וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי (א)
|
|
סיכום
דָוִד מתאבל על אַבְשָׁלוֹם עד שיוֹאָב נוזף בו לחדול. הוא יורד לחצות את היַרְדֵּן לקראת יְרוּשָׁלַיִם ובאים לקראתו בני יְהוּדָה, עֲמָשָׂא, שִׁמְעִי ומְפִיבֹשֶׁת (להם הוא מוחל), בַּרְזִלָּי ואח"כ גם נציגי שאר השבטים.
תקציר
| דָוִד מתאבל על מות אַבְשָׁלוֹם: דָוִד סוער\רוגז מאבל ועולה לבכות בחדר שמעל הַשַּׁעַר [*]שבחומת העיר מַּחֲנַיִם ממזרח ליַרְדֵּן, בה שהה בזמן המרד של בנו . תוך כדי הליכתו הוא קורא לבנו המת, ומבקש שימות הוא עצמו במקום\תחת בנו אַבְשָׁלוֹם, ויוֹאָב שומע על הבכי והאבל של דָוִד.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ז פסוק כ"ד: כד
וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ.
|
| א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. ב וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם. |
| השמחה שהיתה בעם בעקבות הישועה עם תום המרד הופכת לְאֵבֶל כשהעם שומע על העצב של מלכם. לכן בני העם שבים לעיר בהתגנבות שקטה, כאילו לא היו הם המנצחים אלא היו המובסים שברחו מבויישים בחזרה לעיר. דָוִד מכסה\לָאַט את פניו וקורא בזעקה לבנו אַבְשָׁלוֹם. |
| ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ. ד וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה. ה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. |
| יוֹאָב בא לבית דָוִד וגוער בו שבייש את אנשיו שהצילו\מילטו היום את חייו ואת חיי ילדיו, נשיו ופלגשיו. נראה שדָוִד אוהב את שונאיו [*]את אַבְשָׁלוֹם יותר מאוהביו, כאילו הוא חושב שאין לו בכלל תומכים. יוֹאָב מבין מכך שדָוִד היה מרוצה יותר אם אַבְשָׁלוֹם היה נותר בחיים, אפילו אם היה הורג את כל תומכי דָוִד. |
| ו וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ. ז לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לא [לוּ] אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ. |
| לכן, יוֹאָב מאיץ בדָוִד לקום מאבלו ולדבר עם אנשיו, כי יוֹאָב נשבע שאם לא יעשה כך אז אף אחד לא יִישַׁן\יָלִין איתו עד סוף הלילה [*]כלומר כל אנשיו יעזבו אותו עד הבוקר , והנזק\רָעָה שתגרם בכך לדָוִד תהיה קשה יותר מכל הרעות שנפלו עליו מאז נעוריו. דָוִד קם ויושב בשער העיר[*]המקום בו המלך מקיים את מִשְׂרָתוֹ המלכותית בציבור, כפי שניסה לעשות אַבְשָׁלוֹם בראשית המרד שלו , והדבר מפורסם לכל בני העם אשר באים אליו לשם, מלבד שבטי יִשְׂרָאֵל שתמכו באַבְשָׁלוֹם המובס וברחו בחזרה לבתיהם
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק ב: ב
וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ.
[*]כפי שעשו בסוף הקרב בו הובסו .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ח פסוק י"ז: יז
וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לאהלו [לְאֹהָלָיו].
