עַלַמַּפָּה

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, אוסף המיסים של שבטי בית יוסף, מרד במלך שְׁלֹמֹה. כששְׁלֹמֹה ביקש להורגו ברח יָרָבְעָם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם ושם נשאר עַד מוֹת שְׁלֹמֹה. בסופו של דבר הממלכה פוצלה בין ממלכת יִשְׂרָאֵל תחת יָרָבְעָם וממלכת יְהוּדָה תחת רְחַבְעָם בן שְׁלֹמֹה.

בשנה ה-5 למלכות רְחַבְעָם עלה פרעה שִׁישַׁק על יְרוּשָׁלַיִם עם צבא ענק ובו 1200 מרכבות ו-60 אלף פָּרָשִׁים ולוחמים רבים מִּצְרים לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים, ולכד איתם את ערי יְהוּדָה המבוצרות (הכוונה אולי לערים שביצר שְׁלֹמֹה או ערים שבנה רְחַבְעָם עצמו ביְהוּדָה ובשפלה). הנביא שְׁמַעְיָה הודיע למלך ולשָׂרִים בירושלים הנצורה שה' נטש אותם כיוון שהם נטשו אותו, והם חזרו בעקבות דבריו בתשובה ושְׁמַעְיָה בישר להם שבשל כך ה' לא ישמיד אותם ואת העיר לגמרי, אלא ישאיר להם פליטה.

שִׁישַׁק עלה כאמור על יְרוּשָׁלַיִם ולקח את אוצרות המקדש והארמון, כולל את מגיני הזהב שעשה שְׁלֹמֹה. רְחַבְעָם נתן במקומם מגיני נחושת לשרי הרצים שלו, שומרי הארמון, כדי שיציגו אותם בבואו למקדש, ואח"כ הם היו מפקידים אותם בתאיהם . בכל אופן, כיוון שרְחַבְעָם נכנע לפני שִׁישַׁק הסכים שִׁישַׁק לעזוב את הארץ ולא לְהַשְׁחִית אותה לגמרי.

בתעודות מצריות קדומות נזכרים בני המֶשְׁוֶּשׁ והלִיבּוּ מלוּב, שהחלו לחדור לאזור הדלתא שבצפון מִצְרַיִם. פרעוני מִצְרַיִם נלחמו איתם כדי לגרשם (כמו בימי מרנפתח בן רעמסס ה-2, ואח"כ גם רעמסס ה-3 במאות ה-12-13 לפנה"ס), אך מאמציהם לא החזיקו מעמד זמן רב ובסופו של דבר המוני לוּבִים התיישבו במִצְרַיִם והגיעו אף דרומה עד לנֹּא אָמוֹן בירת מִצְרַיִם עלית (כלומר במעלה הנילוס בדרום). הלוּבִים השתלבו עם הזמן במִצְרַיִם ובצבאה, כפי שמשתמע גם מהסיפור המקראי (ראו בעמוד על לוּב).

פרעה אוסרקון "הזקן" שמלך במִצְרַיִם לקראת סוף השושלת ה-21 היה בעצמו ממוצא לוּבִי (מֶשְׁוֶּשִׁי). שושנק (הוא כמשוער פרעה שִׁישַׁק\שושק המקראי) היה אַחְיָנוֹ של אוסרקון ובנו של נמלת שהיה מנהיג המֶשְׁוֶּשִׁים שישבו בפִי בֶסֶת שבאזור הדלתא. שִׁישַׁק צבר כח בממלכה בימי פרעה פסוסנס ה-2, ושימש אז כמפקד צבא מִצְרַיִם ואף חיתן את בנו (לעתיד פרעה אוסרקון ה-1) עם בתו של פסוסנס. כשמת פסוסנס ללא יורשים (בסביבות 945 לפנה"ס), עלה שִׁישַׁק על כס המלכות וייסד בכך את השושלת ה-22, הנקראת לכן גם השושלת "הלוּבִית" או ה"בּוּבָּאסְטִית" על שם הבירה החדשה של מִצְרַיִם שקבע שִׁישַׁק בבּוּבָּאסְטִיס, היא פִי בֶסֶת. בסופו של דבר חיזק שִׁישַׁק את שליטתו גם במצרים העליונה (הדרומית) כשמינה את בני משפחתו לכוהנים לאל אמון בנֹּא אָמוֹן.

