וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה (י"א)
פרטי היוצר\ת
עִיר לְוִיִּם, 16.7.2019. This diagram was made by Allon Adir, and uses the fort-awesome font of Font Awesome by Dave Gandy - http://fontawesome.io. See link for original icon, and find the usage license in [https://fontawesome.com/v4.7.0/license/]
מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה\נֶגֶב\יָם\צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה (ד-ה)
|
|
סיכום
ה' מצווה להעניק לַלְוִיִּם 48 ערים מוקפות במגרשים בתוך נחלות השבטים, ומתוכם 6 עָרֵי מִקְלָט. אָדָם (בן העַם או גֵּר) שנקבע במשפט שרצח בִּשְׁגָגָה, זכאי לשהות בעיר המקלט עד יום מותו של הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, ולהיות מוגן מנקמת הדם של הגֹּאֵל של הנרצח. אבל אסור לו לצאת מהעיר, ואם יעשה כך הגֹּאֵל יכול להורגו. אָדָם שרצח בכוונה יוּמַת, כדי שהארץ לא תטמא בדם המת. אי אפשר להתחמק מעונש המוות או מהשהות בעיר המקלט ע"י תשלום כֹפֶר נֶפֶשׁ.
תקציר
| בעוד העַם חונה ממזרח לירדן מול יְרִיחוֹ, ה' מצווה על השבטים להעניק לַלְוִיִּם (שלא נחלו נחלה משלהם) ערים מוקפות במגרשים (אזורי מִרְעֶה) בתוך נחלות השבטים. המִגְרָשִׁים יקיפו את העיר עד מרחק 1000 אַמָּה מהחומות, ו-4 הפֵּאוֹת של המגרש יהיו באורך 2000 אַמּוֹת כל אחת [*]כלומר העיר נחשבת כנקודה חסרת שטח - ראו איור . |
| א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. ג וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם. ד וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. ה וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים. |
| על השבטים לתת לַלְוִיִּם 48 ערים, מהם 6 עָרֵי מִקְלָט (רשימת הערים המלאה מופיעה ב יְהוֹשֻׁעַ פרק כ פסוקים ז-חיְהוֹשֻׁעַ פרק כ פסוקים ז-ח: ז
וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה.
ח
וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד וְאֶת גלון [גּוֹלָן] בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה.
). השבטים הגדולים יתנו יותר ערים ומִגְרָשִׁים לַלְוִיִּם מאשר השבטים הקטנים. |
| ו וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. ז כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן. ח וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם. |
| כשהעַם יתנחל בארץ עליהם להכין עָרֵי מִקְלָט. שם יוכלו לשהות רוצחים בִּשְׁגָגָה, ללא חשש מנקמת הדם של הגֹּאֵל של הנרצח (קרובו שמחויב לנקום את הרצח), עד שהָעֵדָה תשפוט את עניינם. יהיו כאמור 6 ערי מקלט: 3 ממזרח לירדן (בֶּצֶר, רמות גִּלְעָד וגּוֹלָן [^]יְהוֹשֻׁעַ פרק כ פסוק ח: ח
וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד וְאֶת גלון [גּוֹלָן] בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה.
) ו-3 ממערב לירדן (קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, שְׁכֶם וחֶבְרוֹן[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק כ פסוק ז: ז
וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה.
). רוצחים בִּשְׁגָגָה מבני העַם, וגם מבין הגֵּרים שביניהם יוכלו לברוח לערי המקלט. |
| ט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן. יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. יג וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם. יד אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. טו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. |
| אִם האָדָם ההורג הכה את המֵת בִּכְלִי בַרְזֶל, באֶבֶן או בִּכְלִי עֵץ שהוחזקו ביד, הרי זה סימן שלא הרג אותו בשגגה ולכן הרוצח יוּמַת, רק ע"י גֹּאֵל הַדָּם. כך גם יהיה אִם באָדָם ההורג היתה שִׂנְאָה\אֵיבָה כלפי ההָרוּג, כאשר ההורג הדף או השליך את הכלי הקטלני בכוונה\בִּצְדִיָּה וכך גרם למותו. |
| טז וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יז וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יח אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יט גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ. כ וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. כא אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ. |
| אבל אם ההריגה התרחשה במפתיע ללא אֵיבָה מצידו של ההורג, כאשר הוא גרם למוות בהדיפת או השלכת הכלי הקטלני ללא כוונה, או בלי שראה את ההרוג, אז הָעֵדָה תשפוט שמדובר ברצח בִּשְׁגָגָה. ההורג יהיה מוגן מפני גֹּאֵל הַדָּם וזכאי לשהות בעיר המקלט. הוא אבל יהיה חייב להישאר בעיר המקלט עד מותו של הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, ואז יוכל לחזור לביתו. אם יֵצֵא מהעיר לפני כן, אז גֹּאֵל הַדָּם יכול להורגו בלי שיהיה בעצמו חייב בנקמת דם על כך. |
| כב וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה. כג אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. כד וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. כה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. כו וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. כז וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם. כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. |
| גאולת דם מותרת רק כאשר יש לפחות שני עדים לרצח. אם אָדָם הורשע ברצח מכוון אז הוא לא יוכל להציל את עצמו מעונש המוות ע"י תשלום כֹפֶר נֶפֶשׁ. כמו כן, אם נקבע שהאָדָם הרג בִּשְׁגָגָה ויכול לשהות בעיר מקלט, הרי שהוא לא יוכל לשלם כֹפֶר כדי לחזור לביתו לפני מות הַכֹּהֵן הַגָּדֹל. |
| כט וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. ל כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. לא וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת. לב וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן. |
| באופן כללי, אם נשפך דָּם אָדָם (בזדון או בִּשְׁגָגָה) אסור לתת לדָּם לטמא\להחֲנִיף את ארץ הקודש בה שוכן ה' עם עמו, ע"י המנעות מענישה ראוייה או ע"י קבלת כֹפֶר נֶפֶשׁ לא ראוי. |
| לג וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת, וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. |
| י"א | וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. |
| כ"ח | כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. |