וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אמר אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית (י"ט)
|
סיכום
תקציר
הפְּלִשְׁתִּים עולים על מִכְמָשׂ: אחרי 2 שנות מלוכה [*]כששָׁאוּל היה "בֶּן X שָׁנָה" - כלומר גילו של שָׁאוּל באותם ימים נמסר בפסוק המקורי אך כנראה שובש ולא הועתק עוד יוצא שָׁאוּל עם 2000 חיילים נבחרים למִכְמָשׂ ולהר בֵּית אֵל בעוד בנו יְהוֹנָתָן נמצא עם 1000 לוחמים בגִבְעַה. |
א בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל. ב וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו. |
יוֹנָתָן הורג את נציב הפְּלִשְׁתִּים בגֶבַע ושָׁאוּל מזמן בשופרות את העם מכל רחבי הארץ לקרב, ובני העם שחוששים מזעמם של הפְּלִשְׁתִּים מתכנסים\צועקים [*]כלומר מזעיקים אלו את אלו להתכנס עם שָׁאוּל בגִּלְגָּל. |
ג וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים. ד וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל. |
הפְּלִשְׁתִּים אוספים 30,000 מרכבות, 6,000 פרשים, וחיל רגלים רב כמו החוֹל שעל שְׂפַת הַיָּם, ועולים איתם למִכְמָשׂ שממזרח\קִדְמַת בֵּית אָוֶן. |
ה וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן. |
העם הרגיש נלחץ\נִגַּשׂ למקום צר מפני האויב, ורבים מצאו מקומות מסתור בַּמְּעָרוֹת, בחֲוָחִים [*]מילה לא ברורה, ויש המפרשים חֲוָחִים כשדות קוצים\חוחים, או אולי סוג של חריצי סלע , בַסְּלָעִים במגדלים\צְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת. כמה מהעִבְרִים\בני-ישראל גם ברחו אל מעבר ליַּרְדֵּן לנחלת שבט גָּד ולגִּלְעָד, בעוד שָׁאוּל נשאר בגִּלְגָּל יחד עם רבים שמיהרו-בבהלה\חָרְדוּ אחריו לשם. |
ו וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת. ז וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכָל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו. |
:שָׁאוּל חוטא וזובח ללא שְׁמוּאֵל: שָׁאוּל ממתין\יּוֹחֶל 7 ימים לשְׁמוּאֵל כפי שזה ציווה עליו אך שְׁמוּאֵל אינו מופיע, וכשהעם מתפזר\יָּפֶץ מעליו, שָׁאוּל מבקש שיגישו לו את קורבנות הָעֹלָה [*]קורבן הנשרף כולו על המזבח ולכן אינו משמש למאכל וְהַשְּׁלָמִים[*]ששְׁלָמִים הם כמה סוגי קורבנות של בָּקָר, כֶּבֶשׂ, או עֵז כמו שְׁלָמִים של נֶדֶר ונְדָבָה, אשר נאכלים ברובם ע"י מביא הקורבן. ראו עוד על קורבנות הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים בדף ספר וַיִּקְרָא. ומקריב אותם בעצמו. בדיוק כששָׁאוּל מסיים להקריב את הָעֹלָה מופיע שְׁמוּאֵל ושָׁאוּל פונה לברך אותו. |
ח וייחל [וַיּוֹחֶל] שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו. ט וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה. י וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ. |
שְׁמוּאֵל תוהה מה הוא עושה ושָׁאוּל מצטדק שהעם התחיל להתפזר מהמחנה כששְׁמוּאֵל בושש להגיע, וכשהפְלִשְׁתִּים החלו להתאסף במִכְמָשׂ שָׁאוּל חשש שירדו ויתקיפו אותו בגִּלְגָּל לפני שהתפלל\חילה-את-פני-ה', ולכן החליט לאזור אומץ\להתאפק ולהקריב את העולה בעצמו. |
יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ. יב וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי יְהוָה לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה. |
שְׁמוּאֵל גוער בשָׁאוּל על שעשה מעשה כסילות ולא שמר על מצוות ה' [*]לפיה רק הכוהנים רשאים להקריב קורבנות . עד עתה ה' ביסס את מלכותו לנצח (במשפחתו), אך כעת ממלכתו לא תעמוד עוד, כי ה' כבר ביקש לקחת לו איש שיהיה רצוי עליו יותר והוא עומד לצוות עליו להיות לראש\נָגִיד על עמו. |
