פרטי היוצר\ת
TEL HATZOR AERIAL. By AVRAMGR, [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
מבט מלמעלה על תל חָצוֹר. מימין לתל (בצפון) נמצא השטח הנרחב של העיר התחתית (לא נראה בצילום).
פרטי היוצר\ת
תל חצור, By LeehuZysberg, 2014 [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
שרידי מבנים בתל חָצוֹר
|
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
חָצוֹר במקרא
חָצוֹר היתה עיר חשובה בצפון הארץ. יש להבחין בין חָצוֹר זו לבין ישובים אחרים בשם זה או דומה לו הנזכרים במקרא, כמו חָצוֹר הנזכרת בין ערי הַנֶּגֶב שבנחלת יְהוּדָה
יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר שמע שיְהוֹשֻׁעַ כבש את כל דרום הארץ וכינס ברית של מלכים נוספים בצפון הארץ שיצאו עם צבא רב ומרכבות סוסים למֵי מֵרוֹם להלחם בישראל. יְהוֹשֻׁעַ הביס אותם, לכד את כל עריהם והרג את מלכיהם (כולל את יָבִין), אבל רק את חָצוֹר הוא גם שָׂרַף בָּאֵשׁ, כיוון שהיתה "רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה"
למרות הציון המפורש שחָצוֹר נחרבה ושיָבִין מַלְכָּהּ נהרג בימי יְהוֹשֻׁעַ, נזכרים שוב חָצוֹר ויָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר בתקופת השופטים. בימי דְבוֹרָה הנביאה ה' "מכר" את ישראל במשך 20 שנה "בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא". דְבוֹרָה קראה לבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם להלחם בצבא סִיסְרָא ובָרָק אמנם הצליח להביס אותו. סִיסְרָא נמלט לאוהל יָעֵל אשת חֶבֶר הַקֵּינִי "כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי", אך בסופו של דבר יָעֵל הרגה את סִיסְרָא, ובְנֵי יִשְׂרָאֵל הצליחו גם להכניע את יָבִין. בשירת דְבוֹרָה המהללת את סיפור המלחמה הזו, נזכר סִיסְרָא, אך לא נזכרים חָצוֹר ויָבִין.
שנים רבות אח"כ בנה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שוב את חָצוֹר (וגם את מְגִדּוֹ וְאֶת גֶּזֶר)
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ו פסוקים כ"ג-כ"ה: כג
וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן.
כד
זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת.
כה
וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר.
או בַעַל חָצוֹר שבנחלת אֶפְרָיִם[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ג פסוק כ"ג: כג
וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם אֶפְרָיִם וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
, והמשמעות המשוערת של המונח "חָצֵר" היא סוג של ישוב קבע שאינו מוקף חומה[1]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ג, עמוד 273
.
יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר שמע שיְהוֹשֻׁעַ כבש את כל דרום הארץ וכינס ברית של מלכים נוספים בצפון הארץ שיצאו עם צבא רב ומרכבות סוסים למֵי מֵרוֹם להלחם בישראל. יְהוֹשֻׁעַ הביס אותם, לכד את כל עריהם והרג את מלכיהם (כולל את יָבִין), אבל רק את חָצוֹר הוא גם שָׂרַף בָּאֵשׁ, כיוון שהיתה "רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה"
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"א פסוקים י-י"ג: י
וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה.
יא
וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ.
יב
וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה.
יג
רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ.
. עם סיום הכיבוש של הארץ, נכללה חָצוֹר (והמעיין הסמוך לה) בנחלת שבט נַפְתָּלִי[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ט פסוקים ל"ב, ל"ו-ל"ז: לב
לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם.
... לו
וַאֲדָמָה וְהָרָמָה וְחָצוֹר.
לז
וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר.
.
