מפני פַּרְעֹה לאֶרֶץ מִדְיָן, שם הוא שם הוא עזר לצִפֹּרָה בת יִתְרוֹ, כהן מִדְיָן, כנגד רועים שתקפו אותה בבְּאֵר, ואח"כ מתחתן איתה ועובר לגור אצל יִתְרוֹ . אח"כ נזכר שאשתו של מֹשֶׁה היתה כֻּשִׁית. מֹשֶׁה רעה את צֹאן יִתְרוֹ כשנגלה לו ה' בסְּנֶה הַבּוֹעֵר שבהַר חֹרֵב. אח"כ כשמֹשֶׁה כבר התחיל להוביל את העַם ביציאת מִצְרַיִם, יִתְרוֹ בא אליו להר סִינַי והביא למֹשֶׁה את צִפֹּרָה ואת שני בניהם. יִתְרוֹ הכריז אז על הַכָּרָתוֹ בגְּדוּלַת ה', וגם ייעץ למֹשֶׁה לְמַנּוֹת היררכיה של שופטי צדק שישפטו את העם ויביאו לפני מֹשֶׁה רק את הבעיות הגדולות.

האיזכורים הבאים של מִדְיָן במקרא הם ברובם שליליים. זִקְנֵי מִדְיָן הצטרפו לזִקְנֵי מוֹאָב שיצאו לבקש מבִּלְעָם לקלל את העַם. כשהעַם חנה בעַרְבוֹת מוֹאָב לקראת כניסתו לארץ, הם החלו לזנות עם בְּנוֹת מוֹאָב, כולל עם המִדְיָנִיּוֹת שבהן, ולעבוד בהשפעתן את בַעַל פְּעוֹר. נזכרת במיוחד כָּזְבִּי, בִּתּוֹ של צוּר ראש שבט גדול בְּמִדְיָן, שנרצחה בידי פִּינְחָס יחד עם זִמְרִי שאיתו היא זנתה בפרהסיה. בעקבות הפרשה, צווה ה' על העַם להכות את הַמִּדְיָנִים, ואמנם אח"כ צבא העַם טבח במִּדְיָנִים, כולל בנשים ובילדים, והרג את גם 5 מלכיהם (אֱוִי, רֶקֶם, צוּר, חוּר, וְרֶבַע).

בימות השׁוֹפְטִים צררו הַמִּדְיָנִים את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שנאלצו לברוח להָרִים ולמְּצָדוֹת. השופט גִּדְעוֹן הכה את המחנה שלהם בעֵמֶק יִזְרְעֶאל, והרג את "שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב". גִּדְעוֹן המשיך לרדוף את צבא מִדְיָן עד לעבר הירדן, שם הוא הביס אותם, והוציא להורג את זֶבַח וְאת צַלְמֻנָּע "מַלְכֵי מִדְיָן".

המִדְיָנִים היו כאמור עם של נוודים וסוחרים, ובהתאם לכך המקומות שבהם נדדו וישבו התפרסו על אזורים נרחבים. הם יוחסו כאמור לקְטוּרָה שצאצאיה היו אבות לעמים בצפון-מערב עֲרָב (ראו למעלה). בכתבים עתיקים נזכרת העיר מַדְיַן כמקום מושבם, והעיר מזוהה בד"כ עם החורבות הקרויות ע"ש שֻׁעיב, הוא יִתְרוֹ, והסמוכות לנווה המדבר אל-בדע שממזרח לים האדום (ראו צילום ומפה). המִדְיָנִים גם נדדו צפונה באזורים שממזרח למוֹאָב, כפי שמשתמע באיזכורים הרבים של המִדְיָנִים בהקשר למוֹאָב ולמדבריות שממזרח לירדן - כמו פרשת זִקְנֵי מִדְיָן ומוֹאָב שהלכו יחדיו אל בִּלְעָם למלא את בקשת בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, פרשת בַעַל פְּעוֹר בה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זנו עם בנות מוֹאָב המִדְיָנִיות, והמרדף של השופט גִּדְעוֹן אחרי צבא המִדְיָנִים בעבר הירדן המזרחי - ראו למעלה. נזכר גם הֲדַד מלך ממלכת אדום שהכה אֶת מִדְיָן "בִּשְׂדֵה מוֹאָב". המִדְיָנִים הגיעו בנדודיהם גם לאזורים במדבר סִינַי, כפי שמשתמע מסיפורי מֹשֶׁה ויִתְרוֹ באזור הר סִינַי, וגם מכך שאֲדַד הנסיך האֱדוֹמי נמלט מפני דָוִד דרך ארץ מִדְיָן, ומשם למִדְבַּר פָּארָן (המזוהה עם צפון חצי האי סִינַי, או אולי עם מדבר סִינַי כולו) ולמִצְרָיִם.

המִדְיָנִים היו כנראה איגוד של שבטים נודדים, תחת הנהגה של מלכים או נשיאים. המִדְיָנִים היו קשורים עם שבטים יִּשְׁמְעֵאלִים (כמשתמע מסיפור מכירת יוֹסֵף), עם שבטי הקֵינִי (חֹתֵן מֹשֶׁה מכונה כאחד מ"בְנֵי קֵינִי"), ועם שבטי כוּשָׁן (כמשתמע מדברי חֲבַקּוּק). "כּוּשָׁן" הם כנראה שבטי הכּוּשו שנדדו בסביבות ארץ ישראל וסוריה, ולכן אולי מתוארת אישתו המִדְיָנִית של מֹשֶׁה כאישה "כֻּשִׁית".