שְׁמוּאֵל-ב י”א

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Bathsheba. By Artemisia Gentileschi, between circa 1636 and circa 1637 [Public domain], via Wikimedia Commons

סיכום

דָוִד רואה מגג הארמון את בַּת שֶׁבַע רוחצת, וגורם למות בעלה אוּרִיָּה בקרבות נגד בני בְּנֵי עַמּוֹן. דָוִד מביא אותה לארמון והיא יולדת לו בן.

תקציר

דָוִד ובַּת שֶׁבַע: כעבור שנה מאז שנסוגו המְּלָכִים שלח דָוִד את צבאו בפיקוד יוֹאָב כדי להשחית את ארץ בְּנֵי עַמּוֹן ולצור שוב על הבירה רַבָּה, בעוד דָוִד עצמו נשאר ביְרוּשָׁלַיִם. בערב דָוִד קם ממטתו והתהלך על גַּג הארמון וראה משם אִשָּׁה יפה מאוד רוחצת. דָוִד שולח לחקור על זהות האישה ונאמר לו שמדובר בבַּת שֶׁבַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי.

א וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמַּלְאֿכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָ‍ִם. ב וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. ג וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי.

דָוִד שולח להביא אליו את בַּת שֶׁבַע ושוכב איתה. באותו הזמן היתה בַּת שֶׁבַע מתטהרת מטומאת הנידה. בַּת שֶׁבַע שבה לביתה, הרתה, והודיעה לדָוִד על הריונה.

ד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ. ה וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי. ו וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד.

דָוִד ואוּרִיָּה: דָוִד שלח שליחים ליוֹאָב לבקש שישלח אליו את אוּרִיָּה מהמצור על רַבָּה. אוּרִיָּה מגיע ודָּוִד מתעניין כביכול במצב יוֹאָב, הצבא, והמלחמה, ולסיום שולח אותו לרחוץ את רגליו בביתו, ומוציא אחריו גם שי\מַשְׂאַת מהמלך.

ז וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה. ח וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ.

אוּרִיָּה אינו שב לביתו כבקשת דָּוִד, אלא שוכב בפתח הארמון יחד עם שאר עבדי המלך. דָּוִד שומע על כך ותוהה בפני אוּרִיָּה מדוע אינו יורד לביתו אחרי שבא מדרך כה ארוכה?

ט וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ. י וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ.

אוּרִיָּה עונה שהרי ארון ה' וצבא העם יושבים בַּסֻּכּוֹת\אוהלים-צבאיים של המחנה, וגם יוֹאָב ושאר מפקדיו של דָּוִד חונים ושוכבים על אדמת הַשָּׂדֶה, ולכן איך הוא יכול לבוא לביתו ולסעוד שם להנאתו וְלִשְׁכַּב עם אשתו? אוּרִיָּה נשבע בחיי דָוִד שלא יעיז לעשות כדבר הזה.

יא וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

דָּוִד מציע לאוּרִיָּה שישכב עוד היום כך מול השער, אך מחר יסכים שדָּוִד ישלח אותו לביתו. אבל אוּרִיָּה נשאר לשכב מול השער ביְרוּשָׁלַיִם גם באותו היום וגם למחרת. גם אחרי שדָוִד הזמין אותו לסעוד ולהשתכר בארמון, אוּרִיָּה חוזר שוב לישון בערב מול השער עם עבדי המלך ולא יורד לביתו.

יב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלַ‍ִם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת. יג וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד.

למחרת בבוקר שולח דָוִד את אוּרִיָּה עם מכתב חתום ליוֹאָב ובו דָוִד מבקש שיוֹאָב יפעיל את אוּרִיָּה באזור הקרבות הקשה ביותר ושם החיילים שאיתו יסוגו מאחריו ויותירו אותו לבד כך שודאי הוא יוּכֶּה ע"י האויב וימות.

יד וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. טו וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת.

מות אוּרִיָּה: כשיואב שמר על המצור על העיר הוא שם את אוּרִיָּה במקום שבו ידע שחיילי האויב גיבורים במיוחד, ואמנם, האויב יוצא מעיר ותוקף את כוחות המצור ומפיל רבים מצבא הָעָם כולל את אוּרִיָּה.

טז וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם. יז וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי.

יוֹאָב שולח שליח לדָוִד כדי לעדכן אותו על מצב הַמִּלְחָמָה, ואומר לשליח\מַּלְאָךְ שיתכן שאחרי שיסיים לדבר, דָוִד יכעס על חשיפת הצבא קרוב לקשתים שבחומות. כי (יאמר דָוִד) הרי אפילו אֲבִימֶלֶךְ בן גִּדְעוֹן\יְרֻבֶּשֶׁת אשר ניגש קרוב מדי לחומות במצור על תֵבֵץ נהרג בידי אִשָּׁה שהִשְׁלִיכָה עליו פֶּלַח\שבר של רֶכֶב מהחומות. אם דָוִד יכעס כך על ההתקרבות הפזיזה לחומות, יוֹאָב מבקש שהשליח יאמר שגם אוּרִיָּה היה בין ההרוגים.

יח וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה. יט וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ. כ וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה. כא מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת.

השליח מגיע לדָוִד ומדווח לו, כפי שביקש יוֹאָב, שהאויב יצא מול כוחותנו שבשָּׂדֶה ודחק אותנו עד לשער העיר. אז ירו היורים\מּוֹרִים בקשת לעברנו מעל החומה ומתו רבים מצבא דָוִד, כולל אוּרִיָּה.

כב וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב. כג וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר. כד ויראו המוראים [וַיֹּרוּ הַמּוֹרִים] אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת.

דָוִד עונה לשליח להרגיע את יוֹאָב שלא ירגיש רע בשל כך, כי חרב המלחמה "אוכלת" את קורבנותיה בדרך זו או אחרת. דָוִד מבקש שיוֹאָב ימשיך להלחם בחוזקה כנגד העיר עד שתהרס, ומבקש שהשליח יחזק את ידי יוֹאָב בכך.

כה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ.

בַּת שֶׁבַע שמעה על מות אוּרִיָּה בעלה וספדה לו. כשעברה תקופת האבל שלה, שלח דָוִד לקחת אותה לביתו, נישא לה והיא ילדה לו בן, ומעשה זה של דָוִד היה רע בעיני ה'.

כו וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ. כז וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהוָה.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

	פסוקים
	ב	וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד.
	י"ד- ט"ו	וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב, וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר, הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת.
	כ"ו	וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ, וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ. וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן