פרטי היוצר\ת
Gathering of the Manna, by Master of the Gathering of the Manna (fl. between 1460-1480). Musée de la Chartreuse de Douai [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (ד)
_(14769843371).jpg){kind=link}
וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה (י"ג)
|
|
סיכום
ה' שולח כל ערב שְּׂלָו למאכל בשר, וכל בוקר מָן - מעין גרגרים, תחליף ללֶחֶם. יש לאסוף כמות של עֹמֶר אחד מָן ליום לכל נפש ולא לשמור את השאריות למחרת. ביום שישי יש לאסוף ולהכין כמות כפולה שתשמש גם בשַׁבָּת, כי בשַׁבָּת יש לנוח.
תקציר
| העַם מתלונן על רעב וה' מבשר להם שיתן להם שְּׂלָו ומָן: העַם עוזב את אֵילִם ונודד במִדְבַּר סִין [*]מקומו של מִדְבַּר סִין שנוי במחלוקת, כמו גם מקומם של אֵילִם והַר סִינַי, שביניהם נמצא מִדְבַּר סִין לפי הפסוק כאן. הצעות הזיהוי השונות הן בגדר השערות המותאמות לתיאוריות המתחרות של זיהוי מסלול הנדודים של העַם בַּמִּדְבָּר (ראו בעמוד של ספר שְׁמוֹת). לקראת הר סִינָי באמצע החודש השני ליציאתםכך, חסידי התיאוריה "הצפונית" מזהים את אֵילִם עם אל-עריש, את הַר סִינַי עם הר הלל\חלאל שממזרח לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, ואת מִדְבַּר סִין עם האזור המדברי שביניהם. חסידי התיאוריה "הדרומית" מזהים את אֵילִם עם עין ע'רנדל במישור החוף המזרחי של מפרץ סואץ, את הַר סִינַי עם ג'בל מוסה, ואת מִדְבַּר סִין במישור המדברי שביניהם (דֶבֶּט א-רַמְלֶה) [*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ה, עמוד 1019 .[*]חודש אִיָּר . העַם מתלונן לפני מֹשֶׁה ואַהֲרֹן שהם הביאו אותם למות ברעב במִּדְבָּר, וכבר היה עדיף למות שְׂבֵעִים במִצְרַיִם, קרובים לסִיר הַבָּשָׂר וללֶחֶם. |
| א וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ב וילינו [וַיִּלּוֹנוּ] כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. |
| ה' מבשר למֹשֶׁה שהוא יוריד לֶחֶם מהשמיים כל יום, כחלק מנסיון שהוא יעשה לעַם [*]הם לא יעמדו בנסיון, כפי שיווכח להלן בפסוק כ, וגם בפסוקים כ"ז-כ"ח , ובשישי תהיה כמות כפולה\מִשְׁנֶה. |
| ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. |
| מֹשֶׁה אומר לעם שאין להתלונן בפניו ובפני אַהֲרֹן כי מי הם בכלל ("נַחְנוּ מָה?"), הרי ה' הוא שהוציאם ממִצְרָיִם, ולא מֹשֶׁה ואַהֲרֹן. למחרת\בֹקֶר הם יִוָּכְחוּ שה' שמע את תלונתם, כשיתן להם בָּעֶרֶב בָּשָׂר ובַּבֹּקֶר לֶחֶם. העַם מפנה את פניו למדבר וה' נגלה להם שם בֶּעָנָן. |
| ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו [תַלִּינוּ] עָלֵינוּ. ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. י וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן. |
| ה' מבשר שבערב השְּׂלָו יכסה את המחנה והעַם יוכל לאכול בָשָׂר. בבוקר תופיע שכבה מחוספסת דמויית טל ודקה כַּכְּפֹר [*]טל קפוא אשר תשמש כלֶחֶם (שתִּקָּרֵא "מָן", כי בני יִשְׂרָאֵל שאלו זה את זה "מָה\מָן הוּא?"). |
| יא וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ. טו וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. |
| המָן והדרך שיש לאכול ממנו: יש ללקט את המָן בבוקר (כי אח"כ הוא נמס) בכמות של עֹמֶר אחד [*]נפח העֹמֶר משוער כמעל 2 ליטר, והוא לפי פסוק ל"ו בנפח של עשירית של אֵיפָה. ראו בערך על רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה בויקיפדיה לנפש במדויק. אין לשמור שאריות למחרת (אלא לסמוך על ה' שידאג שוב למזון גם למחרת). כשהעַם ניסה בכל זאת לשמור שאריות למחרת, הן התמלאו ברימות תּוֹלָעִים והסריחו\נבאשו, ומֹשֶׁה כעס עליהם. |
| טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. כ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס. |
| מנהיגי העַם דווחו לְמֹשֶׁה שביום שִּׁשִּׁי היה אפשר לאסוף כמות כפולה (2 עֹמֶר לנפש) של לֶחֶם\מָן (בלי שהתקלקל). מֹשֶׁה הסביר שה' קבע את יום שַׁבַּת להיות לשַׁבָּתוֹן, ולכן יש לאפות ולבשל מה שאפשר ואת השאריות יש לשמור עד למחרת, והפעם השאריות לא יתקלקלו ברימות. |
| כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. |
| בשַׁבַּת מֹשֶׁה צִיוָּוה לאכול את השאריות כי אין בשַׁבַּת אוכל בשדות (שְּׂלָו ומָן) כמו בשאר הימים. היו שיצאו בכל זאת לחפש אוכל בשַׁבָּת, וה' כועס וחוזר ומצווה להשתמש בכמות הכפולה שנמצאה ביום שישי, ולנוח בבית בשַׁבָּת, וכך העַם עושה. |
| כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. כח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי. כט רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. |
| המָן דומה לזרעי גַּד (הַכֻּסְבָּרָה) בצבע לבן, וטעמו כצַפִּיחִת [*]מאפה עוגה שטוח בִּדְבָשׁ. מֹשֶׁה מצווה (בשם ה') לשמור צנצנת עם עֹמֶר מָן אחד למזכרת, ומבקש מאַהֲרֹן להניח אותה מול ה' (בארון הָעֵדֻת[*]עולם התנ"ך, ספר שְׁמוֹת עמ' 105. [*]כלומר משתמע שמעשה הצנצנת התרחש אחרי בניית הארון במשכן - ראו פרק ל"ז ). |
| לא וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת. |
| בני יִשְׂרָאֵל אכלו מָן כל 40 שנות מסעם בַּמִּדְבָּר עד שהגיעו למקום ישוב (לא מדברי) בגבול ארץ כְּנָעַן. הָעֹמֶר, כמות המָן היומית לנפש, היה כאמור בנפח עֲשִׂרִית הָאֵיפָה [*]כאמור, מעל 2 ליטר. ראו למעלה בפירוש לפסוק י"ח. . |
| לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ג- ט"ו | וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: "מָן הוּא?" |
| ל"ג | "קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם". |