פרטי היוצר\ת
Deir-Dibwan, by Bukvoed, [CC-BY-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
הגבעות ליד הישוב דיר דיבוואן, שעל אחת מהן נמצא אתר "חרבת אֶ-תֵל" המזוהה בד"כ עם הָעַי
פרטי היוצר\ת
_ruins.jpg){kind=link}
The ruins of Et-Tell, by Alex Ostrovski, [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
חורבה באֶ-תֵל, האתר המזוהה בד"כ עם הָעַי
|
|
רמת זיהוי
: 2 - זיהוי מקובל
הָעַי במקרא
כאשר אַבְרָם הגיע לארץ כְּנַעַן מחָרָן, הוא בא קודם כל לשְׁכֶם, ואח"כ המשיך דרומה, וחנה בין בֵּית-אֵל (ממערב) לעַי (ממזרח), הקים במקום מִזְבֵּחַ, וקרא בשם ה'
הָעַי היתה העיר השנייה שנכבשה בארץ בימי יְהוֹשֻׁעַ (הראשונה היתה ירִיחוֹ). יְהוֹשֻׁעַ שלח מרגלים לעַי והם דווחו שהמקום קטן ויספיקו 2000-3000 איש לתקיפה. נשלחו 3000 חיילים אך הם הובסו בידי תושבי הָעַי. ה' הסביר ליְהוֹשֻׁעַ שהסיבה לתבוסה היא הפרת צו החרם על יְרִיחוֹ. עָכָן היה זה שהפר את הצו כשלקח ביזה מיְרִיחוֹ, והוא אותר והוצא להורג בסקילה.
ה' צווה על יְהוֹשֻׁעַ שלא להרתע, ולכבוש את הָעָי. כמו בירִיחוֹ, יש להרוג את כל התושבים אך הפעם מותרת ביזת שלל. יְהוֹשֻׁעַ שלח את רוב העַם לעמק מצפון לעַי וחלק קטן יותר (5000 איש) לארוב בהסתר ממערב לעיר בכוון בֵּית-אֵל. אנשי הָעָי יצאו כמו בפעם הקודמת לכוון העַם שנסוג למדבר לפי הוראת יְהוֹשֻׁעַ. אז, יְהוֹשֻׁעַ הרים את חניתו כדי לסמן למארב לתקוף, והם כבשו ושרפו את הָעָי. צבא הָעָי ראה את האש, בעודו מוקף עכשיו משני הכוונים, והובס ע"י צבא יְהוֹשֻׁעַ. צבא הָעָי ותושביה הומתו כולם, ונערכה ביזה בעיר. מלך הָעָי ניתלה ונזרק לשער העיר ועליו הוקם גל אבנים. והעיר נשרפה ונותרה "תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
נראה שבכל זאת התקיים יישוב ישראלי באזור הָעָי בימי המלוכה, כיוון שבימי שיבת ציון, נזכרים אַנְשֵׁי בֵּית-אֵל והָעָי הסמוכות ששבו לעריהם. ב
[^]בְּרֵאשִׁית פרק י"ב פסוקים ו-ח: ו
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.
ז
וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
ח
וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.
. אחרי שהות ארוכה במִצְרַיִם, אַבְרָם חזר למקום עם רכוש ומִּקְנֶה רב, ושוב קרא שם בשם ה'[^]בְּרֵאשִׁית פרק י"ג פסוקים א-ד: א
וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה.
ב
וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.
ג
וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אהלה [אָהֳלוֹ] בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי.
ד
אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה.
.
הָעַי היתה העיר השנייה שנכבשה בארץ בימי יְהוֹשֻׁעַ (הראשונה היתה ירִיחוֹ). יְהוֹשֻׁעַ שלח מרגלים לעַי והם דווחו שהמקום קטן ויספיקו 2000-3000 איש לתקיפה. נשלחו 3000 חיילים אך הם הובסו בידי תושבי הָעַי. ה' הסביר ליְהוֹשֻׁעַ שהסיבה לתבוסה היא הפרת צו החרם על יְרִיחוֹ. עָכָן היה זה שהפר את הצו כשלקח ביזה מיְרִיחוֹ, והוא אותר והוצא להורג בסקילה.
ה' צווה על יְהוֹשֻׁעַ שלא להרתע, ולכבוש את הָעָי. כמו בירִיחוֹ, יש להרוג את כל התושבים אך הפעם מותרת ביזת שלל. יְהוֹשֻׁעַ שלח את רוב העַם לעמק מצפון לעַי וחלק קטן יותר (5000 איש) לארוב בהסתר ממערב לעיר בכוון בֵּית-אֵל. אנשי הָעָי יצאו כמו בפעם הקודמת לכוון העַם שנסוג למדבר לפי הוראת יְהוֹשֻׁעַ. אז, יְהוֹשֻׁעַ הרים את חניתו כדי לסמן למארב לתקוף, והם כבשו ושרפו את הָעָי. צבא הָעָי ראה את האש, בעודו מוקף עכשיו משני הכוונים, והובס ע"י צבא יְהוֹשֻׁעַ. צבא הָעָי ותושביה הומתו כולם, ונערכה ביזה בעיר. מלך הָעָי ניתלה ונזרק לשער העיר ועליו הוקם גל אבנים. והעיר נשרפה ונותרה "תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק ח פסוקים א-כ"ט: א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ.