למרות הציון המפורש שחָצוֹר נחרבה ושיָבִין מַלְכָּהּ נהרג בימי יְהוֹשֻׁעַ, נזכרים שוב חָצוֹר ויָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר בתקופת השופטים. בימי דְבוֹרָה הנביאה ה' "מכר" את ישראל במשך 20 שנה "בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא". דְבוֹרָה קראה לבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם להלחם בצבא סִיסְרָא ובָרָק אמנם הצליח להביס אותו. סִיסְרָא נמלט לאוהל יָעֵל אשת חֶבֶר הַקֵּינִי "כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי", אך בסופו של דבר יָעֵל הרגה את סִיסְרָא, ובְנֵי יִשְׂרָאֵל הצליחו גם להכניע את יָבִין. בשירת דְבוֹרָה המהללת את סיפור המלחמה הזו, נזכר סִיסְרָא, אך לא נזכרים חָצוֹר ויָבִין.
שנים רבות אח"כ בנה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שוב את חָצוֹר (וגם את מְגִדּוֹ וְאֶת גֶּזֶר)
[^]מְלָכִים-א פרק ט פסוק ט"ו: טו
וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר.
. בימי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עלה תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר על יִשְׂרָאֵל וקרע ממנה את הַגִּלְעָד הגָּלִיל, ואת כל ארץ נַפְתָּלִי, כולל את חָצוֹר, והגלה את תושביהם לאַשּׁוּר[^]מְלָכִים-ב פרק ט"ו פסוק כ"ט: כט
בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה.
.
זיהוי המקום
חָצוֹר היתה כאמור העיר הכנענית החשובה ביותר בצפון הארץ, ומעמדה זה מאושר גם מהאזכורים הרבים שלה בתעודות עתיקות מתקופת הברונזה. כך ב"כתבי המְאֵרוֹת"
על פי יוסף בן מתתיהו, חָצוֹר נמצאה "מעל אגם סֶמֶכוֹנִיטִיס" (הַחוּלָה). העיר חָצוֹר זוהתה בוודאות עם תל חָצוֹר שמדרום לאגם הַחוּלָה (לשעבר תל-וַקַּאץ\קֶדַח ראו במפה), בין השאר בעקבות לוח חֵמָר שנמצא באתר ואשר עוסק בדיון משפטי הנוגע לאדמות בחָצוֹר
תל חָצוֹר הוא התל הגדול ביותר בארץ, והוא מורכב משני חלקים - התל הגבוה (ולו צורת "בקבוק" שוכב ממזרח למערב) ששטחו כ-120 דונם, ומצפון לו "העיר התחתית" הענקית בצורת מלבן הנוטה לכוון צפון מערב וששטחו כ-700 דונם (ראו בצילום הלויין שבמפה). על העיר התחתית הגנו סוללה גדולה וחפיר מצד מערב, וחלקלקה תלולה מצפון ומזרח. בשל הגודל יוצא הדופן של העיר התחתית ההשערה היתה שמדובר במחנה לצבא ולמרכבות, אך החפירות במקום העידו שהשטח כולו היה מיושב בצורה עירונית.
התל הגבוה ואח"כ העיר התחתונה כבר היו מיושבים בתקופת הברונזה התיכונה (מאה 18 לפנה"ס), והישוב האחרון בעיר התחתית נחרב בשריפה בתקופת הברונזה המאוחרת (מאה 13 לפנה"ס). לפי המשוער, תאריך החורבן הזה מתאים יותר לכיבוש בימי יְהוֹשֻׁעַ מאשר לימי השופטים המאוחרים יותר, כך שנראה שגירסת הסיפור בספר יְהוֹשֻׁעַ מדויקת יותר מזו של ספר שׁוֹפְטִים
הישוב הכנעני התקיים גם על התל הגבוה שם נמצא הארמון המלכותי הגדול, שחרב גם הוא יחד עם העיר התחתונה. זמן מה לאחר חורבן העיר הכנענית (בימי ההתנחלות), החלה שוב התיישבות נוודית על התל הגבוה, ולאחר מכן נבנתה על חציו המערבי חומת סוגרים (חומה כפולה הסוגרת על חדרים פנימיים) ושער המיוחסים לתקופת המלך שְׁלֹמֹה (מאה 10 לפנה"ס)
[*]כתבים מאגיים מתחילת האלף השני לפנה"ס במִצְרַיִם הקדומה, שנועדו לפגוע באויבים השונים של מצרים.