שִׁישַׁק קיים יחסים עם גְבַל שבחוף הפניקי, והחל להתערב גם בסכסוכים שפרצו בארץ יִשְׂרָאֵל בערוב ימיו של שְׁלֹמֹה כשנתן מקלט למורד יָרָבְעָם שבסופו של דבר כאמור השתלט על החלק הצפוני של הממלכה. שִׁישַׁק פלש בעצמו לארץ מאוחר יותר, כנראה בנסיון להשתלט על דרכי המסחר הראשיות שעברו בארץ יִשְׂרָאֵל בנֶּגֶב, לאורך בקעת היַרְדֵּן ועמק יִזְרְעֶאל. תבליט על קיר במקדש לאל אָמוֹן שבכַּרְנָכּ מפרט מעל 100 יישובים בארץ שנכבשו במהלך מסע המלחמה של שִׁישַׁק. חלקו העליון של הקיר כולל שמות יישובים בממלכת יִשְׂרָאֵל הצפונית וחלקו התחתון מזכיר יישובים בדרום הנגב ובאזור החוף. רשימת הערים ששרדה בתבליט אינה כוללת את יְרוּשָׁלַיִם וגם לא את רשימת הערים שביצר רְחַבְעָם (מלבד אַיָּלוֹן) אך כוללת כאמור ערים רבות בממלכת יִשְׂרָאֵל.

לא כל היישובים שברשימה מזוהים בוודאות, ויש חילוקי דיעות גם לגבי הסדר שבו עבר שִׁישַׁק בערים הנזכרות בתבליט. אחת ההשערות המקובלות היא ששִׁישַׁק נכנס לארץ באזור עַזָּה והמשיך צפונה דרך פְלֶשֶׁת לגֶּזֶר ומשם עלה דרך אַיָּלוֹן ובֵּית-חוֹרֹן לגִּבְעוֹן שמצפון ליְרוּשָׁלַיִם, ושם אולי נכנע לפניו רְחַבְעָם ומסר לו את המס הגבוה הנזכר במקרא. שִׁישַׁק בכל אופן המשיך כמשוער צפונה ופנה מזרחה דרך נחל תִּרְצָה למעברות הירדן באָדָם ומשם צפונה דרך בקעת היַרְדֵּן לבֵּית-שְׁאָן ולעמק יִזְרְעֶאל. במְגִדּוֹ פנה שִׁישַׁק דרומה דרך לאזור הַשָּׁרוֹן וחזר למצרים דרך רָפִיחַ. בשלב כלשהו ערך שִׁישַׁק גם מסע בערי יְהוּדָה שהתמקד כנראה באזור דרום הַנֶּגֶב כולל בעֲרָד ובבְּאֵר שָׁבַע והגיע אולי אף עד עֶצְיוֹן גֶּבֶר שבמפרץ אילת.

בכמה מהאתרים הנזכרים (כמו בגֶּזֶר ובעֲרָד) נמצאו שכבות חורבן מתקופה מתאימה לימי מסע שִׁישַׁק, ובמְגִדּוֹ גם נמצא שבר של מצבה עם שמו של שִׁישַׁק. התבליט של שִׁישַׁק בכַּרְנָכּ לא הושלם וההשערה לכן היא ששִׁישַׁק מת זמן לא רב לאחר סיום מסע הכיבוש שלו בארץ (בסביבות שנת 924 לפנה"ס), והשליטה המצרית בארץ יִשְׂרָאֵל היתה בכל אופן קצרת מועד.