ב
וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ.
ג
וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה.
ד
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים.
ה
וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם.
ו
וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר כִּי יֹאמְרוּ נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם.
ז
וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.
ח
וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כִּדְבַר יְהוָה תַּעֲשׂוּ רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם.
ט
וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם.
י
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי.
יא
וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי בינו [בֵּינָיו] וּבֵין הָעָי.
יב
וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעִיר.
יג
וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק.
יד
וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמּוֹעֵד לִפְנֵי הָעֲרָבָה וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר.
טו
וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר.
טז
וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בעיר [בָּעַי] לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר.
יז
וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל.
יח
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר.
יט
וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ.
כ
וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף.
כא
וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי.
כב
וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט.
כג
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ.
כד
וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב.
כה
וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי.
כו
וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי.
כז
רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ.
כח
וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
כט
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
.
נראה שבכל זאת התקיים יישוב ישראלי באזור הָעָי בימי המלוכה, כיוון שבימי שיבת ציון, נזכרים אַנְשֵׁי בֵּית-אֵל והָעָי הסמוכות ששבו לעריהם. ב
עֶזְרָא פרק ב פסוק כ"חעֶזְרָא פרק ב פסוק כ"ח: כח
אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
נזכרים 223 שבים מבֵּית-אֵל וְמהָעָי, ובנְחֶמְיָה פרק ז פסוק ל"בנְחֶמְיָה פרק ז פסוק ל"ב: לב
אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
נזכרים 123 שבים.
זיהוי המקום
קיימים חילוקי דיעות בקשר לזיהוי האתר של הָעַי, אך הזיהוי המקובל יותר במחקר הוא עם חורבת "אֶ-תֵל" (התֵל בערבית) הסמוכה לכפר דיר דיבוואן. "העַי" משמעו "התֵל", במובן של תל החורבות, וההשערה היא שכבר בימי ההתנחלות בארץ, המקום היה ידוע בחורבות המרשימות שהיו בו. זיהויים נוספים, מקובלים פחות, כוללים בין השאר את חרבת ח'ין הסמוכה (בדרום דיר דיבוואן), ח'רבת אל מקטר (הקרובה עוד יותר לבֵּית-אֵל), תל ג'אבר א-תנתאני מדרום מזרח ליריחו, וח'רבת מרג'מה (ליד עין סמיה, כ-10 ק"מ מצפון-מזרח לאֶ-תֵל).
מהאיזכורים השונים של הָעַי במקרא, משתמע שהיא שכנה לא הרחק ממזרח לבֵּית-אֵל (ראו למשל
סיפורי המקרא הרלוונטים מתוארכים בד"כ למאות ה-13-14 לפנה"ס. ההסבר הניתן להפרש הגדול בין תאריך הממצאים בחורבת "אֶ-תֵל" לתאריך המקובל של ההתנחלות הישראלית הוא שהאתר היה ידוע כ"עַי" מרשים של חורבות כבר בימי כתיבת התנ"ך, ושהסיפור של כיבוש העַי בימי יְהוֹשֻׁעַ הוא סיפור "אֶטְיוֹלוֹגי" שנועד להסביר את מקור החורבות, ואת היות המקום "תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" .
מהאיזכורים השונים של הָעַי במקרא, משתמע שהיא שכנה לא הרחק ממזרח לבֵּית-אֵל (ראו למשל
בְּרֵאשִׁית פרק י"ב פסוק חבְּרֵאשִׁית פרק י"ב פסוק ח: ח
וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.
, ויְהוֹשֻׁעַ פרק ז פסוק ביְהוֹשֻׁעַ פרק ז פסוק ב: ב
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי.
). למרבה המזל, הזיהוי של האתר של בֵּית-אֵל המקראית ידוע כמעט ללא ספק, בעיקר בזכות תיאורים מדוייקים של מיקומה בכתבים עתיקים (ראו בעמוד על בֵּית-אֵל). חורבת "אֶ-תֵל" נמצאת על התל המרשים ביותר באזור שמעט מזרחה לאתר של בֵּית-אֵל (כ-2.4 ק"מ ממזרח). במספר חפירות שנערכו באתר נמצאו בעיקר ממצאים מהתקופה הכנענית עד שנת 2,200 לפנה"ס לערך (תקופת הברונזה הקדומה והתיכונה בא"י). אלה כללו שרידי חומות, שני מקדשים, ארמון, מאגר מים, בתים, וחרסים רבים. נראה שאח"כ המקום חרב ולא היה מיושב עוד, עד להתיישבות כפרית קטנה לתקופה מוגבלת במאות ה-11-12 לפנה"ס.
סיפורי המקרא הרלוונטים מתוארכים בד"כ למאות ה-13-14 לפנה"ס. ההסבר הניתן להפרש הגדול בין תאריך הממצאים בחורבת "אֶ-תֵל" לתאריך המקובל של ההתנחלות הישראלית הוא שהאתר היה ידוע כ"עַי" מרשים של חורבות כבר בימי כתיבת התנ"ך, ושהסיפור של כיבוש העַי בימי יְהוֹשֻׁעַ הוא סיפור "אֶטְיוֹלוֹגי" שנועד להסביר את מקור החורבות, ואת היות המקום "תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" .
פרקים המזכירים את הָעַי
ציטוטים נבחרים