|
| ח וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה. ט וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו. |
| שבטי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה מבקשים להשיב את דָוִד: כָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל [*]שלחמו לצד אַבְשָׁלוֹם שוחחו אלו עם אלו בנושא דָוִד, ואמרו שהוא הציל אותם מיד אויביהם ומהפלישתים[*]ראו שְׁמוּאֵל-ב פרק ח וכעת הוא נאלץ לברוח מהָאָרֶץ ומאַבְשָׁלוֹם. הם אמנם משחו את אַבְשָׁלוֹם למלוך עליהם, אך הוא מת בַּמִּלְחָמָה, ולכן למה שישתקו\יחרישו ולא יקראו לשובו של הַמֶּלֶךְ דָוִד?[*]דָוִד נמצא כל זמן המרד במַּחֲנַיִם שבעבר הירדן וכעת בני השבטים שלחמו נגדו מבקשים להשיב אותו לביתו שביְרוּשָׁלַיִם |
| י וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם. יא וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ. |
| דיבורים אלה נודעים לדָוִד בביתו, והוא שולח שליחים לצָדוֹק וְלאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים [*]שנותרו לבקשתו ביְרוּשָׁלַיִם לכל אורך המרד ומבקש מהם לשכנע את מנהיגי\זקני שבט יְהוּדָה שלא ישארו האחרונים להשיב אותו לביתו
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק כ"ז: כז
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם.
[*]בני יְהוּדָה תמכו בדָוִד בזמן המרד, ולכן הגיוני בעיני דָוִד שלא ישארו אחרונים במאמציהם להשיבו לביתו אחרי ששאר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שלחמו כנגד דָוִד כבר יעשו זאת, כפי שהם מתכננים לעשות לפי הפסוק הקודם . הרי דָוִד עצמו הוא בן שבט יְהוּדָה כך שבני יְהוּדָה הם קרובי משפחתו, לכן למה שיהיו הם האחרונים להשיב אותו לביתו? |
| יב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ. יג אַחַי אַתֶּם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ. |
| דָוִד מבקש מהכוהנים גם לאמר לעֲמָשָׂא [*]שהיה אחיינו של דָוִד (מצד אימו אֲבִיגַל בת צְרוּיָה אחות דָוִד) ושהופקד ע"י אַבְשָׁלוֹם לעמוד בראש כוחותיו שדָוִד זוכר שהוא קרוב משפחתו ולכן הוא נשבע שהוא יפקיד אותו על צבאו מכאן והלאה במקום\תחת יוֹאָב
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ז פסוק כ"ה: כה
וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב.
[*]שכנראה עורר את כעסו של דָוִד אחרי שהרג את בנו אַבְשָׁלוֹם . |
| יד וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב. |
| כך הטה דָוִד את לבם של כל בני שבט יְהוּדָה לאהוד אותו והם שולחים אליו שליחים כדי להשיבו ליְרוּשָׁלַיִם עם אנשיו, ודָוִד אמנם מתחיל את מסעו בחזרה ומגיע עד ליַרְדֵּן [*]דָוִד בא ממַּחֲנַיִם שבעבר היַרְדֵּן עד לגדה המזרחית של היַרְדֵּן לקראת חציית הנהר מערבה לעבר יְרוּשָׁלַיִם ובני יהוּדָה באים לגִּלְגָּל כדי ללכת משם ליַרְדֵּן וללוות את דָוִד בחציית הנהר. |
| טו וַיַּט אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה כְּאִישׁ אֶחָד וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ. טז וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן וִיהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן. |
| חנינת שִׁמְעִי: שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא משבט בִּנְיָמִין תושב בַּחֻרִים [*]אשר קילל וסקל את דָוִד ואנשיו בעת שברחו מיְרוּשָׁלַיִם יורד ליַרְדֵּן ביחד עם בני יהוּדָה לקראת דָּוִד, ואיתו עוד 1000 מבני בִּנְיָמִין, כולל צִיבָא משרתו של בֵּית שָׁאוּל יחד עם 15 בָּנָיו ו-20 עֲבָדָיו שצלחו\חצו את הַיַּרְדֵּן לעבר הַמֶּלֶךְ
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוקים ה-ו: ה
וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל.
ו
וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.