נזכר גת'י מושל חָצוֹר. בארכיונים של העיר מַארִי[*]מַארִי היתה עיר על גדות הפרת בסוריה של היום, שבה נמצאו מעל 25,000 לוחות חֵמָר בנושאים מדיניים מהשנים 1800-1750 לפנה"ס
נזכרים שגרירים מבָּבֶל של חַמוּרָבִּי שהתגוררו זמן רב בחָצוֹר, ונזכרים גם שליחים מחָצוֹר שהגיעו למַארִי ומשלוחי בדיל שנשלחו ממַארִי ל"אִבְּנִי-אדד" מֶלֶךְ חָצוֹר (ואולי השמות הדומים של "אִבְּנִי" זה ושל "יָבִין" המקראי מרמז על היותם מאותה שושלת של מלכי חָצוֹר). חָצוֹר נזכרת ברשימות ערי הארץ שנכבשו במסעות המלחמה של הפרעונים תחותמיס ה-3, אמנחותפ ה-2[2]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 135,130
, וסתי ה-1 (בין השנים 1300-1500 לפנה"ס). חָצוֹר נזכרת גם במכתבי אֶל-עַמַארְנָה[*]אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה.
, שם למשל כותב מֶלֶךְ חָצוֹר לפרעה שהוא "שומר" עבורו על הערים באזור שלו עד לבואו של פרעה. "עַבְּדִי-תִרְשִׁי" מֶלֶךְ חָצוֹר שלח גם כן מכתבים ואף נזכר במכתבים של מלכים אחרים לפרעה, מהם משתמע שעַבְּדִי-תִרְשִׁי הרחיב את שלטון חָצוֹר על ערים נוספות באזור[3]חצור "ראש כל הממלכות האלה", יגאל ידין, ספרית מעריב, תל אביב, 1975, עמוד 19-14
.
על פי יוסף בן מתתיהו, חָצוֹר נמצאה "מעל אגם סֶמֶכוֹנִיטִיס" (הַחוּלָה). העיר חָצוֹר זוהתה בוודאות עם תל חָצוֹר שמדרום לאגם הַחוּלָה (לשעבר תל-וַקַּאץ\קֶדַח ראו במפה), בין השאר בעקבות לוח חֵמָר שנמצא באתר ואשר עוסק בדיון משפטי הנוגע לאדמות בחָצוֹר
[5]חצור "ראש כל הממלכות האלה", יגאל ידין, ספרית מעריב, תל אביב, 1975, עמוד 20
. התל יושב על צומת דרכים חשובה (של הדרך המגיעה מכוון הכנרת וממשיכה צפונה לסוריה, ושל הדרך המגיעה מהחוף הפניקי בלבנון לכוון עבר הירדן הצפוני), ולמרגלותיו זורם נחל חצור ונובע מעיין.
תל חָצוֹר הוא התל הגדול ביותר בארץ, והוא מורכב משני חלקים - התל הגבוה (ולו צורת "בקבוק" שוכב ממזרח למערב) ששטחו כ-120 דונם, ומצפון לו "העיר התחתית" הענקית בצורת מלבן הנוטה לכוון צפון מערב וששטחו כ-700 דונם (ראו בצילום הלויין שבמפה). על העיר התחתית הגנו סוללה גדולה וחפיר מצד מערב, וחלקלקה תלולה מצפון ומזרח. בשל הגודל יוצא הדופן של העיר התחתית ההשערה היתה שמדובר במחנה לצבא ולמרכבות, אך החפירות במקום העידו שהשטח כולו היה מיושב בצורה עירונית.
