וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ (ו)
|
|
סיכום
דָוִד מבקש למצוא את מְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן הנכה ברגליו כדי לעשות לו חסד בעבור אביו, ומזמין אותו לעבור ליְרוּשָׁלַיִם עם בנו הקטן ולסעוד על שולחנו.
תקציר
| דָוִד חוקר את צִיבָא עבד שָׁאוּל: דָוִד שואל את אנשיו אם נוֹתַר עוד צאצא למשפחת שָׁאוּל כדי שיוכל לעשות משהו למענו בזכות הברית שכרת עם יְהוֹנָתָן [^]שְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוקים ט"ו-י"ז: טו
וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
טז
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד.
יז
וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ.
. לבית שָׁאוּל היה עבד שניהל את נכסי המשפחה ושמו צִיבָא, ואנשי המלך קוראים לו להופיע לפני דָוִד. דָוִד שואל אותו האם אמנם הוא צִיבָא, וצִיבָא מאשר זאת. |
| א וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲכִי יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן. ב וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא וַיִּקְרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ. |
| דָוִד שואל אז את צִיבָא האם אין\אֶפֶס עוד אף אחד ששרד בין צאצאי שָׁאוּל כדי שיוכל לעשות משהו למענו, וצִיבָא משיב שיש עוד בן אחד נְכֵה רַגְלָיִם של יְהוֹנָתָן [*]הוא מְפִיבֹשֶׁת כפי שיובהר להלן. על הדרך בה הפך לנכה רגליים סופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ד פסוק ד . דָוִד שואל למקומו וצִיבָא עונה שהוא גר בביתו של מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר, ודָוִד שולח מיד את אנשיו להביאו משם.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ד פסוק ד: ד וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.
. |
| ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם. ד וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר. ה וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר. |
| דָּוִד מזמין אליו את מְפִיבֹשֶׁת ומפקיד את צִיבָא על נכסיו: מְפִיבֹשֶׁת בא לפני דָּוִד, משטח את עצמו על האדמה והשתחווה לפני דָּוִד, ואומר שהנה הוא כאחד מעבדיו. |
| ו וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ. |
| דָוִד מרגיע אותו שלא יפחד כי הוא רק רוצה לעשות חֶסֶד למענו בזכות הברית עם אביו יְהוֹנָתָן. דָוִד ישיב לו את כל האדמות המשפחתיות של בית שָׁאוּל, ומְפִיבֹשֶׁת עצמו מוזמן תמיד לבוא ולאכול על שולחנו. מְפִיבֹשֶׁת משתחווה שוב ומתפלא שדָוִד שם לב בכלל ל"כֶּלֶב מֵּת" כמוהו. |
| ז וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד. ח וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. |
| דָוִד קורא לצִיבָא עֶבֶד שָׁאוּל ומודיע לו שהוא נותן את כל רכושו של שָׁאוּל למְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן. על צִיבָא לעבוד את אדמות המשפחה ביחד עם בניו ועבדיו ולדאוג שתמיד יהיה מספיק לֶּחֶם בבית מְפִיבֹשֶׁת, אך מְפִיבֹשֶׁת עצמו כאמור יאכל תמיד על שולחנו של דָּוִד. לצִיבָא יש 15 בנים ו-20 עבדים, והוא מקבל על עצמו כמובן את צו המלך, ומבטיח שמְפִיבֹשֶׁת יוכל תמיד לבוא גם אליו ולאכול על שולחנו בכבוד של בְּנֵי מלכים [*]אך יש המפרשים שבסוף הפסוק השתרבבו דברי דָוִד שמבהיר שמְפִיבֹשֶׁת יאכל על שולחן המלך . |
| ט וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ. י וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים. יא וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ. |
| למְפִיבֹשֶׁת היה בן קטן ושמו מִיכָא. כל יושבי ביתו של צִיבָא (בניו ועבדיו) עבדו מעתה את מְפִיבֹשֶׁת, כפי שצווה דָּוִד. מְפִיבֹשֶׁת עצמו, שהיה כאמור פִּסֵּחַ\נכה בשתי רגליו, עבר ליְרוּשָׁלַיִם כדי שיוכל לאכול תמיד על שולחן המלך. |
| יב וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת. יג וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִּסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ז | וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ. |
| ח | וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר: "מֶה עַבְדֶּךָ, כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי?". |
שושלת שאול