[*]דָּוִד מסר לצִיבָא את אדמות משפחת שָׁאוּל אדונו שבנחלת בִּנְיָמִין ממערב ליַּרְדֵּן, אחרי שצִיבָא שכנע אותו שמְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן אדונו נשאר ביְרוּשָׁלַיִם בתקווה שהעם ישיב לו את ממלכת אביו שָׁאוּל. כעת צִיבָא ממהר לקבל את פני דָּוִד בהכרת תודה על הנחלה שקיבל ממנו. . |
| יז וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד. יח וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. |
| כך מנסה צִיבָא למצוא חן בעיני דָּוִד בזמן שהרפסודה\הָעֲבָרָה חוצה הלוך ושוב את הנהר כדי להעביר את אנשי הַמֶּלֶךְ. גם שִׁמְעִי משתחווה לפני דָּוִד העובר את היַרְדֵּן, ומבקש שלא יתחשב בחטא\עוון שעשה לו ביום בו ברח מִירוּשָׁלִָם, ולא יזכור או ישים לב לאותו חטא. כי שִׁמְעִי מכיר בעובדה שחָטָא ולכן בא היום ראשון מכל שבטי יִשְׂרָאֵל\בֵּית-יוֹסֵף [*]כלומר, מלבד בני שבט יְהוּדָה כדי לרדת ליַּרְדֵּן לקראת דָּוִד. |
| יט וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בעינו [בְּעֵינָיו] וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן. כ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ. כא כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. |
| אֲבִישַׁי תוהה לפני דָּוִד האם לא מגיע לשִׁמְעִי למות בעבור-כך\תַחַת שקילל את דָּוִד מְשִׁיחַ ה' [*]כבר בזמן ששִׁמְעִי קילל וסקל את דָּוִד הציע שִׁמְעִי להרוג אותו, וגם אז דָּוִד סירב ותהה למה שוב בְּנֵי צְרֻיָה (אֲבִישַׁי ויוֹאָב) מתערבים בענייניו בדרכיהם האלימות (כפי שעשו כשרצחו את אַבְנֵר) . דָּוִד תוהה למה שוב בְּנֵי צְרוּיָה
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוקים ט-י: ט
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ.
י
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי [כֹּה] יְקַלֵּל וכי [כִּי] יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.
[*]אֲבִישַׁי ויוֹאָב מתערבים בענייניו ומכשילים אותו בכך שהם מבקשים לגרום לו להמית אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל ביום החגיגי שבו הוא שב למלוך על יִשְׂרָאֵל. דָּוִד נשבע לשִׁמְעִי שלא יוּצָא להורג. |
| כב וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה. כג וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ. |
| חנינת מְפִיבֹשֶׁת: גם מְפִיבֹשֶׁת יורד ליַרְדֵּן לקראת דָּוִד, ומסתבר שהוא לא ניקה את רַגְלָיו או גילח את שְׂפָמוֹ [*]כולל זקנו ולא כיבס את בגדיו מהיום בו ברח דָּוִד מִירוּשָׁלִָם ועד כעת, כשדָּוִד שב בשלום לביתו. כשהוא בא מיְרוּשָׁלִַם לקראת הַמֶּלֶךְ שואל אותו דָּוִד למה לא הצטרף לתומכיו ביום בו ברח מיְרוּשָׁלִַם[*]צִיבָא, משרתו של מְפִיבֹשֶׁת, הסביר זאת לדָּוִד בכך שמְפִיבֹשֶׁת נשאר ביְרוּשָׁלַיִם בזמן מרד אַבְשָׁלוֹם בתקווה שהעם ישיב לו כעת את ממלכת אביו שָׁאוּל .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוק ג: ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי.
, ובעקבות כך העביר דָּוִד את אדמות מְפִיבֹשֶׁת לידי צִיבָא. |
| כה וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם. כו וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת. |
| מְפִיבֹשֶׁת מסביר את העדרותו בכך שצִיבָא עבדו רימה אותו. מְפִיבֹשֶׁת דוקא כן ביקש באותו יום לחבוש את האוכף על חמורו ולרכב לדָוִד כדי להצטרף אליו, כי מְפִיבֹשֶׁת נכה\פִסֵּחַ ולא יכל ללכת לדָוִד ברגל [^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ד פסוק ד: ד וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.
