עַלַמַּפָּה

אַבְשָׁלוֹם היה בנו האהוב של דָוִד ושל מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. הוא היה יפה תואר ובעל שער גדול ומפואר. אחרי שאַמְנוֹן אחיו אנס את תָּמָר אחותו האהובה, שם אותה אַבְשָׁלוֹם בביתו והסתיר את זעמו בינתיים. כעבור שנתיים חגג אַבְשָׁלוֹם את עונת גֵז הצמר מהכבשים באחוזתו שבבַעַל חָצוֹר והזמין את כל בני המלך לחגיגות. דָוִד ויתר על ההזמנה בתירוץ שאינו רוצה להכביד על בנו, ורק אחרי דיון בענין הסכים שאַמְנוֹן בנו יבוא לחגוג אצל אַבְשָׁלוֹם יחד עם שאר אֶחָיו. אַבְשָׁלוֹם צווה על משרתיו להרוג את אַמְנוֹן בעודו שיכור, ואחרי הרצח ברחו כל בני המלך על פרדותיהם, ואַבְשָׁלוֹם עצמו ברח לסבו - תַּלְמַי מלך גְּשׁוּר ושהה שם 3 שנים.

בינתיים עבר האבל של דָוִד על אַמְנוֹן והוא החל להתגעגע לאַבְשָׁלוֹם. יוֹאָב שכנע לבסוף את דָוִד בעזרת אישה חכמה מתְּקוֹעַ להשיב את אַבְשָׁלוֹם ליְרוּשָׁלַיִם, אך דָוִד שלח את אַבְשָׁלוֹם בינתיים לביתו וסירב לראות את פניו. רק כעבור שנתיים הצליח אַבְשָׁלוֹם, בעזרתו של יוֹאָב, להתפייס עם אביו שנפגש עם בנו ונשק לו. לאַבְשָׁלוֹם נולדו שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר, מן הסתם על שם אחותו האהובה והשוממה שבביתו. אח"כ מסתבר שהיתה לו עוד בת בשם מַעֲכָה (הקרוייה מן הסתם על שם אמו של אַבְשָׁלוֹם) שהיתה לאישתו האהובה של רְחַבְעָם מלך יהוּדָה, ולאמו של אֲבִיָּה שהמשיך את שושלת בית דָוִד אחריו.

אַבְשָׁלוֹם התחיל לנהוג כמלך, כשרכב במרכבה עם סוסים ורצים לפניו, שפט בשער העיר את הבאים להישפט אצל המלך, ונהג בקירבה ובנימוס רב כלפי העם וכך הטה את לב העם כלפיו. אחרי 4 שנים ביקש אַבְשָׁלוֹם מדָוִד ללכת לחֶבְרוֹן כדי לקיים שם נדר, אבל בפועל הוא שלח שליחים לעם לבשר שהוא החל למלוך מחֶבְרוֹן. נאספו אליו שם תומכים רבים, כולל אֲחִיתֹפֶל יועצו של דָוִד. דָוִד נאלץ לברוח מיְרוּשָׁלָ‍ִם עם תומכיו בעצב רב, ואַבְשָׁלוֹם התיישב בארמון במקומו. דָוִד הצליח להשאיר מאחור כמה מתומכיו, כולל את אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן בני הכוהנים צָדוֹק ואֶבְיָתָר כדי שידווחו לו על המתרחש בבירה. חוּשַׁי הָאַרְכִּי ששימש במשרת "רֵעַ הַמֶּלֶךְ" לדָוִד, נשאר גם הוא בעיר במצוות דָוִד, כדי שישמש לכאורה כיועץ נוסף לאַבְשָׁלוֹם, אך בפועל ירגל עבור דָוִד.

אַבְשָׁלוֹם נהג לפי עצת אֲחִיתֹפֶל (שהיתה נחשבת מאוד בעיני כל) ושכב עם פלגשי אביו על הגג לעיני כל העם, כדי להבהיר לתומכיו שהניתוק בינו לבין אביו הוא סופי. אֲחִיתֹפֶל הציע גם לתקוף מיד את דָוִד כשכוחותיו עדיין מותשים, אך אַבְשָׁלוֹם העדיף את עצת חוּשַׁי (הרעה) לגייס קודם את כל העם ורק אז לתקוף בכוחות גדולים את צבא דָוִד. אֲחִיתֹפֶל התאבד כשעצתו נדחתה וכשהבין שאַבְשָׁלוֹם יובס ושדָּוִד עומד לשוב למלוך. דָוִד הספיק לחצות בינתיים את היַרְדֵּן וחנה במַּחֲנַיִם שבגִּלְעָד. אַבְשָׁלוֹם עבר גם הוא אח"כ את היַרְדֵּן יחד עם צבאו, והפקיד על הצבא את עֲמָשָׂא, אחיינו של דָוִד.

צבא אַבְשָׁלוֹם הוכה בקרב שנערך ביער אֶפְרָיִם. אַבְשָׁלוֹם עצמו הגיע במקרה לקרבת אנשי דָוִד בעודו רוכב על הַפֶּרֶד שלו. הַפֶּרֶד עבר מתחת לסבך הענפים של עץ אֵלָה גדול, והשֵׂיעָר הגדול של אַבְשָׁלוֹם נתפס חזק בסבך, ואַבְשָׁלוֹם ניתלה על האֵלָה בֵּין הַשָּׁמַיִם לאָרֶץ אחרי שהַפֶּרֶד המשיך לעבור הלאה מתַּחְתָּיו. אחד מאנשי יוֹאָב דווח לו על מצבו של אַבְשָׁלוֹם, ויוֹאָב הציע למבשר פרס בעבור המתתו. האיש סירב מפחד הצו המפורש של דָוִד לשמור על חיי בנו, ויוֹאָב יצא לבסוף בעצמו ותקע 3 חניתות באַבְשָׁלוֹם, ואחריו באו נעריו והשלימו את ההריגה. יוֹאָב תקע בשופר לבשר על הפסקת הקרבות, ואת גופת אַבְשָׁלוֹם השליכו בבור\פַּחַת גדול שהיה ביער, והציבו מעליו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל.

כשאַבְשָׁלוֹם עוד שלט ביְרוּשָׁלַיִם הוא לקח מקום בְּ"עֵמֶק הַמֶּלֶךְ", הוא עמק נחל קִדְרוֹן שממזרח לעיר דָוִד, והקים לעצמו שם מצבה שיועדה לקבורתו, או אולי כמצבת זכרון כדי לפאר את פועלו של אַבְשָׁלוֹם, כי אמר שאין לו בן שידאג לזכרו. אַבְשָׁלוֹם קרא למצבה שהקים על שמו, והיא ידועה עד הַיּוֹם בשם "יַד אַבְשָׁלֹם" .