עַלַמַּפָּה

פַּרְעֹה גוזר על בני יִשְׂרָאֵל עַבְדוּת קשה, וה' מטיל על מֹשֶׁה ואַהֲרֹן לשכנע אותו לשחרר את העַם. מוטלות על מִצְרַיִם 10 מכות, ולבסוף אחרי מכת הבְּכוֹרוֹת פַּרְעֹה מסכים לשחרר את העַם. נקבעות מצוות חג הפֶּסַח הקשורות בליל העזיבה החפוזה של העַם את מִצְרַיִם. העַם יוצא למִּדְבָּר וחוצה את ים סוּף בעוד חיל פַּרְעֹה טובע ביָם. בַּמִּדְבָּר ה' נותן לעם הרעב לאכול שְּׂלָו ומָן, ומֹשֶׁה מוציא להם מַיִם מהסלע. בני עֲמָלֵק תוקפים את יִשְׂרָאֵל ומובסים ע"י יְהוֹשֻׁעַ.

העַם חונה מול הַר סִינַי, ומקבל מה' (באמצעות מֹשֶׁה) את 10 הדיברות ואת חוקי ספר הַבְּרִית. בעקבות פרשת עֵגֶל הזָּהָב, מֹשֶׁה שובר את לוחות הברית אבל משכנע את ה' לסלוח לעַם. מֹשֶׁה מקבל מה' גם את תוכנית המִּשְׁכָּן, ומוסר אותה לעַם, ובני העַם מתנדבים להביא ולהכין את חומרי הַגֶּלֶם הנדרשים. בְּצַלְאֵל ועוזריו מכינים את המִּשְׁכָּן ואת כל כֵּלָיו, ומֹשֶׁה מקדש וחונך אותו כשהוא מבצע בו את פעולות הפולחן הנדרשות, ומסמיך את אַהֲרֹן ואת בניו לכהן בו.

המִּשְׁכָּן

בספר שְׁמוֹת פרקים כ"ה, כ"ו, כ"ז ו-ל ה' מוסר למֹשֶׁה תוכנית מפורטת לבניית המִּשְׁכָּן. אח"כ בפרקים ל"ו, ל"ז ו-ל"ח מתואר תהליך הכנת המִּשְׁכָּן כמעט באותם המילים.

ניתן ללחוץ כאן או על תמונת המִּשְׁכָּן המצורפת להלן כדי לראות איורים ומודל "חי" של המִּשְׁכָּן כפי שתואר בפרקים אלה (ייקח לעמוד עם המודל זמן קצר בשביל להיטען).

מסלול הנדודים של בני יִשְׂרָאֵל במדבר

בני יִשְׂרָאֵל עזבו את מקום מושבם בארץ גֹּשֶׁן ויצאו מרַעַמְסֵס לסֻּכֹּת. משם הם המשיכו לפִּי הַחִירֹת ולבַּעַל צְפֹן ואז חצו את יַם סוּף בֶּחָרָבָה. משם הם יצאו למדבר שׁוּר, והמשיכו למָרָה (שם התרחש נס המתקת המים), לאֵילִם (שם מצאו 12 מעיינות ו-70 תמרים), למִדְבַּר סִין שם הם התקרבו שוב לים סוּף. משם הם המשיכו לרְפִידִים, שם התרחשו נס הוצאת המים מהסלע, והמלחמה בעֲמָלֵק. משם המשיך העַם אל הַר סִינַי. כל המקומות הללו אינם ידועים בוודאות מספקת (מלבד אולי סֻּכֹּת המשוערת על סמך תעודות מצריות כפִּתֹם). המפתח למסלול הנדודים הוא מיקומם של ים סוּף ושל הר סִינַי, שמיקומם נתון במחלוקת. ישנם, אם כן, השערות רבות למסלול הנדודים, ובמפה כאן מוצגות 3 ההשערות הידועות יותר .

לפי מסלול 1 (המקובל למשל על ברטלט ופלמר), בני יִשְׂרָאֵל חצו את "ים סוּף" בצפון מפרץ סואץ והמשיכו לאורך המפרץ (דרך מָרָה - אולי עין חוארה, ואֵילִם - אולי עין ע'רנדל) פגשו שוב את ים סוּף וחתכו מזרחה לאזור ג'בל מוסה. גוש ההרים של ג'בל מוסה וג'בל קתרינה (הגבוה שבהרי מִצְרָיִם) מזוהה כ"הר סִינַי" עוד מהתקופה הרומית ביזנטית, ובמאה ה-4 לספירה כבר נתקבע זיהוי זה במסורת הנוצרית.

לפי מסלול 2 (שהוצע ע"י פרופ' מנשה הראל), בני יִשְׂרָאֵל חצו את "ים סוּף" בין האגמים המרים הקטן והגדול, והמשיכו משם עד אזור ואדי סודר (דרך מָרָה - אולי ביר אל מורה, ואֵילִם - אולי עויון מוסה מרובה המעיינות). משם הם חתכו מזרחה לג'בל סין בישר, המשוער כאן כ"הר סִינַי". הזיהוי של הָהָר מבוסס בין השאר על שמו, על צורתו הבולטת, על התאמת המקום לשהייה הארוכה של העַם שם, ועל קירבתו היחסית למִצְרָיִם המתאימה למפגש של אַהֲרֹן עם מֹשֶׁה שם.

לפי מסלול 3 (שהוצע בין השאר ע"י בנימין מזר), "ים סוּף" הוא היַמָּה הסירבונית שבצפון חצי האי, אשר לצפונה עובר שביל חולי צר המפריד בינה לבין הים. לפי ההשערה, בני יִשְׂרָאֵל עברו על שביל זה לכוון מזרח, ואח"כ המשיכו לאורך החוף עד אזור אל עריש, ומשם לאורך נַחַל מִצְרַיִם עד לפני ג'בל חלאל המשוער כאן כ"הר סִינַי". כנגד הצעה "צפונית" זו, יש המצביעים על כך שהיא אינה מתאימה למרחק של 11 יום בין הַר חֹרֵב לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כפי שנמסר בספר דְּבָרִים.