וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה (י"ח)
|
|
סיכום
תקציר
| שָׁאוּל נשלח לחפש אֲתוֹנוֹת שאבדו לאביו: נמסרת שושלת קִישׁ בן שבט בִנְיָמִן שהיה גִּבּוֹר חָיִל, ואביו של שָׁאוּל שהיה נער מובחר וטוב מאה וגבוה מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, אשר נשלח ע"י אביו עם אחד מנעריו לחפש\לבקש אֲתוֹנוֹת שהלכו לאיבוד. הם מחפשים לשוא בהַר אֶפְרַיִם, באֶרֶץ שָׁלִשָׁה, ובאֶרֶץ שַׁעֲלִים שבבִנְיָמִן [*]מקומות שלא זוהו . |
| א וַיְהִי אִישׁ מבן ימין [מִבִּנְיָמִין] וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל. ב וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם. ג וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת. ד וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ. |
| כשהם מגיעים לאֶרֶץ צוּף [*]היא כמשוער האזור של "הָרָמָתַיִם צוֹפִים" בה נמצאת הָרָמָה עירו של שְׁמוּאֵל חושש שָׁאוּל שאביו יפסיק לדאוג לאֲתוֹנוֹת ויתחיל לדאוג להם. הנער מציע לשָׁאוּל שיתייעצו אצל איש ה' נִכְבָּד שנמצא שם ושכל נבואותיו מתקיימות, ואולי הוא יכוון אותם לדרך שבה עליהם ללכת.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק א פסוק א: א וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי.
|
| ה הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ. ו וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ. |
| שָׁאוּל דואג שאין להם מה לתת לנביא כי אזל להם הלחם ואין איתם דבר מה שיוכלו לתת לנביא כתְשׁוּרָה. הנער עונה שיש לו רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף לתת מנחה לנביא כדי שיאמר להם להיכן ללכת. |
| ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ. ח וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ. |
| בעבר, כשהיו הולכים להתייעץ עם איש ה', היה נהוג בְּיִשְׂרָאֵל לכנות אותו בתואר "הָרֹאֶה", וכיום הוא מכונה בתואר "נָּבִיא". לכן, אחרי ששָׁאוּל מסכים להצעת הנער ללכת לעיר של איש ה', עולים שניהם בְּמַעֲלֵה הָעִיר ושואלים נְעָרוֹת שעוברות שם בדרך לשאוב מים אם אמנם יש במקום הזה "רֹאֶה"? |
| ט לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה. י וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים. יא הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה. |
| הנערות עונות שאמנם יש רֹאֶה ממש לפניהם, וממליצות לשָׁאוּל ולנערו למהר כי היום הוא בא לעיר לערוך זבח לָעָם בַּבָּמָה מוגבהת שם. |
| יב וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה. |
| כדאי להם להזדרז אם הם רוצים למצוא את הרֹאֶה לפני שיספיק לעלות לבָּמָה, כי הוא לא יתעכב בכך יותר מדי, כיוון שכל העם כבר ממתין עד שיעלה ויברך את הזבחים ויאכל מהם לפני שהַקְּרֻאִים עצמם יאכלו. לכן כדאי להם למהר כי כעת\כהיום הם ימצאו אותו עדיין. |
| יג כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ. |
| שָׁאוּל ונערו עולים במעלה לעיר ועומדים להכנס אליה כששְׁמוּאֵל יוצא לִקְרָאתָם בדרך לַעֲלוֹת לבָּמָה. |
| יד וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה. |
| שְׁמוּאֵל פוגש בשָׁאוּל ומכין אותו למלוכה: עוד ביום הקודם ה' כבר גילה לשְׁמוּאֵל שלמחרת הוא ישלח לו איש מבנימין כדי ששְׁמוּאֵל ימשח אותו לראש\נָגִיד על יִשְׂרָאֵל אשר יושיע אותם מהפְּלִשְׁתִּים, כי צעקת העם בעניין זה הגיעה אליו. |
| טו וַיהוָה גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר. טז כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי. |
| כששְׁמוּאֵל רואה את שָׁאוּל עולה לקראתו בכניסה לעיר ה' אומר לו שזהו האיש שהוא בחר להיות שליט\עוצר על העם. כששָׁאוּל חולף על פני שְׁמוּאֵל בשער הוא שואל אותו היכן הרֹאֶה, ושְׁמוּאֵל עונה שזה הוא ומזמין את שָׁאוּל לעלות עימו לבָּמָה, לאכול עימו, ואז יאמר לו את מבוקשו. |
| יז וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַיהוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי. יח וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה. יט וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ. |
| שָׁאוּל יכול להישאר עד הבוקר ולשכוח מהאֲתוֹנוֹת האבודות כבר 3 ימים [*]מסתבר ששְׁמוּאֵל ידע על האֲתוֹנוֹת האבודות מבלי ששָׁאוּל סיפר לו עליהן , כיוון שהוא ומשפחתו יקבלו במקומם את כל "חֶמְדַּת" ישראל. שָׁאוּל תוהה על הדברים האלה כיוון שהוא בא ממשפחה קטנה של שבט בִנְיָמִן שהוא מבין הקטנים שבשבטי יִשְׂרָאֵל. |
| כ וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ. כא וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה. |
| שְׁמוּאֵל מזמין את שָׁאוּל ונערו ללשכתו. הוא מושיב אותם שם בראש 30 הקרואים, ומורה לטַּבָּח לתת לשָׁאוּל את המנה המובחרת (השּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ) שביקש ממנו מראש לשמור בצד כבר כשתכנן לקרוא לעם לבוא ולזבוח שם [*]כלומר שְׁמוּאֵל ידע מראש ששָׁאוּל יתארח אצלו . |
| כב וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ. כג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ. כד וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא. |
| אח"כ הם יורדים מֵהַבָּמָה ועולים לגג ומדברים ביניהם. בבוקר שְׁמוּאֵל קורא לשָׁאוּל לעלות אליו שוב לגג כדי שישלח אותו לדרכו, ואח"כ כשהם יוצאים מהעיר שְׁמוּאֵל מבקש ממנו להרחיק את הנער ומשמיע לשָׁאוּל את דברי ה'. |
| כה וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג. כו וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הגג [הַגָּגָה] לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה. כז הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ: "קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת" |
| כ"ה | וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר, וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג. |
שושלת שאול