התל הגבוה ואח"כ העיר התחתונה כבר היו מיושבים בתקופת הברונזה התיכונה (מאה 18 לפנה"ס), והישוב האחרון בעיר התחתית נחרב בשריפה בתקופת הברונזה המאוחרת (מאה 13 לפנה"ס). לפי המשוער, תאריך החורבן הזה מתאים יותר לכיבוש בימי יְהוֹשֻׁעַ מאשר לימי השופטים המאוחרים יותר, כך שנראה שגירסת הסיפור בספר יְהוֹשֻׁעַ מדויקת יותר מזו של ספר שׁוֹפְטִים
[6]חצור "ראש כל הממלכות האלה", יגאל ידין, ספרית מעריב, תל אביב, 1975, עמוד 252-251
. הממצאים שהתגלו בעיר הכנענית התחתית כוללים מבני מגורים, מקדשים שנהרסו באופן מכוון, בית יוצר, בורות מים ותעלות תת-קרקעיות, וקברים, ובהם קברי תינוקות שהוטמנו מתחת לבתי המגורים.
הישוב הכנעני התקיים גם על התל הגבוה שם נמצא הארמון המלכותי הגדול, שחרב גם הוא יחד עם העיר התחתונה. זמן מה לאחר חורבן העיר הכנענית (בימי ההתנחלות), החלה שוב התיישבות נוודית על התל הגבוה, ולאחר מכן נבנתה על חציו המערבי חומת סוגרים (חומה כפולה הסוגרת על חדרים פנימיים) ושער המיוחסים לתקופת המלך שְׁלֹמֹה (מאה 10 לפנה"ס)
[*]הארכיאולוג יגאל ידין שחפר בחָצוֹר זיהה את הדמיון במבנה השערים בחומות חָצוֹר, מְגִדּוֹ וְגֶּזֶר, המאשר את הדווח המקראי על כך ששְׁלֹמֹה בנה את 3 הערים הללו
. בימי אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל (מאה 9 לפנה"ס) העיר שגשגה והורחבה מזרחה, ונבנתה בה גם מצודה חדשה ומחוזקת בנקודה הגבוהה של התל במערב, ומפעל מים שאיפשר אספקת מים לעיר שבפנים החומה גם בימי מצור (ראו בצילום). בתקופת מלכי יִשְׂרָאֵל הבאים חוזקו הביצורים של העיר, ונבנה מגדל בקצה המערבי שלה, אך כל אלה לא עזרו כנגד הצבא של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מֶלֶךְ אַשּׁוּר שכבש והחריב את העיר, והגלה את תושביה (732 לפנה"ס). סימנים לחורבן ניכרים בשרידי העיר הישראלית, ואחריהם נבנו באתר עוד רק מבנים מעטים, בעיקר באזור המצודה המערבית ששימשה גם בתקופות מאוחרות יותר - כולל בימי השלטון הפרסי וההלניסטי[*]חצור "ראש כל הממלכות האלה", יגאל ידין, ספרית מעריב, תל אביב, 1975. פרקים 14-12.
.[7]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ג, עמוד 263
.
פרקים המזכירים את חָצוֹר
ציטוטים נבחרים
טיולים באזור:
גן לאומי תל חצור. באתר רשות הטבע והגנים.
המידע המובא באתרי הטיולים השונים המקושרים כאן הוא בגדר המלצה והינו כללי בלבד. אתר עַלַמַּפָּה או מפעיליו כמובן אינם אחראים
על המידע המובא באתרים המקושרים, או על תוצאות הטיולים, והאחריות מוטלת על המטייל\ת לנהוג באחריות הנדרשת
כולל לימוד המצב העדכני במקורות נוספים, הכנה מתאימה, ושמירה על הזהירות הנדרשת מאופי המקום והמטיילים.
פרטי היוצר\ת
The Water Tunnel of Hatzor in the upper Galilee, Israel, By Wikimedia user:האיל הניאוליתי [CC-BY-SA-2.0], from Wikimedia Commons
הירידה למערכת המים הקדומה בתל חָצוֹר