יג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין יְהוָה אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. יד וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ יְהוָה לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ יְהוָה לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה. |
השלטון הקשה של הפְּלִשְׁתִּים: שְׁמוּאֵל עוזב לגִבְעַת בִּנְיָמִן, ושָׁאוּל נשאר עם 600 איש ומגיע עם יוֹנָתָן בנו לגֶבַע בעוד הפְּלִשְׁתִּים נמצאים במִכְמָשׂ. הפְּלִשְׁתִּים יוצאים במסע הרס\מַּשְׁחִית ל-3 כוונים - צפונה לעָפְרָה שבאֶרֶץ שׁוּעָל [*]מקום שלא זוהה , מערבה לבֵּית חֹרוֹן, ובגֵּי הַצְּבֹעִים לכוון המדבר. |
טו וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ. טז וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם יֹשְׁבִים בְּגֶבַע בִּנְיָמִן וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בְמִכְמָשׂ. יז וַיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל. יח וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף עַל גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה. |
תחת שלטון הפְּלִשְׁתִּים נאסר על בני ישראל לעסוק בחרישת מתכות כדי שלא יעשו לעצמם כלי נשק כחֶרֶב אוֹ חֲנִית, ולכן נאלץ כל חקלאי ללכת לחרשים פְּלִשְׁתִּים כדי להכין את כליו החקלאיים - כמו מַחֲרַשְׁתּוֹ [*]כלי המשמש את חָרָשׁ המתכת. לא ברור אם מַחֲרֵשָׁתוֹ שבהמשך הפסוק זהה למַחֲרַשְׁתּוֹ הנזכרת כאן, או שמדובר בכלים שונים מעט, או שהאזכור הראשון מתייחס לכלל כלי החָרָשׁ בעוד האזכור השני מתייחס לכלי מיוחד. , אֵתוֹ[*]כלי שלא זוה בוודאות, אך תורגם ככלי חפירה או חלק מהמחרשה בתרגומים הקדומים וקַרְדֻּמּוֹ[*]עולם התנ"ך, ספר שְׁמוּאֵל-א עמ' 125. [*]מעין גרזן לכריתת עצים - כמו למשל בשׁוֹפְטִים פרק ט פסוק מ"ח .
[^]
שׁוֹפְטִים פרק ט פסוק מ"ח: מח
וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי.
|
יט וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אמר [אָמְרוּ] פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית. כ וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ. כא וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. כב וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ. כג וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ. |
התשלום עבור ההשחזה\הַפְּצִירָה היה פִים [*]יחידת משקל של כ-3\2 השקל לַמַּחֲרֵשֹׁת או לָאֵתִים או לקִלְּשׁוֹן בעל 3 שיניים, או לקַּרְדֻּמִּים או למלאכת הצבת מסמר הַדָּרְבָן במוט ששימש לדרבון הבקר[*]ראו למשל בקֹהֶלֶת פרק י"ב פסוק י"א . לכן, מלבד לשָׁאוּל וליְהוֹנָתָן, לא היו לבני ישראל כלי נשק כשהפְּלִשְׁתִּים שלחו חיל מצב אל מחוץ למִכְמָשׂ שם חנו כוחותיהם
[^]
קֹהֶלֶת פרק י"ב פסוק י"א: יא
דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.
.[*]ראו פסוק ה', ועל גורלו של חיל המצב הזה כפי שמסופר להלן בפרק הבא . |
כא וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. כב וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ. כג וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ו | וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת. |
י"ג- י"ד | נִסְכָּלְתָּ, לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ, כִּי עַתָּה הֵכִין יְהוָה אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם |
כ | וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים, לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ. |