שְׁמוּאֵל-א כ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

David and Jonathan, Manuscript illustration. La Somme le roy, circa 1300 AD, The British Library, London, United Kingdom [Public domain], via Wikimedia Commons

וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ (מ"א)

סיכום

דָוִד נעדר מסעודת חג ראש החודש אצל שָׁאוּל וזה זועם עליו ועל יְהוֹנָתָן בנו שעוזר לו. יְהוֹנָתָן יוצא למחבואו של דָוִד ומאותת לו שעליו לברוח (באמצעות הדברים שהוא אומר לנערו לגבי איסוף החיצים שלו). הם נפרדים בבכי, נשיקות, ושבועת אמונים ביניהם ובין צאצאיהם.

תקציר

יְהוֹנָתָן ודָוִד נשבעים להשאר ידידים, ומתכננים לברר את כוונת שָׁאוּל: דָוִד בורח מִנָּיוֹת הָרָמָה ליְהוֹנָתָן ומתלונן שאינו יודע למה אביו שָׁאוּל מבקש להורגו. יְהוֹנָתָן מנסה לעודד אותו שלא ימות כיוון ששָׁאוּל מספר לו הכל ולכן אין סיבה שיסתיר ממנו את כוונתו (אם יש כזו) להרוג את דָוִד.

א וַיִּבְרַח דָּוִד מנוות [מִנָּיוֹת] בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲו‍ֹנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי. ב וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה לֹא תָמוּת הִנֵּה לו עשה [לֹא יַעֲשֶׂה] אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת אָזְנִי וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֵין זֹאת.

דָוִד עונה ששָׁאוּל יודע על חיבתו של יְהוֹנָתָן כלפיו ולכן לא ירצה להעציבו ולגלות לו את רצונו להרוג את דָוִד, שכרגע קרוב רק כמהלך פסיעה\פֶשַׂע מהמוות.

ג וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב וְאוּלָם חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת.

יְהוֹנָתָן מציע שיעשה כל מה שדָוִד יבקש ממנו, ודָוִד מבקש שבסעודת חג ראש החודש שתתקיים למחרת אצל שָׁאוּל ישחרר יְהוֹנָתָן את דָוִד ודָוִד יברח ויסתתר בשדה עד הערב שאחרי מחרתיים.

ד וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ. ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית.

אם שָׁאוּל יבקש לפקוד את דָוִד ויווכח בהעדרו, יְהוֹנָתָן יסביר שדָוִד ביקש ממנו למהר לבֵּית לֶחֶם כדי להשתתף שם בזבח השנתי\הַיָּמִים של המשפחה. אם ההסבר יהיה טוב בעיני שָׁאוּל שיברך את דָוִד לשָׁלוֹם אז יסתבר שלא צפויה לו סכנה משָׁאוּל, אך אם שָׁאוּל יכעס\יֶחֱרֶה, אז על יְהוֹנָתָן לדעת שגמרה אצל שָׁאוּל ההחלטה להרע לו.

ו אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה. ז אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ.

במקרה זה דָוִד מבקש רק שבשם הברית שכרתו בשם ה', יְהוֹנָתָן יהיה זה שיהרוג אותו אם חטא ולא ימסור אותו למות בידי אביו. יְהוֹנָתָן עונה שאם יגלה שאביו החליט סופית להורגו הרי שבוודאי הוא יאמר זאת לדָוִד.

ח וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית יְהוָה הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ וְאִם יֶשׁ בִּי עָו‍ֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי. ט וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְ כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ.

דָוִד שואל מי ידווח לו אם שָׁאוּל יגיב באופן קשה על העדרו, ויְהוֹנָתָן מציע שהם ימשיכו את השיחה בשָּׂדֶה. יְהוֹנָתָן נשבע בשם ה' שביום שאחרי מחרתיים הוא יחקור את אביו כדי לדעת אם הוא מבקש את טובת דָוִד או אם לאו, ויודא שדָוִד יֵדַע את תוצאות החקירה.

י וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִי אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה. יא וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה. יב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ.

יְהוֹנָתָן נשבע שאם יהיה טוב בעיני אביו להרע לדָוִד אז יְהוֹנָתָן יגלה זאת לדָוִד ויעזור לו לברוח בשלום. בתמורה, אם ה' יעשה חסד לדָוִד כפי שעשה לשָׁאוּל, אז אם עדיין יְהוֹנָתָן יהיה בחיים אז הוא מבקש שדָוִד יעשה עמו חסד ולא יהרוג אותו.

יג כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי. יד וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהוָה וְלֹא אָמוּת.

יְהוֹנָתָן מבקש גם שדָוִד לעולם לא יפריד\יכרית את החסד שלו מצאצאי יְהוֹנָתָן, גם כשה' ישמיד\יכרית את את אויבי דָוִד. כך יְהוֹנָתָן כרת ברית עם דָוִד וצאצאיו וביקש מה' לנקום באויבי דָוִד וביקש גם מדָוִד שישבע לו בשם אהבת הנפש שלו כלפיו.

טו וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. טז וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד. יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ.

יְהוֹנָתָן מציע שבסעודת ראש החודש למחרת, אחרי ששָׁאוּל יפקוד את דָּוִד ויבחין בהעדרו, על דָּוִד להסתתר עד הערב שאחרי מחרתיים וללכת\לרדת רחוק מאוד, וביום שבו יעשה את התוכנית להלן עליו לשבת ליד אֶבֶן הָאָזֶל.

יח וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. יט וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל.

יְהוֹנָתָן יבוא למקום ויירה 3 חצים לצד האבן שתשמש כמטרה. אז הוא ישלח את נערו למצוא את החצים. אם ישלח אותו להביא את החצים ממקום הקרוב יותר ליְהוֹנָתָן ממקומו של הנער, אז דָוִד יכול לצאת ולבוא אליו כי יְהוֹנָתָן נשבע בה' שמשמעות הדבר תהיה שדָוִד אינו בסכנה.

כ וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה. כא וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי יְהוָה.

אך אם יְהוֹנָתָן יאמר לנער\עֶלֶם לאסוף את החצים ממקום הרחוק יותר מיְהוֹנָתָן ממקומו של הנער, אז על דָוִד ללכת ולברוח כי ה' החליט לשלוח אותו למקום אחר. יְהוֹנָתָן מעיד את ה' על ההסכם הזה ביניהם.

כב וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה. כג וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה הִנֵּה יְהוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם.

דָוִד נעדר מסעודת החג ושָׁאוּל כועס על יְהוֹנָתָן ומבקש להרוג את דָוִד: דָוִד מסתתר בשדה בזמן סעודת ראש החודש. שָׁאוּל יושב במקומו הרגיל ליד הקיר ויְהוֹנָתָן קם ומפנה לאַבְנֵר את מושבו שצד שָׁאוּל, בעוד מושבו של דָּוִד נותר פנוי. שָׁאוּל לא אומר כלום כי הוא חושב שדָּוִד נעדר כיוון שקרה לו מִקְּרֵה שהותיר אותו זמנית בלתי טהור ולכן אינו יכול להשתתף בחג הקדוש.

כד וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על [אֶל] הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. כה וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד. כו וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר.

אך כאשר דָוִד נפקד\נעדר גם בסעודת היום השני של החודש שואל שָׁאוּל את יְהוֹנָתָן מדוע דָוִד\בֶן-יִשַׁי נעדר משתי הסעודות? יְהוֹנָתָן עונה שדָוִד ביקש\שאל ממנו לשחרר\לשלוח אותו לבֵּית לָחֶם כי אָחִיו צווה עליו להשתתף בזבח המשפחתי שם, ולכן הוא מבקש למהר\למלט לראות את אֶחָיו בִּמְקוֹם להשאר לסעוד עם הַמֶּלֶךְ.

כז וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם. כח וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם. כט וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.

שָׁאוּל כועס ומגדף את יְהוֹנָתָן עם דברי חרפה על אמו שהיא עקומה ומרדנית, ובחירת יְהוֹנָתָן בדָוִד\בֶן-יִשַׁי על פני שָׁאוּל מבישה את יְהוֹנָתָן ואת עֶרְוַת אמו. כי הרי כל עוד דָוִד חי יְהוֹנָתָן לא יוכל לרשת את המלוכה ולכן עליו לשלוח אליו את דָוִד כדי שימיתו.

ל וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. לא כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא.

יְהוֹנָתָן שואל באיזה אשמה שָׁאוּל ימית את דָוִד, ושָׁאוּל נוטל את החנית כדי להכות בה את בנו, שמבין שאמנם גמרה אצל אביו ההחלטה להמית את דָּוִד. יְהוֹנָתָן קם מהשולחן בכעס ולא אוכל עוד באותו יום (השני לחודש) בגלל שנעצב על החרפות שאמר אביו על דָוִד חברו.

לב וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה. לג וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד. לד וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו.

דָוִד נמלט בעזרת יְהוֹנָתָן: יְהוֹנָתָן הולך למחרת בבוקר עם נערו הצעיר לשָּׂדֶה בו מסתתר דָּוִד, ושולח אותו למצוא את הַחִצִּים שהוא יורה. בעודו רץ לאסוף את החצים יורה יְהוֹנָתָן חץ נוסף לעברו. כשמגיע הנער לאזור החצים הראשונים מפנה אותו יְהוֹנָתָן לחץ הנמצא ממנו והלאה.

לה וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ. לו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ. לז וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה.

יְהוֹנָתָן קורא לנער בקול רם למהר\לחוש במשימתו, והנער אוסף את כל החצים ובא איתם ליְהוֹנָתָן, בלי להבין את משמעות הארוע.

לח וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת החצי [הַחִצִּים] וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו. לט וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר.

יְהוֹנָתָן שולח את הנער להחזיר את כֵּלָיו לעיר, וכשהנער עוזב\בא, קם דָּוִד ממחבואו שמדרום\נֶּגֶב לאֶבֶן הָאָזֶל, משתחווה 3 פעמים על הארץ לפני יְהוֹנָתָן והם מתנשקים ובוכים, ודָּוִד אף מרבה לבכות מיְהוֹנָתָן. יְהוֹנָתָן שולח את דָּוִד לְשָׁלוֹם ומזכיר לו את הברית שכרתו בשם ה' בינם ובין צאצאיהם.

מ וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר. מא הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל. מב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר יְהוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ג	כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת
כ"א- כ"ב	אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר: 'הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, קָחֶנּוּ וָבֹאָה' כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר, חַי יְהוָה. וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם 'הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה', לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה.
ל	"בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת! הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ..."