. אך צִיבָא הלשין\ריגל על מְפִיבֹשֶׁת בפני הַמֶּלֶךְ[*]כאילו מְפִיבֹשֶׁת נשאר בכוונה ביְרוּשָׁלַיִם כדי לזכות שם במלוכה כנציג למשפחת שָׁאוּל . מְפִיבֹשֶׁת מכיר ביכולתו של דָוִד לשפוט אם הוא או צִיבָא דוברים אמת ולפעול כפי שיראה לנכון. |
| כז וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ. כח וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. |
| הרי כל משפחתו של מְפִיבֹשֶׁת ביקשו להרוג את דָוִד [*]כלומר כל בית שָׁאוּל רדף אחרי דָוִד בימי מלכות שָׁאוּל ואח"כ בימי מלכות אִישׁ-בֹּשֶׁת בן שָׁאוּל ובכל זאת דָוִד שם\שת את מְפִיבֹשֶׁת בין הקרואים לאכול על שולחנו[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ט פסוק י"ג: יג
וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִּסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו.
, לכן איזה עוד צדק הוא יכול לבקש מדָוִד? |
| כט כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַתָּשֶׁת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ. |
| דָוִד עונה שמְפִיבֹשֶׁת יכול לחדול מנאום ההגנה שלו, כי דָוִד החליט\אמר שמְפִיבֹשֶׁת וצִיבָא יחלקו את אדמות המשפחה ביניהם [*]במקור צִיבָא עבד בית שָׁאוּל ניהל את נכסי המשפחה, עד שדָוִד צווה להעבירם במלואם לידי מְפִיבֹשֶׁת. בימי מרד אַבְשָׁלוֹם הביא צִיבָא את דָוִד להעביר לידיו את האדמות כי שכנע את דָוִד בכוונת המרד של מְפִיבֹשֶׁת . מְפִיבֹשֶׁת עונה שהוא כל כך שמח על שובו של דָוִד בשלום לביתו שמבחינתו צִיבָא גם יכול לקחת את כל האדמות.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוקים ג-ד: ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי. ד
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִי בֹשֶׁת וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
, וכעת דָוִד לא יכול להחליט אם מְפִיבֹשֶׁת או צִיבָא דוברים אמת ולכן הוא מחלק את האדמות בין שניהם. |
| ל וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה. לא וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶך בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ. |
| דָוִד נפרד מבַּרְזִלָּי: גם בַּרְזִלָּי הַגִּלְעָדִי יורד ליַרְדֵּן מֵרֹגְלִים [*]עיר שמקומה לא ידוע, מן הסתם באזור הַגִּלְעָד שממזרח לירדן, לפי כינויו של בַּרְזִלָּי כדי ללוות את דָוִד בחציית הנהר. בַּרְזִלָּי היה זקן מאוד באותם ימים (בן 80), ונזכר שהיה בין תומכי דָוִד שהביאו לו ציוד לשטח ומזון רב כשברח למַּחֲנַיִם בימי מרד אַבְשָׁלֹם[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ז פסוקים כ"ז-כ"ט: כז
וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים.
כח
מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי.
כט
וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.
, כי בַּרְזִלָּי היה אִישׁ רב-נכסים\גָּדוֹל. דָוִד מזמין את בַּרְזִלָּי לחצות את הנהר יחד איתו ולתת לו כעת לתמוך בבַּרְזִלָּי ביְרוּשָׁלַיִם כפי שבַּרְזִלָּי תמך בו בעבר. |
| לב וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ אֶת בירדן [הַיַּרְדֵּן]. לג וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד. לד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי אַתָּה עֲבֹר אִתִּי וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם. |
| בַּרְזִלָּי עונה ששנות חייו שנותרו לו מעטות מדי בכדי שיעלה כעת עם דָוִד ליְרוּשָׁלַיִם. בַּרְזִלָּי מוסיף שהוא הרי כבר בן 80 ובקושי יכול להבחין בין מזון או משקה טוב לרע, ולא יוכל להנות מהאזנה לשירתם של הזמרים והזמרות בחצר המלך, לכן איזה טעם יש שיכביד על הַמֶּלֶךְ בנוכחותו. בַּרְזִלָּי רק בא להעביר את דָוִד את היַרְדֵּן, אז למה דָוִד מבקש לתת לו גמול על כך ולהעביר אותו ליְרוּשָׁלַיִם? |
| לה וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם. לו בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. לז כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת. |
| בַּרְזִלָּי מבקש לשוב ולשבת בעירו [*]רֹגְלִים עד שימות ויזכה להקבר בקבר הוריו, ומציע לדָוִד לקחת במקומו את בנו כִמְהָם ליְרוּשָׁלִָם ולתמוך בו שם כראות עיניו. דָוִד מסכים לקחת איתו את כִמְהָם ולנהוג בו כפי שיבקש בַּרְזִלָּי. כל הקהל חוצה את הַיַּרְדֵּן[*]מערבה ודָוִד חוצה גם כן ונושק לבַּרְזִלָּי, ומברך אותו, ובַּרְזִלָּי שב לביתו כפי שביקש. |
| לח יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ. לט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ. מ וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַמֶּלֶךְ עָבָר וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ. |
| סכסוך בין שבטי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה: דָוִד עובר את היַרְדֵּן מערבה גִּלְגָּל, ואיתו עוברים גם כִּמְהָם\כִמְהָן בן בַּרְזִלָּי, כל בני שבט יְהוּדָה וגם מחצית מבני שאר שבטי יִשְׂרָאֵל [*]שלחמו לצד אַבְשָׁלוֹם בימי המרד . אלה האחרונים מתלוננים לפני דָוִד שאחיהם בני יְהוּדָה "גנבו" את דָוִד והעבירו אותו לבדם את היַרְדֵּן יחד עם משפחתו ואנשיו[*]שבטי יִשְׂרָאֵל הרי כבר דיברו ביניהם להשיב את דָוִד (פסוקים י-י"א) .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ט פסוקים י-י"א: י
וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם.
יא
וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ.
, אך דָוִד האיץ בבני יְהוּדָה להעבירו ראשונים
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ט פסוקים י"ב-י"ג: יב
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ.
יג
אַחַי אַתֶּם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ.
וכך היה |
| מא וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ וְכָל עַם יְהוּדָה ויעברו [הֶעֱבִירוּ] אֶת הַמֶּלֶךְ וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל. מב וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ. |
| בני יְהוּדָה עונים להם שהרי דָוִד הוא קרוב משפחתם בהיותו בן יְהוּדָה לכן הדבר מכעיס\חורה להם? האם בני יְהוּדָה "אכלו" להם מן הַמֶּלֶךְ? האם בני יְהוּדָה קיבלו תשורה\נִשֵּׂאת כלשהי בתמורה להעברת הַמֶּלֶךְ את היַרְדֵּן? |
| מג וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ. |
| בני שאר שבטי יִשְׂרָאֵל עונים שחלקם בכל מלך גדול פי 10, וכך גם חלקם בדָוִד [*]בני יְהוּדָה ורבים מִבני בִּנְיָמִן ירדו בין הראשונים לצלוח את היַרְדֵּן עם דָוִד . לכן, למה בני יְהוּדָה מזלזלים\מקלים בהם כאילו לא היו הראשונים לדבר על הֲשָׁבַת המלך? על כך הגיבו בני יְהוּדָה בדברים קשים אף יותר
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ט פסוקים י"ז-י"ח: יז
וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד.
יח
וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
ושאר 10 השבטים מרגישים שהושארו מאחור[*]ודאי הזכירו שאותם 10 השבטים עד לאחרונה לחמו כנגד דָוִד . |
| מד וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים